שערי צדק: הקלות המבהילה שבה אפשר לקחת תינוק שרק נולד

צפו בתיעוד מהתינוקייה:

תחקיר "ידיעות אחרונות" ו-ynet מגלה כמה קל לצאת עם התינוקות מהתינוקייה: מחלקת יולדות ב' בבית החולים שערי צדק. צווחות הבכי מובילות אותי במסדרון לעבר התינוקייה. הדלת פתוחה. הורים נכנסים ואחר כך יוצאים עם עריסות. אני עומדת בפתח ומתבוננת. בפנים אחות אחת, ואחיות נוספות מסתובבות מחוץ לתינוקייה. אני מחליטה לנסות להיכנס, מניחה שמישהו כבר יעצור אותי. לשווא.

 אני מתקדמת לעבר העריסות, מלטפת בעדינות לחיים רכות של חיים שזה עתה באו לעולם. ניגשת לתינוק צורח ומסדרת את המוצץ בפיו. ניגשת לתינוק נוסף שבוכה והאחות מרימה את עיניה, מביטה בי וחוזרת לענייניה. טיפלתי כבר בשלושה תינוקות ואיש לא תהה לפשר מעשיי או לקשר שלי לתינוקות הללו, שהשמיכות התכולות והוורודות המכסות אותם עולות ויורדות בקצב נשימותיהם.

השלט בכניסה מורה להורים לא להסיר בשום אופן את צמידי הזיהוי מהתינוקות. זה נחמד, אבל אילו רציתי - יכולתי להחליף עכשיו בין הצמידים או בין תגי הזיהוי מבלי שאיש יידע. יכולתי גם לבחור לעצמי תינוק ולצאת איתו החוצה. מה היו מרגישים ההורים שהפקידו כאן את עולליהם, לו היו יודעים שכל אדם יכול להיכנס ולצאת מכאן באופן חופשי, עם או בלי קשר לילדים?

בחודשים האחרונים עברתי בין תינוקיות שונות בבתי חולים ברחבי הארץ. ברוב המקומות, מי שבאמת רוצה להיכנס לתינוקיות יוכל לעשות זאת באמצעות תרגיל כזה או אחר, אבל סביר להניח שיצטרך להתאמץ ולהתחכם. בשערי צדק - שם מחלקות היולדות הן מהגדולות בארץ - אין צורך בתחכום או במאמץ. הדלת פתוחה, רק תיכנסו.

מי מפקח על התינוקות?

ביטחון מוגזם

רוב ההורים בישראל מוותרים על ביות מלא - כלומר, להשאיר את התינוק אצלם לאורך כל היום, מלבד בזמני בדיקת הרופא - בימים הראשונים שלאחר הלידה. אישה, זמן קצר אחרי לידה, זקוקה למנוחה ואת זו קשה לקבל כשצמודים לתינוק. בדיוק לשם כך קיימות התינוקיות, שם מטפלות בתינוקות אחיות מוסמכות. הן מחליפות להם חיתולים, רוחצות אותם וגם מאכילות בתחליף חלב, לבקשת ההורים, או לעיתים גם בניגוד לדרישתם.

ההורים, מצידם, בטוחים שהם יכולים להיות רגועים בזמן שהתינוקות הרכים שלהם נמצאים בתינוקייה. מתברר שהביטחון שלנו בבתי החולים, או לפחות בחלקם, מוגזם. בחודשים האחרונים בדקנו עד כמה בטוחות מחלקות היולדות והתינוקיות. הרעיון היה לנסות להיכנס פנימה, מבלי להתאמץ במיוחד.

במחלקות היולדות זה קל במיוחד. מספיק לומר את שמה של יולדת - אמיתית או מומצאת - ובזמני הביקור אף אחד לא ממש טורח לבדוק מי את ולמה הגעת הנה. בתינוקיות זו משימה מסובכת מעט יותר, ובכל זאת התברר שהיא אפשרית בהחלט. מבין בתי החולים שנבדקו, בהדסה עין כרם בירושלים ובבילינסון בפתח־תקווה השמירה - לפחות באותו יום - הייתה טובה. גם באחת בבית החולים שיבא בתל השומר, ביום נתון, אי אפשר היה להוציא בקלות תינוקות מהתינוקיה.

בחלק מבתי החולים האחרים שבדקנו - אם בעצמנו ואם באמצעות חברים שניסו בשבילנו - מספיק היה לומר שאת האם או שאתה האב כדי להיכנס, תלוי במצב הרוח של השומר בכניסה. באחרים צריך היה להתגנב יחד עם הורים נוספים, ומשם הדרך פנימה כבר הייתה קלה. ויש את בית החולים שערי צדק בירושלים, שם חלק מהתינוקיות היו פשוט פתוחות לכל מי שרוצה - להיכנס, או לצאת עם התינוק.

אני חוזרת לתינוקייה במחלקת יולדות ב' שם, ושוב נכנסת באופן חופשי. כעבור דקות ספורות מגיעה אחות נוספת לזו שכבר במחלקה. "מי את?" היא פונה אליי מיד. אני מגמגמת שאני אמא של התינוק שלצידו אני עומדת, ובאתי רק לראות אותו. כדי להיראות מספיק אמינה אני מתכופפת במבט אוהב לעריסה ומגלה שמדובר בתינוקת ולא בתינוק, אבל למזלי האחות כבר לא איתי. היא המשיכה הלאה.

אני יוצאת מהתינוקייה וחוזרת לעמוד בפתח. בחור גבוה נכנס פנימה, לוקח עריסה ומתקדם ליציאה. האחות פונה אליו "אתה האבא?" הוא מניד בראשו לחיוב ויוצא עם התינוק. האחות לא מבקשת ממנו להראות את צמיד הזיהוי, וככל ששמתי לב הוא בכלל לא עונד כזה. לו רציתי, יכולתי לצאת מכאן גם אני עם תינוק של מישהו.

אולי זה מקרה, חשבתי לעצמי. ביקשתי לתת לשערי צדק עוד הזדמנות. המתנתי כמה שבועות וחזרתי לבית החולים הירושלמי ביום אביבי, בשעה ארבע אחר הצהריים, שעת הביקור במחלקה. בפתח התינוקייה הוצבו מספר עריסות בשורה, ממתינות להורים שיבואו לאסוף את צאצאיהם. בעריסה הקרובה לדלת מונחת תינוקת קטנטנה, ומהפתק שליד ראשה אני מבינה שהיא נולדה הלילה. מסביבי אין אף איש צוות, והפעם יכולתי פשוט לקחת את התינוקת הקטנטנה בלי להיכנס לעומק התינוקייה. פסיעה אחת החוצה וזהו. מטריד.

אני עוברת משם למחלקה ג', שם לפחות הדלת נפתחת רק לאחר צלצול בפעמון. יולדת מתקדמת ומצלצלת, ואני צועדת אחריה, נכנסת ומציצה לעריסות. במסדרון אני פוגשת מכרה ותיקה. "אני אחרי קיסרי", היא מדווחת. "כמעט שבוע כאן, ועדיין נותנים לי להוציא את הילדה רק אחרי זיהוי עם הצמיד". אולי זאת השעה, אבל להיכנס לא הייתה לי ממש בעיה.

איש אינו שואל

מחלקת יולדות ד' היא החדישה ביותר בשערי צדק. היא נמצאת בקומה 10, מרוחקת ממחלקות הלידה השונות. באחד הביקורים אני עולה גם אליה. דלת הכניסה לתינוקייה מוצבת מול עמדת האחיות, ונראה שהתינוקות תחת עיניהם הפקוחות של אנשי הצוות הרפואי, בהשגחה תמידית. בחור צעיר ניגש לדלת, האחות בעמדה לוחצת על כפתור והדלת נפתחת. אני פוסעת אחריו, ואיש שוב לא שואל למעשיי.

התינוקייה גדולה ומרווחת. הגבר פונה ימינה לאחיות שעסוקות בטיפול במספר תינוקות ואני מתקדמת הלאה. כמה עריסות מפוזרות בתינוקייה. אחות רואה אותי ניגשת לאחת מהן ולא אומרת מילה. אני עוברת מעריסה לעריסה, בודקת מתי יפנו אליי. האב הטרי מביט בי בחשש. הוא מבחין בי מצלמת עם הטלפון הנייד את התינוקות, ומבטו עובר ממני אל הצוות בניסיון להבין מי אני ומה מעשיי. שנינו זוכים להתעלמות מוחלטת מהצוות.

יולדת בחלוק של בית החולים נכנסת ומבקשת רשות לקחת את התינוק. האחיות מאשרות לה בלי לבדוק. כעבור דקות ספורות של שוטטות ניגשת אליי אחות ושואלת אותי מה אני מחפשת. אני זורקת לה שם של יולדת שהרגע המצאתי. היא מנסה לעזור לי אבל אני דוחה את עזרתה בנימוס. "אני מסתדרת", משיבה לה. היא מניחה לי וממשיכה הלאה.

המחלקה היחידה בבית החולים שהאבטחה בה הייתה סבירה היא יולדות א', שמופרדת באמצעות דלת שנפתחת באופן אוטומטי, לפחות בשעות הביקור. להיכנס פנימה לא הייתה בעיה, אבל אחות ערנית העירה לי שאני לא יכולה להיכנס. אני מקבלת את ההערה ויוצאת.

באחד הביקורים בשערי צדק אני פוגשת במסדרון את אלישבע, אמא טרייה שאני מכירה. כשאני מספרת לה על הממצאים היא נחרדת. "לא־לא, אל תגידי לי את זה, אני גם ככה פרנואידית", היא מזדעזעת. "הלב שלי רועד רק מהמחשבה על זה שעד אתמול שכבתי שם רגועה, ישנתי בלילה, ולפי מה שאת אומרת הפקדתי את התינוק לבד במקום ציבורי והומה. ברור לי שהאחיות עושות את העבודה שלהן, ובחוויה שלי הן היו מדהימות אבל אני מסתכלת על הקטנטן ולא מאמינה, כאילו הפקרתי אותו. בלידה הבאה אלך כבר על ביות מלא. אין סיכוי שאסמוך על כל כך הרבה אנשים שאני לא מכירה".

גורם רפואי באחד מבתי החולים האחרים שנבדקו, שם ניתן היה להיכנס לתינוקייה בקלות אך להוציא תינוק רק עם תג זיהוי, הודה שקיימת בעיה בתחום. "צריך לומר את האמת", הוא אמר. "ברוב בתי החולים בונים על זה שאף בן אדם שפוי לא ייכנס סתם לתינוקייה. צריך לזכור שבהרבה מקרים יש אחים ואחיות או בני משפחה אחרים שמגיעים בשעות הביקור, ואם לא ייתנו להם לראות את הילד הם יעוררו מהומה, אז יש כאלה שפשוט נותנים להם להיכנס - רק בשעות הביקור - אבל בוודאי שלא להוציא ילד. אני מניח שעכשיו זה יהיה מסובך יותר לתקופה מסוימת, אבל אם מישהו באמת רוצה להיכנס למחלקה וממוקד במטרה - יהיה קשה מאוד למנוע ממנו את זה. הקלות שבה נכנסת ויצאת מהתינוקייה בשערי צדק אכן מטרידה".

מבית החולים שערי צדק נמסר בתגובה: "קיימת הקפדה מרבית לכניסה לכל אחת ממחלקות היולדות והתינוקיות הנמצאות בתחומן. בכניסה של כל מחלקת יולדות מוצב איש ביטחון לאבטחת הכניסה והיציאה מהמחלקה, ולוודא ביקורים בשעות המותרות לכך. הכניסה לתינוקייה מותרת להורים. שני ההורים עונדים תג זיהוי הזהה לתג הזיהוי של היילוד, וכל הוצאה של היילוד מהתינוקייה לחלל המחלקה להנקה או לכל צורך אחר, נעשית רק לאחר זיהוי קפדני והתאמה של תגי הזיהוי על ידי האחות. נוהל שחרור היילוד מהתינוקייה קפדני אף הוא, וכולל בין היתר התאמה נוספת של תגי הזיהוי עם אלה של הוריו. גם בשחרור היילוד מהמחלקה על ידי הוריו, איש הביטחון מוודא כי אכן היילוד מצויד בתג שחרור הזהה לזה של ההורים המשחררים. לאור פנייתך חזרנו וריעננו את הנהלים. אשר ליולדות ב', הייתה תקלה זמנית והיא טופלה".

הכתבה פורסמה הבוקר ב״ידיעות אחרונות״