משפט אזריה: "חבר כיתת הכוננות הודיע - המחבל זז, אולי יש מטען"
משפט ההריגה של המחבל המנוטרל: ההגנה העלתה לעדות את אשי הורביץ, תושב חברון שחיזק את גרסת החייל על חשש ממטען. על האווירה הלחוצה בזירה אחרי הפיגוע הוא סיפר: "היו צעקות שהזהירו את הכוחות שהמחבל עלול להפעיל מטען". הדיון הופסק בגלל הפגנה רועשת
בבית הדין ביפו נמשך הבוקר (יום ג') משפטו של החייל אלאור אזריה, הנאשם בהריגת המחבל המנוטרל עבד אל-פתאח א-שריף בחברון במרס האחרון. חבר כיתת הכוננות בחברון, אשי (אהרון) הורביץ, חיזק את גרסת אזריה שלפיה חש סכנה מהמחבל הפצוע.
הוא העיד שהגיע למקום זמן קצר אחרי הפיגוע שביצעו שני המחבלים וסיפר: "חשבתי שהאירוע נגמר עד ששמעתי את חברי בכיתת הכוננות: 'הוא זז, יכול להיות שיש עליו מטען'. בכל הזמן הזה האירוע ממש לא נגמר ולא חשבנו ללכת הביתה. אני אישית הייתי עם אקדח שלוף. ברגע הזה החלו להצטבר כוחות נוספים. כמו כל אירוע היה בהתחלה הרבה בלגאן כשהגיעו הרבה כוחות: אמבולנסים, מטפלים וחיילים, וכך האירוע התפתח".
הדיונים האחרונים במשפט אזריה:
- המ"מ מהזירה בחברון: "במצ"ח לא סיפרתי על החשש ממטען"
- מ"מ העיד לטובת אזריה: "היה חשש למטען, הנחיתי לירות במחבל אם יזוז"
- אמו של אלאור אזריה בכתה: "איפה הצדק?"
- קב"ט חברון: באירועי הטרור שבהם נכחתי - הלוחמים ירו כדור בראש
הדיון הופסק כעבור כשעה וחצי בגלל הפגנה רועשת מחוץ לבית הדין. המשטרה הוזעקה לפזר את המפגינים.
לדברי הורביץ, הוא נמצא בזירה במשך כחצי שעה, ובמהלכה שום גורם מקצועי או פיקודי לא בדק את הגופה או נתן אישור לגעת בה. "בהתחלה חשבתי שהמחבלים מתים, ואז החלו הצעקות והחששות ממה הדבר הבא שיכול לקרות, ונשמע על חשש כבד מאירוע בפנים, שהמחבל לא חוסל והוא גם ממשיך לזוז", סיפר הורביץ. "לא זוכר מי צעק, אבל היו צעקות ברורות שניתן לשמוע גם בסרטונים של בצלם, שהחבר'ה שלנו מכיתת הכוננות מזהירים את הכוחות ואת האנשים לא להתקרב למחבל. לאחר מכן אני הייתי עם הגב לכיוון המקרה, והסתכלתי על פינוי החייל שנפצע ותוך כדי הפינוי שמעתי ירייה.
"המחבל לא היה לבוש בהתאם למזג האוויר באזור. זה היה יום שאמרו בתקשורת שעומד להיות בו שרב כבד ודווקא המחבל שהיה בחיים היה לבוש בצורה מחשידה עם מעיל שחור עבה וסגור".
הורביץ סיפר שקודם לכן התקרב חבר מכיתת הכוננות למחבל ונגע בו: "היו צעקות לא להתקרב, לא לגעת. אמרו לו להתרחק ולא לנסות להפוך אותו. אמרו לו, 'זה לא בובה, זה מחבל'. הזהירו אותו מחשש שיש מטען ושהוא יכול להפעיל אותו באמצעות נגיעה במחבל".
הורביץ התייחס לנוהל שלטענתו הטמיע מפקד חטיבת חברון, לפנות מחבלים שנוטרלו מהר ככל האפשר כדי לא לעורר בשטח פרובוקציות של פלסטינים: "צר לי, אבל התושבים בחברון לא מחפשים פרובקציות. חברון מייצאת הרבה טרור, ואני לא חושב שזה נגרם מזה שמעכבים טיפול רפואי או פינוי גופה. המח"ט מערבב עמדות פוליטיות. אני מעריך אותו, אבל בתקופתו בחברון הוא לא התגבר על האיומים והטרור".
כשנשאל על עדויות קודמות שסתרו את גרסת אזריה, כגון זאת של המ"פ תום נעמן, ביטל אותן הורביץ בטענה שמדובר באיש שמאל מובהק שעירב את דעותיו הפוליטיות בתקרית. "יש כאן חייל שיושב כאן כבר כמה חודשים על מעשה מוצדק שעשה", אמר. "מצד שני אני חושב שזה עדיף על מקרה שבו המח"ט היה עומד כאן ונותן הסברים למה התפוצצו ונהרגו יהודים באותו מקרה".
מטרת התביעה: לקעקע את אמינות עד ההגנה
אחרי הפסקת הצהריים עלה על דוכן העדים אלעד פס, תושב חברון שמשמש חובש בכיר ונהג אמבולנס ומד"א. פס סיפר על הרגעים בזירה שקדמו לירי. "המחבל לבש מכנסי ג'ינס ומעיל שחור עבה", סיפר פס. "מבחינתי זה היה תמוה וחשתי איום, שיש משהו מתחת למעיל".
הוא הוסיף והעיד: "ראיתי שהמחבל זז ושהוא עדיין בחיים, ולאור זה ולאור הלבוש שלא תאם את מזג האוויר, חשתי מהמחבל הזה איום". פס הסביר כי לא טיפל במחבל בגלל שהוא לא נבדק על ידי חבלן ולא נשללה האפשרות שהוא נושא חגורת נפץ. "היו צעקות שיש עליו מטען ולהיזהר ממנו שהוא עדיין חי", שחזר. "הייתה אווירה בגבול ההיסטריה, מאוד לחוצה".
כשנשאל על ידי הסנגור מה עשה בצבא, השיב פס כי לא שירת בגלל שנפצע בפיגוע ב-2001 ואחייניתו נרצחה בפיגוע לאחר מכן. לאחר מכן, בחקירה הנגדית, נשאל שוב, הפעם על ידי התובע, כמה פעמים מדוע לא שירת בצבא, עד שלבסוף הודה כי היו לו תיקים במשטרה, "כמו רוב תושבי חברון" שהיו חלק מהשיקולים.
התובע, במטרה לקעקע את אמינותו של העד, הקריא מפסק דין של ההרשעה של אלעד פס: "התקהלתם והתחלתם לזרוק אבנים והתעמתם עם חיילים שניסו לפנות אותכם. צעקתם ותקפתם אותם".
עדות המ"מ - והחקירה הנגדית
אתמול העלתה ההגנה לעדות את סגן מ', שתפקד כמפקד מחלקה בזירת הפיגוע בחברון. בבוקר הוא העיד לטובת אזריה, שטוען שירה במחבל כי חשש שהוא עומד להפעיל מטען חבלה. "הנחיתי את הלוחם שאבטח את המחבל החי שאם המחבל עושה תנועות חדות או מכניס את ידיו לבגדים הוא רשאי לפתוח באש", אמר סגן מ'. "המחבל החי היווה סכנה ולכן שמתי עליו חייל לאבטחה".אבל בחקירה הנגדית של התובע נדב וייסמן הודה הקצין שאת כל הפרטים הללו לא אמר בחקירת מצ"ח אחרי התקרית.
וייסמן ניסה לעמת אותו עם העובדה שבסרטון לא נראה שהוא חושש לחייו או לחיי שאר החיילים בזירה.
התובע: אתה נותן לכל החיילים שלך להיות בסכנה אם אתה מניח שיש מטען בזירה.
סגן מ': "אתה יכול לטעון שפעלתי בצורה לא מקצועית, לא מספיק טובה. כל החיילים ידעו, כל הכוחות תודרכו בקשר לזה".
התובע: למה אתה לא מרחיק אנשים מהזירה ומזהיר אותם שיש מטען?
סגן מ': "אי אפשר להיות על זה בשליטה. הכול בלגאן. הכול מסורבל. לא יודעים מי שייך ומי לא. זה לא כזה פשוט להגיד אתה תלך לפה ואתה יכול להיכנס. כנראה שכשלתי בתפקידי כי לא היה פיקוח מי נכנס לזירה ומי לא".
לפנייה לכתב/ת 
