שלום חנוך חוגג 70, בכל הדרכים הידועות
הוא התחיל עם גיטרה ורוח נעורים על דשא הקיבוץ והפך לרוקר הגדול בישראל, עם קלאסיקות שדוקרות בלב ובועטות בבטן הרכה. רק את המשיח הוא עוד לא הביא - אבל הזרוע עוד נטויה. לכבוד יום הולדתו ה-70 של שלום חנוך, ביקרנו בתחנות המוזיקליות הגדולות בחייו, ובחיינו
היום יום הולדת 70 לשלום חנוך. כמו חלום, כמו אגדה - אגדת רוק בחייו. אין מי ששונא אותו, יש רק מי שאוהב ומי שאוהב פחות את המלחין המוכשר, התמלילן הנהדר, עם המלים שנוגעות, הלחנים שפוגעים ו-50 שנות היצירה שלא נגמרות.
אהבת נעוריי
חנוך התחיל ב"שירי דשא" בצעירותו. ככה זה ילד קיבוץ, עם ערימה של תלתלים, חלום וגיטרה שנשלפת עם כל החבר'ה על הדשא של קיבוץ משמרות, בהבלחה של הלבנה. את "אגדת דשא" הוא הלחין באותן שנים עבור להקת הקיבוץ, המשמרון, למילותיו של חברו לקיבוץ והמנטור באותן שנים, מאיר אריאל. בקיבוץ גם כתב והלחין חנוך בן ה-16 את שירו הראשון, "לילה", אבל לא מצא את הפזמון. אז הוא לקח את הזמן והשיר חיכה וחיכה וחיכה.
שיר שחלמתי על פראג
את השירות הצבאי העביר חנוך בלהקת הנח"ל, ושנה בטרם שחרורו החל להופיע במועדון "החלונות הגבוהים" כחימום ללהקת החלונות הגבוהים. אבל הפריצה הגדולה באמת הגיעה עם החיבור לאריק איינשטיין, באלבומו השני "מזל גדי", בו היה חנוך אמון על כל הלחנים ואף כתב שישה שירים, ביניהם "רוח רוח" ו"הימים הארוכים העצובים".
בפסטיבל הזמר של שנת 1969 נאמר דבר על ידי חנוך ואיינשטיין. החבר'ה הפרועים לעתיד של חבורת "לול" הביאו את "פראג", מנת אקטואליה מורכבת שעסקה בפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה, לבמה עליה בעיקר שרו על עצי אלון.
בעוד שיהורם גאון שר שם "בלדה לחובש" עטופה בפאתוס, חנוך כתב והלחין שיר אמיתי על הנעשה בעולם ונתן חותמו עם אמירה לשם שינוי: "מי שלא עצם את עיניו, את לילו המר כאב הוא, דומית כניעה בלי קרב - איש את נשקו נצר עד מוות. איך על פראג שחר לא בקע בשלישית כלה כוחו, איך נדם קול כיכר הומה בחג".
איזו מין חיה זו
האלבום הראשון בו היה חנוך כבר אקטיבי, הלחין וגם שר רבים מן השירים, היה עם השלושרים ב-1969, לצד בני אמדורסקי וחנן יובל. קלאסיקות האלבום עוד איתנו ("מי מפחד מגברת לוין", "צרות טובות" ואחרים), חנוך היה עדיין "ילד טוב".
ואז הגיע האלבום "שבלול". גיטרות, פסיכדליה, הקול החרוך מתחיל להתגבש כקול לצדו של איינשטיין, כשהנטל היצירתי רובו על הכתפיים של חנוך - שמספק להיטים בזה אחר זה.
יום הולדת 70 לשלום חנוך:
אביב גפן: "שלום חנוך הוא אבי הלא ביולוגי"
לכל שיר יש שם: אולארצ'יק עושה שלום חנוך
רגע לפני יום ההולדת: שלום חנוך מוציא שיר חדש
הגנבים של שלום חנוך, בביצוע ליאור נרקיס
שלמה גרוניך חוזר ל"אהבת נעורי"
שלום חנוך והאורקסטרה רק רוצים לרקוד
תמוז מתאחדים: "היום אין אגו - וזה נדיר"
שלמה ארצי ושלום חנוך על במה אחת
רבות נכתב על הימים ההם, ימי לול, בהם גם איינשטיין כתב עם מיקי גבריאלוב, באלבומם "בדשא אצל אביגדור". אבל האם זו אבן דרך אקוטית בהתפתחותו של חנוך? לדעת כותב שורות אלו, לא ממש.
רק דקירה קטנה - וזה חולף
אחרי ימי לול נסע חנוך קצת לחו"ל. סיפור הצלחה מסחרי הוא לא היה, וחבל. אבל הרווח היה כולו שלנו - וטוב שחנוך שב לארץ כדי להיות חלק מאחד האלבומים הטובים ביותר במוזיקה הישראלית - "סוף עונת התפוזים" של להקת תמוז, שיצא ב-1976. אלבום אחד, חמישה כוכבים: חנוך, אריאל זילבר, איתן גדרון, מאיר ישראל ויהודה עדר.
האלבום סיפק להיט אחר להיט, רוק מדהים עם טקסטים חדים של חנוך ושל מאיר אריאל, אותו חבר מימי הדשא במשמרות. "זה סיגריות זה - מה שזה ניחר", קבעו החמישה בשיר הנושא של האלבום שהפך מיתולוגי, וכהרף עין, עוד בשנה שיצא, פנו איש איש לדרכו (דרכים שתצטלבנה בעוד שבועיים, בקאמבק ההיסטורי לו כולם מצפים).
ונדמה לי שבכיתי, ונדמה לי שעכשיו - מצטיירת לי, מתבהרת לי, תמונת מצב
אחרי הכל זו יום הולדת אז לא נרחיב על אלבומי המופת שנוצרו בתווך. "4 תחנות" כמו שחנוך קרא למופע, ולמעשה רבות נוספות. הלאה לרגע השיא והמפנה שהגיע ב-1981, עם אחד מאלבומיו הגדולים בכל הזמנים אם לא הגדול שבהם - "חתונה לבנה".
לואי להב וגם ירוסלב יעקובוביץ' שהיו אמונים על ההפקה המוזיקלית פשוט גרמו לחנוך להיפתח, להיזרק, להתמודד ולהתפרק. הם אפשרו לו לשיר את כל הכאב, לחפור עמוק בפנים, לייצר להיטים אחרים, עם אמירה, עם דיסטורשן, חשמל ועשן - סוג החומרים שעד היום מחזיקים את הופעותיו ללא כחל ושרק.
מטלפן מטלפן
ב-1984-5 נכנס שלום חנוך סופית למיינסטרים הישראלי עם "מחכים למשיח". שיר הנושא עסק במשבר הכלכלי שהיה באותה עת במדינה וחנוך לא שתק, נקט עמדה, בכה את הבכי של כולנו ושל ירדנה שחייכה בהתחלה. חנוך ידע מה זו מחאה ויצא נגד הכל, ידע לבעוט, להרעיש, להפגיז. במוזיקה, במלים. הרעש היה חזות הכל.
"אז איך השתנה לנו זה שבר את החלום בכוח", שאל חנוך בשיר "זה לא נח" שפתח את האלבום, ונכתב לפי הסיפורים כתגובה לתגובת הקהל לאלבום שינוי הכיוון, "חתונה לבנה". התשובה הייתה ברורה - בהצלחה מסחררת. "מחכים למשיח" היה לאלבומו המצליח ביותר, כשמדינה שלמה שרה עמו מחאה.
זה רק געגוע
אחרי "מחכים למשיח" פנה חנוך להלחין לא מעט שירים ללא מעט זמרים מוכשרים. אם תחילה הייתה שולה חן הפרויקט הגדול שלו, בהמשך הגיעה דפנה ארמוני, לה הפיק את אלבום הבכורה, בו כתב והלחין את רוב השירים-להיטים, ביניהם "אוהבת אותך עוזבת אותך" ו"היא תיקח אותך".
והיו מאז גם לא מעט אלבומים שחנוך הוציא. רובם נמכרו, אף אחד מהם לא היה הצלחה מסחררת. למרות ש"ככה וככה" מתוך "בגילגול הזה" (1991) הושמע לא מעט ברדיו, הדברים לא חזרו לימים שלפני כן.
אבל שלום בחר במסלול ההופעות, מפוצץ שוב ושוב את הבארבי התל אביבי, עם כל היצירות שנכנסו בעבר לפנתיאון. אין בכך להמעיט ביכולתו הדגולה. הקהל עדיין צמא לשלום חנוך, וגם ישמח לחומרים שיסעירו - עובדה שהמופעים מלאים שנה אחרי שנה מפה לפה. כן, היו כמה גבות שהורמו על החיבור עם שלמה ארצי ולבטח על החיבור עם שרית חדד, אבל היי, יום הולדת, לא באנו להרוס, רק לקוות שהעשייה תימשך ושעוד ועוד שיאים יישברו.
"תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר"
מילה אישית. בעבר עבדה איתי שירה חורש זכרונה לברכה, שבמהלך מחלה ארורה גם איבדה את שמיעתה. בחורה אמיצה שלא נתנה למחלה להכריע אותה בשום שלב ונלחמה בה עד נשימתה האחרונה. היא העריצה את שלום חנוך מגיל צעיר עוד בימי שמיעתה. החלום שלה היה שלום חנוך, האהבה שלה הייתה שלום חנוך ומעולם לא חשבה שייפגשו - עד שזה קרה. כך כתבה על אירועי ערב שמחת תורה, שהיו לפני יום הולדתה:
"מנהל המופע המקסים, שעזר בתכנון, הוביל אותנו לחדר אחורי, שם היה שולחן עגול גדול ולידו שולחן ביליארד. אנחנו התיישבנו ליד השולחן ואיציק חיבר לחשמל את הלפטופ, כדי שיוכל לתמלל לי את השיחה.
והנה, הוא נכנס. דבר ראשון - הוא נתן לי נשיקה על הראש (אותו ראש שאני כבר לא אחפוף יותר בחיים), ואמר שהוא שנייה צריך לסדר משהו וכבר יחזור.
כשהוא חזר, הוא לא הפסיק לחייך, בעיקר כשהוא ראה כמה שאני מתוחה, דבר שהוא הבין היטב כשסיפרנו לו שמדובר בהפתעה. הוא אמר לי להירגע, יש לו זמן. ואכן, הוא העניק לי שעה שלמה מזמנו. שעה מרתקת, בה נרגעתי והשתחררתי לאט לאט. ניהלנו שיחה על הכל, על שמיעה, על פוליטיקה, על אהבות ושנאות ועל הערצה. כל כך הוקסמתי ממנו, מהצניעות שלו, מהעניין שהוא מגלה בדברים שיש לי להגיד, בחום ובאכפתיות שהוא מרעיף על סביבתו. לא שהופתעתי, אבל הוא באמת הדהים אותי והרגשתי שזכיתי בהמון בכך שפגשתי אותו.
כששלום שמע עליי, על ההתנסויות שלי בעבר ובהווה, הוא לא חשש יותר להציע לי דיסק חתום (בכל זאת - בחורה חירשת, לא צריך לזרות לה מלח על הפצעים, אם כי גם מהעבודה שלי קיבלתי ליומולדת, בין היתר, רדיו-דיסק קורא MP3). מנהל המופע רצה לתת לי את הדיסק האחרון, של המופע שלו ושל שלמה. 'לא לא', אמר שלום, 'אם היא כל כך אוהבת אותי, היא בטח שונאת את שלמה'. נו, יודע צדיק נפש בהמתו. דווקא משום שהוא כל כך צנוע ואנושי, דווקא בגלל זה, הרגשתי שהוא כן גדול מהחיים.
אחרי שעה וקצת, הוא אמר שהוא חייב להתקלח ולהתארגן להופעה ונתן לי נשיקות, ואפילו נדברנו להיפגש שנית. זו הייתה חוויה כל כך נדירה ויוצאת דופן, ואפילו איציק ושתי חברותיי התרשמו ממנו עמוקות. הוא אמר דברים כל כך מרגשים וממש פתח את ליבו".
שתמשיך לאהוב
כולנו אוהבים את שלום חנוך. כולנו שלום חנוך. איך אפשר שלא להעריץ מי שמופיע עם הנכד על הבמה, קם בצהריים ונרדם רק בלילה המאוחר. אחד שבשבעים שנה עבר בתחנות מוזיקליות שאחרים רק חלמו להגיע אליהן ומי שייתכן שבמו ידיו הפך את המוזיקה בישראל. רק עוד יצירה, עוד הופעות ואם אפשר - עוד הרבה הרבה חדשות, כי אנחנו רוצים את זה.
