"ידי האבן": סרט אגרוף במשקל כבד מדי
בפינה אחת ניצב המתאגרף האגדי רוברטו דוראן בגילומו של אדגר רמירז, בפינה השנייה זהו המאמן היהודי המהולל ריי ארסל בגילומו של רוברט דה-נירו. המפגש ביניהם בדרמת האגרוף "ידי האבן" מסורבל ומכביד. במקום להשלים אחד את השני, קווי העלילה בעיקר מעיקים
קשה שלא להתרגש לרגע כאשר רוברט דה נירו הקשיש נראה בתחילת "ידי האבן" ("Hands of Stone") כשהוא מגיע לפגוש מתאגרף צעיר, ממש כמו זה שהוא גילם לפני 36 שנים ביצירת המופת של מרטין סקורסזה, "השור הזועם" (1980). אבל הרטט הזה חולף-עובר לו במהירות, ומה שאנו נותרים עמו הוא דרמת אגרוף חלשה שנראית כמו הכלאה של הביוגרפיה הקולנועית הנ"ל של אלוף העולם במשקל בינוני ג'ייק לה-מוטה, "רוקי", "מיליון דולר בייבי", ועוד עשרות סרטים מהז'אנר שאת שמם כבר שכחתם.
"ידי האבן", שנכתב ובוים בידי הבמאי יליד ונצואלה ג'ונתן יקובוביץ', מביא את סיפורו האמיתי של המתאגרף מפנמה רוברטו דוראן (בגילומו של אדגר רמירז - יליד ונצואלה בעצמו, שזכור מהופעתו כטרוריסט קרלוס בסדרת הטלוויזיה של אוליביה אסיאס), שנחשב לאחד המתאגרפים הגדולים בעולם. ב-1980, אחרי שניצח בזירה את שוגר ריי לאונרד האמריקאי, הוא הוכתר כאלוף העולם במשקל חצי-בינוני. כינויו, "Manos de Piedra", הוא שמעניק לסרט את שמו.
העלילה נעה בשני צירים, שאף לא אחד מהם נבנה באופן מספק. הציר האחד מביא את סיפורו של דוראן, אותו אנו פוגשים לראשונה כילד ממשפחה חד הורית ענייה בפנמה (אביו האמריקאי-לכאורה נטש את אשתו וילדיו, והסרט יותר מאשר רומז שהחוויה הטראומטית הזו היא הבסיס לתיעוב שחש דוראן כלפי אמריקה). הציר השני עוקב אחר המאמן האגדי ריי ארסל (דה נירו) שנחרת בדברי ימי האגרוף כמי שאימן 18 אלופי עולם. סירובו הראשוני לשוב אל עסקי האימון נובע מהסתבכות נושנה שלו עם המאפיה (המיוצגת על ידי ג'ון טורטורו) שכמעט עלתה לו בחייו. אך משהו בדוראן מושך אותו חזרה, והוא מסכים לאמן אותו בחינם - בעיקר כדי שלא להיכנס לצרות.
דמותו של ארסל מלווה את הסרט בקריינות, ויש משהו באיש הקשיש שימי תהילתו מאחוריו שמזכיר את הדמות שגילם קלינט איסטווד ב"מיליון דולר בייבי" - בעיקר כאשר הסרט משרבב פנימה בת שמעולם לא הכיר ושעתה זקוקה לעזרתו. סיפור הגאולה והחזרה הסמלית לחיים הזה לא זוכה פה לפיתוח משמעותי, והוא בעיקר מבטא את חוסר ההחלטה של יקובוביץ' באשר למהות סרטו.
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
בכלל, חלקו הראשון של "ידי האבן" נע בכבדות בין סיפוריהם של שני הגברים שבמרכזו, מדלג בין נקודות בהווה של שנות ה-60 וה-70, והעבר (העבר במקרה של ארסל מובא משום מה בשחור-לבן שמזכיר פילם נואר משנות ה-40, בעוד עברו של דוראן מצולם דווקא בצבע). העריכה הקופצנית המסורבלת גורמת לכך ששני קווי העלילה מעיקים זה על זה במקום שישלימו האחד את השני. האם זהו סיפורו של המאמן הכבוי ששב לזירה ואל אור הזרקורים, או של בן האשפתות מפנמה שעלה לגדולה - ואז לשם מה הקריינות הדידקטית והמיותרת מפיו של ארסל?
הנקודה הזו היא בעלת משמעות דווקא משום שיקובוביץ' תופס את סיפורו של דוראן כמייצג זעם נרחב יותר, לאומי, שמופנה כלפי ארצות הברית ושליטתה בתעלת פנמה המעוררת תסיסה המונית. ההקשר ההיסטורי הזה, שמלווה את הסרט לכל אורכו, הופך את דוראן לגיבור לאומי שנאבק מול אמריקה בזירה. אבל זהו בדיוק המאמן האמריקאי שמביא בקולו את סיפורו של דוראן ואת הרקע הפוליטי שמתוכו הוא נובע, ובכך כמו מעקר אותו ממשמעותו הסימבולית.
דמותו של דוראן הופכת מצעיר אנטי-אמריקאי זועם לגבר חסר שליטה נוסח "השור הזועם" כפי שגילם אותו דה נירו. אבל "ידי האבן" פחות מעוניין בשינוי פסיכולוגי, ואם יש משהו כושל באמת בסרט הרי זו העובדה שהוא מציג בפנינו גיבור המעורר בעיקר אדישות. באופן משונה, הסרט עובר מפעם לפעם להתמקד דווקא בדמותו של שוגר ריי לאונרד (זמר הפופ אשר ריימונד), שאשתו משמשת בסצינה הקודמת לקרב האליפות מושא של התקפה מילולית מכוערת מצד דוראן.
דמות אשתו של דוראן (בגילומה של אנה דה ארמס הקובנית, המככבת בימים אלה ב"כלבי מלחמה", ובקרוב בסרט ההמשך של "בלייד ראנר") נותרת חיוורת, מעין כולא ברקים להתקפי הברוטליות של האיש בעל ידי האבן. חבר ותיק מופיע ובסצינה מאוחרת מת בנסיבות טרגיות רק כדי להדגיש את התחושה שהסרט שהה יתר על המידה בחדר העריכה. וכאשר דוראן מפסיק בעיצומו קרב חוזר מול לאונרד במילים המפורסמות "no más" (לא עוד), והופך בבת אחת למושא של בוז בעיני בני עמו - הסרט אינו נדרש לסיטואציה כנקודת מוצא לדיון משמעותי בפער שבין סמל לאומי והאדם שמאחוריו.
אכן, ההתרחשות המוזרה בזירה הייתה יכולה להוות מוקד דרמטי ואידיאולוגי של הסרט, אמצעי לחקור את קריסתה של הדמות האיקונית שבמרכזו ואת המיתוס שנבנה סביב האמירה הזו (דוראן עצמו שב להתאגרף זמן לא רב לאחר מכן, וזכה להצלחה אדירה). אך הרגע המכריע הזה בקריירה שלו, שהגיע אחרי חודשים של התהוללות, הזנחה וניפוח אגו, נדמה כעוד אנקדוטה יבשושית בחייו של דוראן.
אם לשפוט מהמקרה של סילבסטר סטאלון אשתקד, שהיה מועמד מוביל לאוסקר על הופעתו כרוקי בלבואה המזדקן ב"קריד", אפשר להניח בזהירות שהופעתו של דה-נירו בסרט - על תקן כוכב "השור הזועם" המיתולוגי ששב לזירה כמאמן - תזכה אף אותו במושב סמוך לבימה בטקס הבא. אבל הסרט עצמו, מה מצער, הוא אחד מדרמות האגרוף המשעממות והזניחות שייצא לכם (אם תחליטו) לראות.
"ידי האבן" (ארצות הברית) - במאי: ג'ונתן יקובוביץ'. שחקנים ראשיים: אדגר רמירז, רוברט דה-נירו, אנה דה ארמס ואשר ריימונד. אורך הסרט: 105 דקות.
