משחקים פטריוטיים: הצעד הראשון של קוסובו
ביום שני, 8 שנים אחרי הכרזת העצמאות שלה, תעלה נבחרת קוסובו בפעם הראשונה בתולדותיה למשחק רשמי במוקדמות המונדיאל. בגזרת הכדורגל אין יותר מדי ציפיות - אבל לפחות ההתרגשות נוגעת בשמיים
למרות הכל, קוסובו כאן. ביום שני, בזמן שישראל תארח את איטליה בפתיחת קמפיין מוקדמות מונדיאל 2018, קוסובו תעשה היסטוריה עם משחק חוץ בפינלנד - הפעם הראשונה של הנבחרת העצמאית מהמדינה הצעירה בטורניר מוקדמות רשמי. והדרך לשם הייתה קשה, מלוכלכת, והכי רחוקה מספורט שיש.
חשוב לציין, שכבר עם התפרקות יוגוסלביה בשנות ה־90, קוסובו הקימה נבחרת שהופיעה במשחקי ידידות איזוטריים. השינוי הגיע כאשר קוסובו הכריזה על עצמאות מסרביה ב־2008 והתחילה לדחוף ברצינות לקבלת הספורטאים והנבחרות שלה לתחרויות השונות. בזמן שסרביה הובילה את המאבק נגד הקוסובאים בנחישות, גופי הכדורגל העולמיים נכנעו בשלבים.
בהתחלה פיפ"א סירבה לחלוטין לקבלת קוסובו, לאחר מכן אישרה לה להופיע במשחקי ידידות בתנאי שלא תציג את סמלי הלאום, ובמאי השנה, ולמרות התנגדות נחרצת של סרביה, הוסיפה אותה ואת גיברלטר כחברות חדשות בארגון. נראה שלפיפ"א לא היה מרחב תמרון. אופ"א קיבלה את קוסובו, והוועד האולימפי הבינלאומי עשה זאת כבר ב־2014, לצד ההכרה ההולכת וגוברת בעולם בקוסובו כמדינה עצמאית.
חשוב לציין בהקשר זה כי יותר מ־100 מדינות כבר הכירו בקוסובו, בהן ארה"ב, בריטניה, צרפת, אוסטרליה, איטליה וגרמניה שתמכו בה מהרגע הראשון, אבל הנושא עדיין שנוי במחלוקת. ישראל, למשל, עדיין לא עשתה זאת, וכך גם בוסניה - וזו הסיבה שמבין שני הבתים להם נוספו שתי הנבחרות החדשות במוקדמות המונדיאל (התקבלו כחברות אחרי ההגרלה), פיפ"א הקפידה שקוסובו לא תשובץ לבית של הבוסנים. על משחק מול סרביה אין מה לדבר.
במקביל, קוסובו הייתה צריכה להתעלם מהפוליטיקה ולהתרכז במגרש. כלומר, לבנות נבחרת אמיתית. מאז שקיבלה את האפשרות לשחק במפגשי ידידות ב־2014, היא התקשתה למצוא יריבות ראויות. הבכורה הייתה ב־0:0 מול האיטי. היא ניצחה את עומאן וגיניאה המשוונית החלשות, והנבחרת החזקה ביותר שפגשה, טורקיה, הביסה אותה 1:6. זה לא מרגיע, בטח לאור העובדה שטורקיה גם מחכה לה עכשיו במוקדמות, בבית שכולל גם את קרואטיה, איסלנד, אוקראינה וכאמור פינלנד. אבל באופק יש תקווה, והיא טמונה בכמות העצומה של המהגרים ממוצא קוסובאי שהתפזרו באירופה, הפכו לכוכבי כדורגל ועשויים לייצג אותה.
ולא רק זאת - הם אפילו עזרו לה. בזמן המאבק על קבלה לפיפ"א, כמה מבכירי השחקנים עם דם קוסובאי שלחו מכתב לארגון וביקשו לאפשר לנבחרת לשחק. בין השאר חתמו עליו השווייצרי ג'רדאן שאקירי וקפטן נבחרת אלבניה לוריק צאנה. סביר להניח שלנבחרות שלהם זה לא ממש שינה אז, כי הפיכת קוסובו לנבחרת הייתה אפשרות רחוקה - אבל כעת זה עניין שמדאיג מאוד את הנבחרות הללו.
המפץ שבדרך: הכוכבים רוצים להצטרף
מי שתיכנס עכשיו לפעילות מוגברת, סביר להניח, היא הוועדה של פיפ"א למעמד השחקן. במקרה ששחקנים שייצגו נבחרות אחרות אכן יבקשו לעבור לשחק בנבחרת קוסובו, הוועדה תדון במקרים השונים ותחליט אם לאשר זאת. כזכור, שחקן לא יכול לעבור נבחרת אם שיחק באחרת במשחק רשמי, אך נראה שקוסובו תיחשב כ"נבחרת חדשה" שלא התקיימה, ולכן תינתן לה הזכות לקבל את השמות הללו.
ברגע שהסכר הזה ייפרץ, מפת הנבחרות תשתנה. שאקירי, כוכב נבחרת שווייץ, כבר אמר כי הוא שוקל את האפשרות לעבור לשחק בנבחרת קוסובו. על פי דיווחים במדינה, הוא אחד מארבעה שחקנים שכבר קיבלו פנייה וככל הנראה הביעו רצון, כשאיתו חבריו לנבחרת, קשר ארסנל גרניט ג'אקה וחלוץ אברטון שאני טרשאי, כמו גם עדנאן ינוזאי. כזכור, כשהיה בן 18 ופרץ לתודעה במנצ'סטר יונייטד לפני מונדיאל 2014, נבחרות רבות רבו על ינוזאי בגלל המוצא שלו והוא בחר בבלגיה. כיום, אחרי שנתיים של הידרדרות, נראה שהוא יקפוץ על ההזדמנות להיות שחקן מוביל בקוסובו. עם כל אלה, קוסובו לא תהיה נבחרת ששווה לזלזל בה.
בינתיים, קוסובו היא נבחרת צנועה למדי. המאמן אלברט בוניאקי אסף שחקנים לא רעים מהליגות באירופה, אבל עדיין לא בכירים מספיק. הבולט בהם הוא החלוץ אלברט בוינאקו (לא להתבלבל עם המאמן) מסנט־גאלן, שערך בעבר שש הופעות בנבחרת שווייץ. פלאמור קסטראטי שמשחק לצדו בהתקפה היה כוכב הנבחרת הצעירה של נורווגיה.
אז עד שהכוח הרב לאומי של קוסובו יהפוך למקשה אחת, נראה שבמדינה יסתפקו בהיסטוריה. רק הדגל, ההמנון, הסמל. זה כל מה שחשוב.
לפנייה לכתב/ת 
