לא להיבהל מהנתרן: כך תקראו נכון כמה מלח יש במזון

בעקבות סרטה של ענת הראל "חולים על מלח" ששודר אתמול (ג') בערוץ 10, כדאי לשים את הדברים בפרופורציה ולדעת בדיוק מאילו מוצרים להיזהר.

ראשית, אתחיל מזה שהגוף דווקא צריך מלח למאזן הנוזלים, ותפקוד העצבים והשרירים, הבעיה היא, שרוב האנשים אוכלים יותר מכפול מלח ממה שצריך, ומגיעים למעל 2 כפיות מלח ליום, וזה המון.

כמות הנתרן היומית המומלצת למבוגר ליום היא עד 2,500 מ"ג - בילדים זה תלוי בגיל, אבל הכמות המומלצת היא בערך מחצית משל המבוגרים.

כשצעירים הגוף יכול להתמודד עם זה, אבל במבוגרים זה עלול לגרום ללחץ דם גבוה, להתקפי לב, שבץ מוחי, לפגוע בראייה וגם בכליות. בעיה נוספת היא, שיש הסתגלות של חוש הטעם למלח, וככל שעובר הזמן - זקוקים ליותר ויותר מלח כדי להרגיש את המליחות.

ממה הכי צריך להיזהר?

מסתבר שרק 10% מהמלח שאנחנו אוכלים מגיע מהבישולים ומהמלחייה בזמן הארוחה. אפילו באבקות מרק אין כל כך הרבה - אם בסיר מרק שמים שתי כפות אבקה שבשתיהן יחד פחות מחצי כפית מלח, וגם הן במקום להוסיף מלח למרק, כך שזה לא מהווה בעיה.

רוב המלח מגיע ממזונות קנויים ומעובדים. חטיפים מלוחים, נקניקים ונקניקיות, רטבים, ירקות חמוצים, גבינות ועוד.

על האריזות כתוב כמה נתרן, איך יודעים כמה מלח זה?

מה שצריך לדעת זה ש-1200 מ"ג נתרן זה שווה בערך לחצי כפית מלח. על הגבינה הבולגרית כתוב 1200 מ"ג נתרן, סימן שבקוביה יש חצי כפית מלח.

בדקתי למשל את כמות הנתרן בבורקס תפוחי אדמה הקפואים, כתוב על האריזה שיש שם 300 מ"ג נתרן במאה גרם, אם כל בורקס שוקל בערך 50 גרם זה אומר שב-4 בורקס יחד יש רבע כפית מלח.

כך שחשוב להבין, שכשכמות הנתרן של המוצר – מעל 400 מ"ג למאה גרם - זה אמנם נחשב הרבה, אבל תמיד תלוי בכמות שאוכלים, ובכמות הנתרן הסופית שמצטברת במשך היום כולו, ולא במוצר ספיציפי כזה או אחר.

צפו בקטע מהסרט: