נופל וקם / סיפורו של יוסי אפו
שחקנה של מכבי ת"א בכדוריד ספג לא מעט מהלומות בקריירה אבל הצליח תמיד להתאושש. מהייבוש על הספסל בנוער של עירוני פ"ת ואס"א ועד הפציעה הקשה בעונה שעברה שהייתה קרובה לסיים את חייו. וגם: איך החברה הנורבגית כמעט וסידרה לו חוזה באירופה
מי שצריך לעזור לאלופה הישראלית להגשים את החלום הוא יוסי אפו (22, 1.91 מ'). הפיבוט הצעיר שסבל לקראת סיום העונה החולפת מקרע בטחול ונאלץ לראות את חבריו זוכים באליפות בלעדיו, כבר לא יכול לחכות לרגע בו יעלה יחד עם קבוצתו למפגש מול הפורטוגלים.
"אין משהו שאנחנו לא יודעים על בראגה, משמות השחקנים דרך העמדות ועד היתרונות והחסרונות שלהם. נבוא להתפוצץ, אין מקום לטעויות, אם נהיה מפוקסים אני לא רואה סיבה שלא ננצח אותם".
"הכל הלך לי קשה"
אם לא כוח רצון, אמונה והתמדה, רוב הסיכויים שיוסי אפו היה היום בטיול הגדול שלו אחרי צבא בדרום אמריקה או בהודו, ולא נחשב לאחד משחקני הכדוריד המוכשרים בישראל. "עד כיתה ט' אף אחד לא ספר אותי. שיחקתי בעירוני פ"ת והייתי שחקן ספסל", מגולל הפיבוט בן ה-22 את סיפור הקריירה שלו.
"פתאום באחד המשחקים, שני השחקנים שהיו על העמדה שלי לא הגיעו ולמאמן לא הייתה ברירה והוא היה חייב לתת לי דקות. לקחתי את ההזדמנות בשתי ידיים ומאז לא ירדתי מהמגרש". בגיל 16.5 ואחרי שהפך לכוכב במחלקת הנוער של עירוני פ"ת, ואף קיבל דקות משחק בקבוצת הבוגרים ששיחקה בליגת העל, אפו החליט לעבור לנוער של אס"א ת"א.
על פניו זו ירידה ברמה, לא?
"אולג בוטנקו שאימן אותי בנבחרת הנוער שכנע אותי לעבור, ידעתי שלא אקבל דקות בבוגרים, אבל באס"א יש מסורת של טיפוח שחקנים צעירים, והבנתי שאגיע למקום בו אוכל להתקדם".
למרות האופטימיות, ההתחלה בעיר הגדולה הייתה קשה. "משחקן של 60 דקות ו-9 שערים למשחק, לא קיבלתי שנייה בשנה הראשונה שלי בנוער של אס"א. דייגו ריי שאימן את הקבוצה החליט שאני לא מספיק טוב, הוא היה עושה לי סדרות חינוך. את השחקנים האחרים הוא גידל מכיתה ז' אז הייתה לו פינה חמה בלב אליהם".
ילדים אחרים בגילך כבר היו פורשים.
"זה נכון, אבל בפנים ידעתי שאני שווה יותר. שרדתי את התקופה הזו הרבה בזכות אבא שלי צחי שהיה בעצמו שחקן, והבין את הפוטנציאל הגדול שלי. כל לילה לפני שהלכתי לישון ניסיתי להבין מה לא עשיתי טוב שלא ריצה את דייגו".
למרות התקופה הקשה עם ריי, אפו דווקא מזכיר אותו כאחד המאמנים ששינו לו א החיים. "אמנם לא שיחקתי אצלו הרבה, אבל הוא היה מהראשונים שלימדו אותי באמת כדוריד, לא אשכח לו את זה".
בשנה שלאחר מכן גיל רבן מונה לתפקיד מאמן הנוער באס"א והדברים השתנו. "גיל נתן לי המון קרדיט, לא ירדתי מהמגרש וכבר התחלתי להתלבש גם למשחקי הבוגרים אצל אולג. לא שיחקתי אבל באימונים עם הבוגרים לא עשיתי חשבון לאף אחד, הייתי ילד מאוד חוצפן".
רק כדי להבין, אס"א אז הייתה בשיא תפארתה. עונה קודם לכן היא הגיעה לגמר הפלייאוף ושיחקו בה בין השאר שמות גדולים בכדוריד הישראלי כמו תום מטלון, איציק חליפי, דן מירכוס ודן נתן. "הם היו קבוצת כוכבים, אבל אני באתי מפ"ת ולא ממש הכרתי אותם. הייתי מציק להם באימונים, מרביץ, ובסוף זה עבד. משחקן אחרון ברוטציה קיבלתי בגיל 18 יותר מ-10 דקות למשחק בליגת העל".
בעונת 2012/13 החלו הקיצוצים באס"א, ומרבית כוכבי הקבוצה כולל המאמן בוטנקו עזבו. "בדיוק חתמתי על חוזה לשלוש שנים", מספר אפו. "ואז התקשרו ואמרו שהקבוצה נחלשה משמעותית. בהתחלה התעצבנתי מאוד, אבל אחרי כמה דקות ירד לי האסימון שזו ההזדמנות שלי לשחק הרבה בליגת העל כבר בגיל 19". וזה בדיוק מה שהיה. רן קנון שאימן את הבוגרים באותה עונה נתן לאפו קרדיט גדול וכבר בגיל צעיר הוא נחשב לשחקן לגיטימי בליגת העל".
החברה מנורבגיה והקשר לישראל
באחת מהטיסות של נבחרת העתודה, הגיע הפיבוט לנורבגיה לטורניר בינלאומי. "ביציע ראינו כמה בחורות יפות אבל לא התייחסנו", מציין אפו את מה שבסוף התגלגל לסיפור אהבה חוצה מדינות. "בסיום אחד המשחקים ראינו את מנהל הנבחרת אז, עמי שדה, מדבר איתן. שאלנו אותו מה הסיפור שלהן, אז הוא ציין שהן יהודיות, דוברות עברית, ואחת מהן בשם נטלי אזרחי שאלה עליי. ניגשתי לדבר איתה וקבענו להיפגש מאוחר יותר".
בהמשך הרומן, התברר לאפו כי לנטלי יש משפחה בפרדס חנה ואחרי חודשיים היא הגיעה לביקור, והשניים נפגשו. אחותה הגדולה של נטלי, רבקה, שהייתה עימה ביציע באותו משחק של הנבחרת הצעירה, עשתה לאחר מכן עלייה ושימשה כשוערת נבחרת ישראל לתקופה.
"אחרי כמה זמן נטלי חזרה לנורבגיה והקשר נותק. שנה עברה ושלחתי לה הודעת מזל טוב בפייסבוק ליום ההולדת שלה. היא סיפרה שהיא מגיעה בשבוע הבא לישראל, שוב נפגשנו והפעם היה קליק מדהים. לצערי נטלי הייתה צריכה לעזוב. המשכנו לדבר, ואז יום אחד, ביום ההולדת שלי, קמתי משנת צהריים ומול העיניים שלי אני רואה אותה. היא עברה לגור איתי בפ"ת במשך שנה, אבל לאחרונה עזבה כדי להתחיל ללמוד בנורבגיה. אנחנו אמנם בקשר בשלט רחוק, אבל הכיוון הוא מאוד חיובי".
אזרחי היא גם זו שעזרה לאפו להגיע לפני שנה למבחנים בקבוצת פילנגן הנורבגית. "המועדון קרוב מאוד לבית שלה, היא מכירה שם את כולם. גם דראגן ג'וקיץ' עם הקשרים שלו סייע לקבל את ההזמנה למבחנים שם".
אז איך היום אתה לא משחק בנורבגיה?
"הגעתי לא מוכן. זה היה אחרי סיום החוזה שלי באס"א והם היו בעיצומו של פלייאוף. בשבוע שהתאמנתי איתם לא היו אימונים טכניים אלא רק טקטיים ולא היה לי יותר מדי מה לעשות שם. הרגשתי שאני ממצה רק 50 אחוזים מהיכולת שלי. בשיחת הסיכום הם אמרו שזה לא מתאים ונפרדנו כידידים".
"קיבלתי עירוי, הזריקו לי מורפיום"
ב-2015 אחרי שהאופציה הנורבגית לא התממשה, אפו היה שחקן חופשי והחל לקבל הצעות ממועדוני הצמרת בישראל. אס"א ניסתה להשאירו, א.ס רמה"ש רצתה לצרפו, וגם הפועל ראשל"צ גיששה. בסופו של דבר הפיבוט החליט על מעבר ליריבה העירונית - מכבי ת"א. "ישבתי הרבה בזמן בבית וחשבתי מה הכי מתאים לי. החלטתי שאני רוצה להתקדם ולהגיע הכי רחוק. ידעתי שמכבי ת"א זה המקום הנכון עבורי".
קפטן הנבחרת, עומר דבדה, משחק שם על העמדה שלך, לא לקחת את זה בחשבון?
"הרבה אמרו לי שאני עושה טעות, אבל ידעתי שאוכיח את עצמי ואקבל דקות. לשמחתי זה אכן קרה. עומר שיחק בעיקר בהתקפה, אני בהגנה, והכל עבד בצורה טובה".
ואז הגיע הרגע המפחיד ביותר בחייו של אפו. יומיים לפני המשחק הראשון בחצי גמר הפלייאוף מול הפועל ראשון לציון, במהלך אימון שגרתי, הוא קרע את הטחול והובהל לבית החולים איכילוב. "הקצב באימון היה רצחני כי כולם רצו כבר לשחק נגד ראשל"צ. פתאום אחד השחקנים נדחף עליי ועם המרפק פגע לי בצלעות. עפתי מטר אחורה, חשבתי ששברתי צלע. למרות זאת אמרתי לעצמי בראש שזה לא רציני והמשחק ביום שישי חשוב הרבה יותר. שתי דקות אחרי זה עשו עליי עוד עבירה, ניסיתי לקום ואז כבר הרגשתי סחרחורות. התחלתי להקיא, לקחו אותי לחדר ההלבשה והרגשתי שאני הולך להתעלף. בקבוצה חששו שבגלל התסמינים שלי מדובר בדימום פנימי והזעיקו ניידת טיפול נמרץ. הדבר הבא שאני זוכר זה שנשמתי נשימות קצרות כמו של כלב, ושעושים לי עירוי ומזריקים לי מורפיום. לא יכולתי לדבר".
אז כבר הבנת שזו פציעה רצינית?
"לא, הייתי בטוח שאני משחק בשישי בחצי גמר הפלייאוף. רק אחרי שחזרו תוצאות בדיקת הסי-טי שעשיתי והרופא אמר שיש לי קרע בדרגה שלוש בטחול ודימום פנימי, קלטתי מה קורה פה. הוא אמר שאם היה מדובר בקרע בדרגה ארבע ולא היו מפנים אותי תוך זמן קצר לבית החולים, יכול מאוד להיות שלא הייתי היום בחיים".
אפו גמר את העונה והושבת לשלושה חודשים. רק בסוף יולי הוא חזר לאימונים לראשונה מאז אותה פציעה. "זה היה מאוד מתסכל כי לא יכולתי לעזור לקבוצה לזכות באליפות. חתמתי במכבי ת"א בשביל הרגעים האלה, כדי להיות במעמדים הגדולים אבל זה לא קרה".
לפיבוט היה קשה מאוד לקבל את העובדה שהוא ייאלץ לבלות שלושה חודשים בחוץ. "בתקופת ההחלמה הייתי בכל שבוע נוסע לבד לאיכילוב דופק בדלתות של ד"ר דרור סופר ואייל חשביה, ממחלקת הטראומה שטיפלו בי, ושואל אותם אם אפשר כבר לחזור לאימונים. זו הייתה תקופה נוראית".
"ג'וקיץ' השתנה"
אפו כאמור שב לאחרונה לאימונים ואף קיבל בשורה משמחת. דראגן ג'וקיץ' שאימן אותו בנבחרת ישראל מ-2012 ועד 2015, והיה הראשון שהאמין בו ונתן לו צ'אנס בנבחרת הבוגרת, מונה למאמן מכבי ת"א. "את דראגן הכרתי עוד לפני הנבחרת כי הייתי במחנה אימון פרטי שלו בסרביה. כבר אז הבנתי שמדובר בדמות".
בנבחרת היו לא מעט בעיות איתו, אתה מזהה ג'וקיץ' אחר?
"בנבחרת הייתה לו את הפריבילגיה לבחור איזה שחקנים שהוא רוצה, אז הוא התנהג שונה. פה במכבי יש סגל שחקנים קיים שאותו הוא צריך להביא לפיק מסוים אז ההתנהגות שלו בהתאם. הוא דוחף אותנו עד הקצה, דורש מהשחקן הכי צעיר בקבוצה ומחן פומרנץ את אותם הדברים".
בסיום העונה יסיים אפו את החוזה במכבי ת"א. הוא אומנם לא מוכן להצהיר על התחנה הבאה שלו, אבל מכוון גבוה מאוד. "יש עוד כ"כ הרבה זמן כי אנחנו רוצים לזכות בכל התארים בארץ עם מכבי ת"א ולהגיע לשלב הבתים, אבל בעתיד אני בהחלט שואף לשחק בבונדסליגה הגרמנית. ברור לי שזה צריך לבוא בהדרגה, זה יהיה כנראה דרך ליגה יותר קטנה באירופה, אבל יש עוד זמן".
לפנייה לכתב/ת 
