מדוע ישראל אינה מעוניינת לסייע ליזידים?
קיווינו מאוד שממשלת ישראל תנצל את השפעתה הפוליטית הגדולה כדי לסייע לנו בשעת המבחן הזאת ובתנאים הכה קשים שזימן לנו הגורל
לעתים, מצטלבים הגורלות של טרגדיות שחוו עמים שונים בתקופות שונות. התקופות נבדלות אולי במיקומן על ציר הזמן, אך הן דומות עד מאוד ברוחן ובתוכנן. הדבר נכון במיוחד לעמים המכונים "מיעוטים" ואחת היא אם הם נבדלים מקבוצות הרוב במוצאם האתני, באמונתם הדתית או בנטיותיהם הפוליטיות. קבוצות אלה נרדפות וסובלות מעריצות הרוב ומשנאתו רק בשל התבססותן של עמדות שוביניסטיות וקיצונית שמונעת הסתכלות על האחר באמצעות ערכים, תפיסות אזרחיות ומוסר. העם היהודי זכה רק לאחר שנים ארוכות של טרגדיות ואסונות לממש את זכותו על ארצו והקים בה את אחת ממדינות המפתח במזרח התיכון. ראוי היה, אפוא, שהיהודים יזדהו עם סבלם של המיעוטים הדתיים שסבלו גם הם מרדיפות מאורגנות דומות לאלה שסבל מהם העם היהודי בעבר וגם היום.
עוד דעות ב-ynet:
ישראל ומדד שנגחאי: גאוות יחידה ומחשבות לעתיד
מדינת ישראל "מתה" בדרום תל אביב יפו!
מזה שבע שנים אני חי בעיר בילפלד שבצפון גרמניה. כמו בערים אחרות בגרמניה, גם בעירי יש אנדרטה הניצבת מול תחנת הרכבת המרכזית ובה מצוינים שמות, גילאים וכמה פרטים נוספים על הקורבנות היהודיים. בכל פעם שאני עובר מול האנדרטה הזאת אני חושב על הקורבנות היהודים החפים מפשע. כאשר מבקרים אותי חברים, אני לוקח אותם לראות את האנדרטה הזאת כדי שיראו את שמות הקורבנות ויחשבו על עוצמת הטרגדיה שחוו היהודים בתקופת השלטון הנאצי בגרמניה.
האנדרטה הזאת גורמת לי תמיד לחשוב על הקורבנות היזידיים החפים מפשע של האירועים בשנים 2007 ו-2014, כאשר ארגוני טרור ביקשו להשמידם רק כי הם יזידים. קיווינו מאוד שממשלת ישראל תנצל את השפעתה הפוליטית הגדולה כדי לסייע לנו בשעת המבחן הזאת ובתנאים הכה קשים שזימן לנו הגורל. ייחלנו בכל ליבנו שממשלת ישראל תאמר את דברהּ בזמן כה קשה להגנתו של מיעוט שאין בידיו כלים או יכולות להגן על עצמו כנגד מתקפות טרור הקמות עליו מכל עבר להכריתו.
תקווה גדולה אחזה בעם היזידי כי העם בישראל והנהגתו יתייצבו לצידם ב-3 באוגוסט 2014, היום שבו החל רצח-העם היזידי בסינג'אר, בין אם בתמיכה לוגיסטית או בניצול השפעתה הבינלאומית כדי להצילם מחיים באוהלי מחנות הפליטים שאינם מצליחים לספק להם מידה מינימלית של ביטחון. קיווינו שישראל תעמוד לצידנו בפורומים הבינלאומיים, תספר לעולם את העוול שנגרם לנו ותחשוף את ארגוני הטרור המבקשים בבירור גם לפגוע בישראל ובעם היהודי, אחרי שהתירו לעצמם לבצע את המחרידים שבפשעים.
הבגידה של הכורדים
לאחר נפילת משטרו של סדאם ב-9 באפריל 2003, קיווינו שהפוליטיקאים העיראקים והכורדים בפרט יגלו מודעות לסבל הרב, שהיה מנת חלקם של היזידים כמיעוט דתי נרדף שכל זכויותיו נגזלו. קיווינו שאלה יגנו עלינו מפני הבגידות שניחתו עלינו ושעתידות היו לנחות עלינו ביתר שׂאת. לאחר שהרשויות הפוליטיות הכורדיות השתלטה על רסן השלטון באזורי מחייתם של היזידים בכל עיראק, העניקו היזידים תמיכה ללא מצרים לרשויות אלה ועמדו לצידן מבחינה פוליטית ומבחינה לוגיסטית. כל הטרגדיות שניחתו עליהן בתקופה זאת אירעו בשל תמיכתם בפוליטיקה הכורדית באזור.
אלא שלמרבה הצער הפוליטיקאים הכורדים השתמשו בנו, היזידים, כקלף בשירות האינטרסים הפוליטיים שלהם ותמכו במעשה או במחדל באסונות שניחתו עלינו, כגון: ניסיון ההתנקשות באמיר היזידי תחסין בכּ ב-16 באוקטובר 2004; המתקפה הטרוריסטית הפראית של אלפי בני שבטים כורדיים על העיירה היזידית באעד'רא במחוז שייח'אן ב-15-14 בפברואר 2007; רציחתם של 24 פועלים יזידים בעיר מוסול ב-22 באפריל 2007; גירושם של אלפי תלמידים ופקידים יזידים מן העיר מוסול בשנת 2007; ושריפת חנויות, מלונות וספא בבעלות יזידית ונוצרית בערים זאכו ודהוק בחבל הכורדי, ב-2 בדצמבר 2011. במקביל, ניהלו הרשויות הכורדיות - ומוסיפות לנהל - קמפיין לשינוי דמוגרפי באזורים היזידיים שאין לו אח ורע בהיסטוריה של עיראק ושהוביל להגירה מסיבית של יזידים מאזורי מחייתם.
מעל כל אלה, ב-3 באוגוסט 2014 בגדו הרשויות הכורדיות ביזידים בגידה מוחלטת. כוחות הפשמרגה הכורדיים נסוגו בלא קרב מאזור סינג'אר ונטשו את היזידים לגורלם הנורא, כפי שכל העולם ראה באותם ימים. למותר לציין שאיש מבין האחראים על כך לא הועמד למשפט, למרות הבטחות מפורשות של נשיא החבל, מסעוד בארזאני. וכמו כדי להוסיף חטא על פשע, הרשויות הכורדיות פועלות כל העת להדק את לפיתתן על כל ניסיון התעוררות יזידית, בין אם בצורת הקמתה של מפלגה פוליטית, בצורת התארגנות חברתית או בצורה של משלחות יזידיות שמטרתן לתאר את סבלם של היזידים בעולם, כדי שזה יכיר במה שאירע ב-3 באוגוסט 2014 כרצח-עם נגד המיעוט הדתי היזידי.
ישראל והעם היהודי מכירים מקרוב את סוג הרדיפה הזו ואת תחושת הנרדפות. גם ההצבר של אירועי רדיפה כגון אלה שאירעו לנו, היזידים, כפי שסקרתי לעיל, אינו זר ליהודים ולישראלים. דווקא משום כך על ישראל, כישות מדינית שבתקומתה הצליחה לחלץ את בני העם היהודי מרדיפות אינסופיות, לעמוד כעת לצידם של הנרדפים. כל עמדה מסויגת או מהוססת תהיה שקולה לעמידה לצידם של הרודפים והרוצחים, גם אם ישראל תסביר אותה לעצמה ולעולם כאילוצים מטעמי שמירה על אינטרסים או ריאל-פוליטיק.
ישראל, שכבר שמעה לא אחת את קריאתנו יכולה עוד לפעול. עוד לא מאוחר. היזידים עודם סובלים מידי קיצוני האיסלאם וגם מידי הרשויות הכורדיות שלכאורה נותנות להם חסות. אנו, היזידים, זקוקים היום יותר מאי פעם לישראל, ככוח פוליטי ומוסרי, ומבקשים שתנצל את השפעתה בעולם כדי לתמוך בנו ולסייע לנו בשעתנו הקשה. מעל הכל, אנו מלאי תקווה שקריאתנו הנואשת לא תיפול על אזניים ערלות.
עלי סידו רשו, חוקר בן המיעוט היזדי
לפנייה לכתב/ת 
