"שותפים": סטלנים ונהנים
הסדרה של הסטאנדאפיסטים חן מזרחי וגדי וילצ'רסקי מתמקדת בעיקר בסצנות דביליות שקשורות לעישון סמים, וחבל. אפשר ליהנות מצפייה ב"שותפים", אבל עם הכישרון של שני הכוכבים אפשר גם להגיע רחוק יותר
באחד הפרקים של "ברוד סיטי", אבי עוברת טיפול שיניים ובאשמת החברה הכי טובה שלה, אילנה, מוצאת את עצמה משוטטת ברחובות ברוקלין כשהיא מחוקה לגמרי מוויקודין וכמובן, וויד. באיזשהו שלב, זה הופך לאחד ממסעות הסמים הכי מצחיקים שנראו בטלוויזיה בשנים האחרונות, כולל ליווי צמוד של בובה פרוותית ענקית ומדברת והשחתה של סניף Whole Foods.
חשבתי על הסצנה הזו בזמן שצפיתי בסדרת המקור החדשה של HOT "שותפים", כי באיזשהו שלב חן מזרחי (הסטנדאפיסט הכי פופולארי בפייסבוק, למקרה שפספסתם) עובר טרנספורמציה והופך לכלב, יוצא לרדוף אחרי גדי וילצ'רסקי, שנמצא בכלל בדרך להרביע את הלברדור שהביא הביתה מיכאל הנגבי. פעם אולי הייתי צריכה לעצור שנייה ולוודא שזה באמת מה שקורה אצלי בטלוויזיה עכשיו, אבל זה כבר היה לקראת סוף הפרק, ושום דבר לא יכול היה להפתיע יותר.
עושה רושם שהרעיון מאחורי "שותפים" היה לקחת שניים מכוכבי הרשת הכי בולטים של התקופה האחרונה, מזרחי ווילצ'רסקי, כאלה שאין להם באמת אלוהים כשזה נוגע להשפלה ציבורית, לבישת אאוטפיטים מגוחכים ותיעוד בפייסבוק (אחד הסרטונים הכי פופולריים של מזרחי היה כשלבש אאוטפיט של רקדנית בלט והשתמש בו כדי להיכנס בחינם להצגת ילדים, ובמקרה של וילצ'רסקי – הוא כבר הסתובב בתחפושת סרטן ענקית, וזה רק הדובדבן), לארוז את זה בתירוץ של סדרת טלוויזיה עם משהו שנראה כמו עלילה, להדליק מצלמות ולחכות לראות מה יקרה.
התוצאה היא מעין יצור כלאיים שנע בין קומדיית סטלנים שזורקת רפרסנים לסמים קלים בערך בכל משפט שני, לסדרה שהייתה צריכה להיות סדרת רשת קלילה - וכך גם קלה יותר לעיכול.
מזרחי הוא הגיבור של הסדרה, והדבר היחיד שאנחנו יודעים עליו זה שהוא, כמו מזרחי האמיתי, כוכב רשת שפותח כל פרק בשיחה עם הגולשים שלו באמצעות הסמארטפון. וילצ'רסקי הוא תחליף הקריימר המקומי – השכן הסטלן שמסתובב בתחתונים ושורץ למזרחי על הספה. שאר הדמויות הן שותפים הזויים שמתחלפים ומביאים איתם סיטואציות אידיוטיות, כמו למשל השותף שמנגן על טרומבון (הקומיקאי המעולה עידן ניידיץ', שצריך ואף רצוי לפרגן לו יותר הופעות טלוויזיוניות) או מיכאל הנגבי בתפקיד מאלף כלבים שמצליח גם לאלף את השניים.
חלק מהסיטואציות בסדרה מופרכות לגמרי ומבוססות על איזו אבחנת סטנדאפ שמישהו כנראה זרק לאוויר (למשל להשוות בין תחתונים משומשים לרכב שנכנס למוסך), חלק סתם מלאות בבדיחות בולבולים (למשל כשגדי נכנס לחדר עם דילדו ענק ומבקש מחן לעשות לו מסאז' איתו) שהן לא לגמרי לא מצחיקות – כמו שפשוט אין מאחוריהן שום אמירה. אם מצליחים לקחת את זה כמו שזה, זה דווקא יכול להיות משעשע.
יהיה קל מאוד לטעון שאין בסדרה הזו כלום, חוץ משני קומיקאים סטלנים שרצו להריץ בדיחות על ג'וינטים בטלוויזיה, אבל האמת היא שהסדרה מיישרת קו עם מגמה ותיקה בטלוויזיה האמריקנית - סדרות שמביאות למסך את התודעה הסטלנית של אנשים בני 20 ו-30 פלוס שהדרייב העיקרי בחייהם הוא לעשן כמה שיותר סמים ולאכול קורנפלקס זול (זה כנראה צולם לפני משבר הסלמונלה).
ישראל היא מדינה שמרנית, ולא קל לייצר פה סדרות שהדמויות שלהן עסוקות בעיקר בעישון סמים – אבל מזרחי ווילצ'רסקי עושים את זה בכיף שלהם ולא ממש סופרים אף אחד. על זה, לפחות, הם ראויים להערכה (ובאופן כללי, על האומץ להיות מי שבא להם).
קצת חבל שהשניים לא ניסו לייצר כאן גם איזשהו ערך מוסף מלבד צחוקים ועישונים, כמו שעושות הבנות של "ברוד סיטי". הסדרה שלהן דבילית לא פחות, אבל לועגת כל הזמן לדור הזה ולסירוב שלו להתבגר. יש להם את היכולת, את הכישרון ואת הקהל – אבל הם בחרו להתמקד בעיקר בלייצר סצנות דביליות לשם הצחוקים. וחבל. בסך הכל, אם תגיעו לצפייה ב"שותפים" בלי ציפיות (ורצוי גם בלי מאנצ'יז), תוכלו להפיק ממנה הנאה מסוימת, אפילו לצחוק.
