תמונות נדירות של דוד בן-גוריון שלא הכרנו
נרתע בבהלה בזמן שהוא אוחז תינוק, מברך כלה בחתונה או מסתפר אצל האחראי על גיזוז הצאן. תערוכה שתיפתח בצריף בשדה בוקר לרגל יום הולדתו ה-130 של בן-גוריון מציגה את הרגעים הקטנים, היום-יומיים, בחיי ראש הממשלה הראשון של ישראל
אנחנו רגילים לראות את דוד בן־גוריון בתמונות שמנציחות אותו ביום ההכרזה על הקמת מדינת ישראל, נואם בכנסת או נפגש עם ראשי מדינות שהגיעו לביקור בירושלים. אבל תערוכה חדשה, שתיפתח ביום הולדתו ה-130, מראה אותו ברגעים ממלכתיים הרבה פחות, פרטיים הרבה יותר - וחושפת את הצד האנושי, היום-יומי, של המנהיג הציוני שכולנו מכירים בכינוי "הזקן".
באחת התמונות, בן-גוריון, שנבחר לשמש סנדק בברית של רועי זיוון, בן קיבוץ שדה בוקר, אוחז בזרועותיו את התינוק ומסב את ראשו בבהלה כשהמוהל מבצע את עבודתו. צילום אחר מנציח אותו לוחץ את ידה של אורה דת, חברת הקיבוץ, במסיבת חתונתה. כל התמונות האלה, ורבות אחרות, יוצגו בצריף של בן־גוריון החל מ-16 באוקטובר. התערוכה, שקיבלה את הכותרת "הזקן והעם", מורכבת כולה מתמונות, ממכתבים וממוצגים אחרים שנמצאים בידי הציבור ונאספו בשנה האחרונה.
"הוא היה הכוכב בחתונה שלנו, נו אז מה? הוא אמר לנו להביא הרבה ילדים, ועשינו כמצוותו", סיפרה אורה דת, שהיייתה האחראית על הבריתות והחגיגות המשפחתיות בשדה בוקר. "הוא היה בא לכל החתונות והבריתות שנערכו בקיבוץ. אני חושבת שהחתונה שלנו, ב-1968, הייתה החתונה האחרונה שבה הוא השתתף. חודשיים קודם לכן פולה נפטרה, והתפלאנו שהוא בכלל הגיע". דת מספרת שלאחר שפיתחו את התמונות מהאירוע היא ניגשה לבן־גוריון, והוא חתם עליהן.
אביו של התינוק שבן-גוריון משמש סנדקו, זאב זיוון, מספר: "בשנת 1971 בא לעולם בננו השני רועי. באלבום התמונות המשפחתי עומדים הסבים הגאים, עם הולדת הנכד השני. במרכז יושב הסנדק, זקן העדה, דוד בן-גוריון, ובידיו רועי בן שמונה הימים - לאחר שפגש את המוהל".
דת מדגישה ש"בן-גוריון ממש סבל בבריתות", מה שבהחלט ניכר בתמונה שבה הוא מעקם את פניו באימה. "זה היה בשבילו עינוי לא קטן, אבל הוא הגיע לשמחה כדי לתת את הכבוד להורים. עמדתי קרוב אליו בשביל לתמוך בו, הרבה יותר מאשר בשביל לתמוך בתינוק".
תמונה אחרת מנציחה את בן-גוריון בזמן שהוא מסתפר. "פולה פנתה אליי וביקשה שבעלי חיימקה יספר אותו", מספרת רחל גולדברג. "הוא לא היה ספר אלא גוזז כבשים, אבל הפך לספר של החבר'ה. אמרתי לה שאין בעיה, אבל אני באה לצלם. פולה ישבה בכיסא ליד ואמרה לחיימקה כמה לספר, 'תגזור מפה ומשם'".
"ביום ההולדת ה-70 שלו קטפתי לו ציפורנים שגדלו בקיבוץ. פולה הייתה מעורה מאוד במה שקורה במשק. כשהם היו חוזרים מטיולים הם היו קוראים לנו ומראים שקופיות, היחסים היו חבריים מאוד".
מירי פלמ"ח, המנהלת והאוצרת של צריף בן-גוריון, מספרת: "קיבלנו מאות תמונות ומכתבים, ועוד לא הספקנו לעבור על הכול. אנחנו קוראים לאנשים להביא חומרים שנמצאים ברשותם. בכל התמונות אני מוצאת מוטיב שעובר כחוט השני: היחס האישי של בן-גוריון לאנשים הפשוטים, לעם. האנשים היו חשובים לו".
לפנייה לכתב/ת 
