פייסה לילסה הוא הגיבור האמיתי של ריו 2016
הסכנה המוחשית לחייו והידיעה כי למולדתו כבר לא יוכל לחזור, לא מנעו מהמדליסט האולימפי במרתון לספר לעולם האדיש על האימה המתחוללת באתיופיה. "מחוץ לרדאר" מצדיע
רץ המרתון האתיופי, פייסה לילסה (26), היה במרחק של מטרים ספורים מהגשמת חלום ספורטיבי ענק. הוא רץ את המטרים האחרונים של המרתון האולימפי בריו
במרחק ביטחון מהרץ שמאחוריו וידע היטב כי המקום השני מובטח לו. כל שנותר לו היה להתקדם עוד מספר צעדים, לחצות את קו הסיום ולחזור למולדתו עטור תהילה עם מדליה כסופה על צווארו.
אלא שבאותם רגעים לילסה כבר ידע היטב כי למולדתו הוא לא יחזור. המחווה הפוליטית שיבצע רגע לאחר מכן הייתה המנעול שנעל לו את השער חזרה לאתיופיה. רגע לפני שחצה את קו הסיום, הניף לילסה את ידיו באוויר וסימן תנועת איקס. לאחר מכן הוא חזר על התנועה הזו במופגן מספר פעמים. זו לא הייתה הנפת ידיים כאות ניצחון אלא כאות מחאה. מחאה נגד הממשלה שלו שמשמעותה המיידית היא הוקעתו ממולדתו שזה עתה העניק לה כבוד ספורטיבי גדול.
"הגיבור" - שיר לכבודו של לילסה
כדי להבין מה הוביל את לילסה לנצל את הרגע הספורטיבי המאושר בחייו למחאה במקום לחגיגה, דרוש מעט רקע על המתרחש באתיופיה ועל המקום ממנו לילסה הגיע.
לילסה הוא בן עם האורומו, המרכיב האתני הגדול באתיופיה. בני האורומו נקלעו בשנה האחרונה למאבק מול הממשלה האתיופית בעקבות תוכניתה להרחיב את הבירה אדיס אבבה תוך פלישה לשטחים החקלאיים של האורומו. התוכנית אמנם ירדה מהפרק עוד בינואר, אבל הרוחות המשיכו לסעור כשבני האורומו טענו לכליאה לא חוקית של חלק מהמפגינים נגד התוכנית.
כמה באמת התלהבו באתיופיה מהמדליה הזו?(צילום: gettyimages)
הממשלה האתיופית הגיבה בנוקשות על גל המחאות של בני האורומו. בסוף השבוע שבו נפתחו המשחקים האולימפיים, כשרוב העולם חגג את יציאתו לדרך של אירוע הספורט הגדול בעולם, נהרגו עשרות מפגינים לא חמושים ברחבי אתיופיה. על פי ארגוני זכויות אדם, מאז פרוץ המחאות בנובמבר האחרון, נהרגו 400 מבני האורומו בידי כוחות הביטחון האתיופיים.
לילסה ששמע מריו כיצד בני עמו נהרגים בזמן שהוא עורך את הכנותיו האחרונות לאולימפיאדה לא יכול היה לשתוק. תוך ידיעה ברורה כי הוא לוקח סיכון על חייו, לילסה החליט לעורר מודעות עולמית לנעשה במדינתו וביצע את תנועת האיקס המזוהה עם המחאה של בני האורומו.
לילסה מספר על המתרחש באתיופיה
לילסה מספר על המתרחש באתיופיה
לאחר מכן הסביר לילסה לעיתונאים המופתעים עד כמה מסוכן המהלך שביצע, אך הבהיר כי איננו מתחרט לרגע: "אם אחזור לאתיופיה יהרגו אותי, ואם לא יהרגו אז יכלאו אותי. הממשלה האתיופית רוצחת את בני האורומו ולוקחת את אדמותיהם ואת המשאבים שלהם. קרובי משפחה שלי יושבים בכלא, אם הם דורשים זכויות בסיסיות, הורגים אותם. אעמוד לצד בני עמי ואפגין עבורם כל מקום".
הטלוויזיה האתיופית התעלמה במכוון
לילסה הוא עוד תוצר משובח של פס הייצור האתיופי לרצים למרחקים ארוכים. הוא התגלה כרץ מרתון מצוין ובגיל 19 כבר ניצח במרתון דאבלין ושנה לאחר מכן ניצח במרתון שיאמן בסין. ב-2011 כשהיה בן 21 הוא זכה במדליית הארד באליפות העולם במרתון לבוגרים. את תוצאת השיא שלו בריצה המפרכת: 2:04:52 שעות הוא קבע לפני ארבע שנים כשסיים שני במרתון שיקאגו. בריו כאמור הוא רשם את הישג השיא שלו בזירה הבינלאומית כשזכה במדליית הכסף האולימפית.
הוא דווקא פעל לטובת הממסד. גברסילאסי(צילום: gettyimages)
לילסה איננו הרץ האתיופי הראשון שמנצל את כישוריו על המסלול כדי לעורר מודעות לנעשה במדינה. היילה גברסילאסי, גדול הרצים האתיופים, נטל על עצמו עוד מתחילת דרכו הספורטיבית תפקיד של שגריר, ובעזרת האנגלית המצוינת שלו דאג לספר לעולם על העוני הקשה השורר במדינתו ואף פעל ליצירת מקומות תעסוקה עבור אתיופים באמצעות מלונות שהקים.
המקרה של לילסה עם זאת הוא שונה בתכלית. בעוד גברסילאסי פעל לטובת הממסד, לילסה יצא נגדו וויתר ביודעין על מעמדו ככוכב ספורטיבי במדינתו לצורך הפצת האמת שלו.
אולי כדי להרגיע את הסערה שעורר הסיפור בעולם, הרשויות באתיופיה הכחישו נמרצות שחייו של לילסה נמצאים בסכנה. דובר מטעם הממשלה אף מסר שלילסה יזכה לקבלת פנים של גיבור עם חזרתו לאתיופיה.
דגל אתיופיה מתנוסס בריו. במדינה העדיפו לסקר משחק כדורגל(צילום: EPA)
אלא שאת היחס האמיתי של המשטר באתיופיה כלפי לילסה אפשר היה לראות מהסיקור התקשורתי הדל שקיבל הישגו הספורטיבי. רשת הטלוויזיה האתיופית, EBC, הנמצאת בבעלות של המדינה נמנעה מלהקרין הילוכים חוזרים של המחאה הפוליטית של לילסה ולמרות שהעבירה את ריצת המרתון בשידור ישיר, היא לא שידרה את טקס הענקת המדליות. הדיווח באתר האינטרנט של הרשת על הריצה לא כלל תמונה של לילסה אלא תמונה כללית של רצים במרתון.
מגזין ספורט טלוויזיוני במדינה העדיף לפתוח באותו יום עם דיווח על ניצחון של נבחרת הנערים האתיופית במשחק כדורגל מול מצרים, לאחר מכן עברו לכתבת סיכום כללית על ההופעה של אתיופיה באולימפיאדה ורק לאחר מכן דיווחו על המרתון. אלא שעיקר סיקור המרתון עסק במנצח הקנייתי אליאוד קיפצ'וגה. לילסה זכה רק לאזכור קצרצר ולקוני.
לילסה בפעולה, במהלך המרתון בריו(צילום: EPA)
עם זאת, בקרב האזרחים האתיופים עצמם, ישנם רבים כמובן הרואים בלילסה כגיבור. ברשתות החברתיות הוא זכה לשבחים רבים מצד בני עמו ואזרחי מדינתו. מוזיקאים בני האורומו אף הקליטו שירים מיוחדים לכבודו. רבים השוו בין המחאה של לילסה למחאה המפורסמת של האצנים האמריקאים טומי סמית' וג'ון קרלוס באולימפיאדת מקסיקו 1968. במהלך נגינת ההמנון האמריקאי בטקס הענקת המדליות למנצחים בריצה ל-200 מ', הניפו השניים אגרוף קמוץ במחאה על האפליה נגד האפרו-אמריקאים בארה"ב. אלא שבעוד סמית' וקרלוס הסתכנו לכל היותר בזריקה מנבחרת האתלטיקה האמריקאית ובביקורת ציבורית, לילסה שם על הכף את חייו.
ברמה העקרונית, מעשהו של לילסה נחשב לאסור על פי האמנה האולימפית האוסרת על ספורטאים להשתמש באולימפיאדה כבמה למחאות פוליטיות. הוועד האולימפי הבינלאומי יכול להעניש את לילסה, אבל בהתחשב בנסיבות ייתכן ויוותר על כך הפעם.
גיבור המעמד החברתי. לילסה(צילום: רויטרס)
סיפורו החשוב של לילסה אמנם לא עורר הדים בעולם כמו הסקנדלים של ראיין לוכטה או ההתפרפרויות של אוסיין בולט, אבל תוך 24 שעות יוזמה למימון המונים כבר גייסה עבורו 86 אלף דולר שאמורים לסייע לו בתקופה הקרובה בה ייאבק על קבלת מקלט מדיני.
באופן צפוי על הטיסה שהייתה אמורה לקחת אותו חזרה לאתיופיה הוא לא עלה. במקום זאת הוא נשאר בריו ובימים אלו הוא מנהל מגעים מול רשויות ההגירה בארה"ב כדי לקבל שם מקלט מדיני.
בראיון שהעניק לרשת הגרמנית "דויטשה ולה", הודה לילסה כי הופתע מהתמיכה לה זכה: "עשיתי את מה שהרגשתי לנכון, אבל לא ציפיתי לזכות בכזו תמיכה. זה מעורר בי גאווה. אני קורא לבני עמי להמשיך במחאה. אני מצפה מספורטאים נוספים לנהוג כמוני ולהשמיע את קולם על המצב באתיופיה".
לילסה הוא אולי לא הכוכב הגדול של אולימפיאדת ריו, אבל הוא ללא ספק האדם הגדול של האולימפיאדה האחרונה. למדליית הכסף שהונחה על צווארו, הוא הוסיף במעשיו האמיצים מדליית זהב של אנושיות שהוצמדה לליבו.
לפנייה לכתב/ת 
פייסה לילסה
צילום: רויטרס
מומלצים
