בין רעננה לדימונה: כך נראית המציאות שמאחורי האי-שוויון
לא כולם נולדו עם סיכוי שווה. נזמיה מג'סר א-זרקא תנסה לקבל תעודת בגרות בזמן שמאיה מאריאל וקורל מדימונה מתוקצבות פי 10 ממנה וליאת מרעננה מתוקצבת פי 22 ממנה. מנתוני משרד החינוך נראה שהמדינה רק מנציחה ומגדילה את הפערים. ארבע תלמידות, ארבעה סיפורים - הכתבה המלאה הבוקר ב"ידיעות אחרונות"
כשנזמיה עמאש תתחיל מחר את כיתה י"א בתיכון המקומי בג'סר א-זרקא, היא תצטרך להתמודד עם הסטטיסטיקה: בכל שטח המועצה לא נמצא בשנה החולפת אפילו תלמיד אחד, או תלמידה, עם תעודת בגרות בהצטיינות. גם לא עם בגרות בחמש יחידות באנגלית, וגם לא במתמטיקה. בכלל, רק 15% ממסיימי התיכון בג'סר א-זרקא יצאו עם תעודת בגרות.
עוד בנושא:
מצב החינוך ביישוב שלכם: ערים שכנות, פערים אדירים
הנתונים נחשפים: בדקו את מצב החינוך ביישוב שלכם
שר החינוך בנט: "להכין את התלמידים לעולם החדש"
הסיכויים של קורל גדג', שעולה לכיתה י"ב בתיכון ליהמן בדימונה, כנראה גבוהים יותר. אחוז הזכאות לבגרות בעיר עמד השנה על 77%, אבל רק 1% השיגו תעודת בגרות בהצטיינות, 7% השלימו 5 יחידות במתמטיקה, ו-28% באנגלית. מצבה של מאיה מרקוס, תושבת אריאל שעולה לכיתה י"ב בתיכון אורט יובלים בעיר, טוב מעט יותר. אחוז הזכאים לבגרות שם זהה לזה שבדימונה, אבל 6% עשו זאת בהצטיינות, 14% צלחו את הבגרות ב-5 יחידות מתמטיקה, ו-36% באנגלית. אחרונה חביבה, ליאת טוריאל מרעננה, שעולה לכיתה י"א בתיכון אמית רננים. 83% מבוגרי התיכון בעירה השיגו תעודת בגרות, 15% עשו זאת בהצטיינות, 60% ב-5 יחידות אנגלית ו-23% במתמטיקה.
המספרים שמאחורי הנתונים היבשים של משרד החינוך מדגימים, באופן חד וברור, שלא כל הילדים בישראל נולדו שווים. לא לכולם יש סיכוי שווה. וגרוע מכך, המדינה עצמה מנציחה לעתים את הפערים ואפילו מגדילה אותם. יש מדרג, ובו ילד מאריאל שווה יותר מילד ברעננה, וילד מרעננה שווה יותר מילד בדימונה, וילד בדימונה – או מכל עיר יהודית אחרת – שווה הרבה יותר מילד בג'סר א-זרקא.
חוסר השוויון בין הילדים בערים השונות בא לידי ביטוי כמעט בכל תחום: במספר המגמות שלהם לבחירה, במספר המורים האיכותיים למדעים או לאנגלית, בכמות חוגי ההעשרה שהעירייה או המועצה מממנת, ומעל לכול, או בעצם בבסיס – בסכום שמוקצה בממוצע לכל תלמיד. למרבה הצער, גם בסכומים שמשקיע משרד החינוך אפשר למצוא אפליה, ולא בהכרח מהסוג המתקן.
המועצה האזורית בג'סר א-זרקא משקיעה בממוצע בכל ילד או ילדה רק 860 שקל. לשם השוואה, באריאל משקיעה העירייה 9,400 שקל בתלמיד, בדימונה 10,000 וברעננה כ-19 אלף שקל לכל תלמיד. אחרי הכול, הורים מבוססים, ארנונה גבוהה יותר ועירייה עשירה יותר. את הפער הזה אמור להשלים משרד החינוך על פי מודל של תקצוב דיפרנציאלי, אבל במקרה של ג'סר א-זרקא זה לא קורה כפי שצריך היה לקרות.
על פי התמונה החינוכית שפרסם השבוע משרד החינוך, התקציב הממשלתי על כל תלמיד ברעננה עומד על 24,580 שקל, בדימונה על 26,291 (כלומר, מעט יותר אבל לא מספיק בהתחשב בתנאי הפתיחה של התלמידים שם), באריאל – עירייה שאינה ענייה במיוחד – על 26,867 לתלמיד, ובג'סר, הענייה מכל ארבע הרשויות, מקצה משרד החינוך רק 17,414 שקל לכל תלמיד.
התקציב שמושקע בכל תלמיד מספר, בעצם, את כל הסיפור. המשמעות של הכסף הזה היא יותר שעות תגבור, יותר מגמות לימוד, מורים טובים יותר, התאמה טכנולוגית למאה ה-21, ובהמשך לכך – גם תלמידים שמצליחים יותר. לכך יש להוסיף את הפערים בכל מה שנוגע למתנ"סים שאמורים לספק חוגים, אך מכיוון שהתקצוב אינו דיפרנציאלי כפי שאמור להיות – בג'סר א-זרקא אין בכלל מתנ"ס, וברשויות חלשות לא יכולים המתנ"סים להציע לילדים אותו מספר חוגים.
הכתבה המלאה וסיפורן של ארבע התלמידות שליווינו – הבוקר ב"ידיעות אחרונות"
לפנייה לכתב/ת 
