היבשת הישנה: סרחיו רודריגס חוזר ל-NBA
אחד הכוכבים הגדולים באירופה השאיר מאחוריו עדת מעריצים בריאל מדריד וחזר לטעום שוב מהליגה אותה עזב בתחושת פספוס לפני כמה שנים. פחות מחודשיים לפני תחילת העונה הוא רוצה להוכיח שהוא עדיין יכול להיות שחקן משמעותי בארה"ב. גם בפילדלפיה, גם בגיל 30
כדי להיזכר בתמונה כזו אפשר לחזור עד לעונת 2006/7, הראשונה שלו ב-NBA. כרוקי של פורטלנד, רודריגס בן ה-20, שבכלל נבחר על-ידי פיניקס בבחירה ה-27 בדראפט, לא היה יותר מבחור מוכשר עם הרבה פוטנציאל שהבליח פה ושם ממעמקי הספסל וסיפק ניצוצות, אבל לא הרבה נקודות. הוא אמנם הציג גרף שיפור, אבל בעלייה מתונה מאוד, ובטח לא כזה שקונה לך שם או מייצר תהודה בפרק זמן קצר. גם לא דקות.
הגרף הזה המשיך לעלות גם אחרי שלוש העונות ו-219 המשחקים שהעביר במדי הבלייזרס. סקרמנטו קלטה אותו אחר-כך, לא התרשמה ממנו בצורה מיוחדת והעבירה אותו בעסקה משולשת שכללה גם את יוסטון והעברת טרייסי מגריידי לניקס. בהמשך הוא כבר חזר הביתה, עדיין בלי הזקן המפורסם.
לימים רודריגס יספר שבניגוד למה שנהוג לחשוב הוא דווקא נהנה מהתקופה ב-NBA, אף שלא לוותה בהצלחה אישית או מקצועית מסחררת. החוויה הזו ציידה אותו במספיק כלים שיעזרו לו לתת את הטון באירופה, ולימים זה בדיוק מה שהוא עשה, עם שיער פנים חדש שהפך לסימן ההיכר הבולט ביותר שלו.
על ביצועיו בריאל מדריד לא צריך להרחיב יותר מדי, הם מוכרים לרוב אוהדי הכדורסל הישראלי ממשחקים בלתי נשכחים בין ריאל מדריד למכבי ת"א. אחרי שתי עונות לא מלהיבות במיוחד, רודריגס קיים את ההבטחה וקיבל תו תקן של סופרסטאר ב-2013/2014. ריאל הפגינה דומיננטיות עצומה לאורך כל העונה, הוא עצמו זכה בתואר ה-MVP כשחקן הספסל הטוב ביבשת בפער גדול (עם 50 אחוזים ל-3!) אבל נכנע בגמר היורוליג לתצוגת-על של MVP הפיינל-פור, טייריס רייס.
זו הייתה סיומת אכזרית לקמפיין אירופי מופלא של רודריגס, שירד מעט ברמתו האישית בעונה שלאחר מכן, אבל לפחות סימן "וי" במקום שבו נכשל שנה אחת קודם לכן וזכה בגביע אירופה. העונה, לעומת זאת, הקשר ארוך השנים עם הבלאנקוס מוצה עד תום.
הוא עדיין עלה מהספסל כקלף הבטוח של פאבלו לאסו, בניצחון על פואנלברדה ב-ACB אפילו ניפץ שיא בן 15 שנים עם 19 אסיסטים למשחק אחד וגם שיפר את הקליעה לעומת העונה הקודמת, אבל זה עדיין לא היה רודריגס הכמעט מושלם מעונת הסגנות של 2013/2014. בשילוב עם השובע המסוים של ריאל, העונה שלו נגמרה אמנם באליפות ספרד - אבל בהדחה כבר בשלב ההצלבה של היורוליג, ועוד אחרי סוויפ משפיל מול פנרבחצ'ה. וזה כבר היה יותר מדי.
בנקודה הזו רודריגס החליט להיפרד מחברו לשעבר בפורטלנד רודי פרננדס, ולהתחיל את פרק ב' שלו ב-NBA, ולא סתם פרק ב' - אלא בפילדלפיה (אחרי דיווחים לפיהם יגיע לברוקלין). הקאמבק התבשל אצלו במשך תקופה ורודריגס פשוט חיכה לרגע הנכון כדי להוציא אותו לפועל, לנקודה שבה הרצון לעלות על המטוס לא סתם מדגדג אצלו אלא ממש בוער בו. בקרוב הוא יחזור לליגה הטובה בעולם, הפעם כאיש משפחה ואדם מנוסה ובוגר יותר שעבר הרבה יותר, ואחרי סיבוב הופעות ארוך באירופה המטרה שלו היא להשכיח את הרושם הלא ברור שרודריגס הלא אפוי של לפני עשור השאיר בארצות הברית.
כמו פורטלנד ההיא, גם הסיקסרס מודל 2016/2017 מציגים לראווה קאדר צעיר ועמוס בחומר גלם שיש המון מה לעשות איתו, ועלול באותה מידה לדרדר את מי שקיבץ אותו באיטיות אל עבר התהום. כמו פורטלנד ההיא, גם פילדלפיה סבלה מעונה מזעזעת בכל קנה מידה, מהסוג שמייאשת אוהדים והופכת אותה לבדיחה ואותם לחסרי תקווה. רק שהפעם רודריגס לא צעיר אלא בן 30, ואחרי שנים שבהן נהנה מכל מה שיש למדריד להציע ונלחם עם ריאל על תארים, יהיה מעניין מאוד לראות אם הוא בשל לעשות שינוי מחשבתי מאתגר מכל הבחינות ממש באמצע החיים.
מחוץ למגרש בתי הקפה והתענוגות של מדריד יהפכו מבחינתו לזיכרון רחוק. באולמות רודריגס צפוי לעלות מהספסל לא כדי להטיס את הקבוצה שלו ליתרון דו-ספרתי, אלא כדי לנסות ולהחזיק אותה עם הראש מעל המים, וגם זה בתסריט האופטימי. הציפייה ממנו היא לנקודות וכמה שיותר בפרק זמן תחום אך לא לגמרי נתון לחיזוי בשלב הזה, בשילוב הגנה איכותית על שחקנים נמוכים וזריזים, קליעה אמינה והכי חשוב – יכולת לחדור לסל ולחתוך הגנות עם מסירות מדויקות לידיים של האנשים הנכונים.
על המשימה האחרונה חשוב להתעכב, כי במיוחד בגללה רודריגס נמצא איפה שהוא נמצא. אחרי שהוביל את הליגה הספרדית באסיסטים בפעם השנייה בקריירה שלו (עם 6.1 בממוצע) הוא אמור לעזור מאוד לקבוצה בעלת קו אחורי חלש שהייתה איומה באספקט הזה בעונה האחרונה (21.5 אסיסטים בממוצע ללילה - מקום 20 בליגה).
הופך למבוגר האחראי
רודריגס מודע לכך כנראה, ומוכן לשלם על החזרה ל-NBA את המחיר הצפוי הזה גם במסגרת חוזה לעונה אחת בלבד ("רוצה להוכיח שאני שווה וליהנות מהרגע, בלי לחשוב על מה יבוא") - אבל בשכר יפה של שמונה מיליון דולר, שהפך אותו באותה נשימה למשתכר השלישי בגובהו בקבוצה. חוץ מזה, מתי תונח לפתחו עוד הזדמנות לשחק עם הרוקי הכי מבטיח של השנים האחרונות, הבחירה הראשונה בן סימונס, ולראות אותו עושה את צעדיו הראשונים במגרש של הגדולים?
רודריגס של העונה האחרונה בספרד, כבר אמרנו, נתן לפעמים את התחושה שהשיא קצת מאחוריו, וזה של האולימפיאדה בברזיל לא הצליח למחוק לחלוטין את הרושם הזה. התפוקה שלו בריו הייתה בינונית והסתכמה ב-8.0 נקודות ו-4.8 אסיסטים בממוצע בקצת יותר מ-20 דקות ללילה. נקודת האור: מול ארצות הברית ואוסטרליה, שתי הנבחרות שהיו הפנים של ה-NBA במשחקים, הוא הרגיש די בנוח עם 11 נקודות וחמישה אסיסטים בכל מפגש.
מלבד אטרקציית סימונס, בפילדלפיה יחכה לו שחקן לא אמריקאי שסידר לעצמו טבילת אש ב-NBA. אחרי שתי עונות מעוררות תיאבון באפס אנדולו (שהסתיימו בלי אף אליפות טורקיה או הישג משמעותי ביורוליג), דריו שאריץ' מתחיל להגשים את החלום האמריקאי בגיל 22. בנוסף, רודריגס יתאחד עם ג'ארד ביילס, קולגה ותיקה מתקופתם המשותפת בפורטלנד, וצפוי לראות לו את הגב לאורך רוב הזמן מאחר ויהיה כנראה הרכז השני ברוטציה. שאר החלקים בפאזל של פילדלפיה אומרים הרבה אבל לא אומרים כלום, בעיקר כי אין לאף אחד מושג אם הם יכולים להתחבר אחד לשני וליצור משהו שגדול מהם.
שחקנים באו (ג'ראלד הנדרסון), שחקנים הלכו (איש סמית'), אבל הבסיס שכולל את נרלנס נואל, ג'ואל אמביד (שעדיין לא שיחק דקה אחת ב-NBA!) וג'אליל אוקפור עדיין כאן. במקרה של אוקפור צריך לקוות שינקה מעצמו את ההסתבכויות והשטויות ויתחיל לממש את עצמו, בעוד שאצל אמביד התקווה היא שיעלה על הפרקט בתור התחלה ובהמשך אפילו יראה שהוא ראוי לסטטוס "סנטר עם פוטנציאל אולסטאר", כפי שמאמנו ברט בראון רוצה להאמין, כשהוא במצב גופני תקין.
אם שני השחקנים האלה יפסיקו לאכזב בו-זמנית, סימונס יביא את הסטאר קוואליטי המובטח והקבוצה תצבור ביטחון ותפסיק לטעום השפלות על בסיס יומיומי, לרודריגס צפויה חוויה מתקנת אמיתית לקדנציה הראשונה באמריקה – גם אם בכתבה נרחבת שנערכה עליו באתר thesixersense.com הוא קיבל את תווית "הנעלם הכי גדול בסגל של הסיקסרס". השילוב המסתורי הזה לא אמור להחזיר את פילדלפיה לפלייאוף, אבל גם את גולדן סטייט של שתי העונות האחרונות לא בנו ביום אחד.
לפנייה לכתב/ת 
