געגועים לתג מחיר / מליניאק

חוץ מהסכם השיווק, אליו נגיע בהמשך, למנהלת הליגה יש עוד הרבה מה לעשות. שוק ההעברות קטן ורותח, והמחירים בשמיים. רועי קהת, לדוגמה, שהשתכר בקריית שמונה כמה אלפי דולרים לחודש, חתם ביוני 2015 באוסטריה וינה. באוגוסט 2016 חזר לישראל, וכעת ישתכר במכבי חיפה כ-370 אלף יורו (כמיליון וחצי שקל) לשנה. עיני לא צרה בקהת, בחור נחמד ושחקן מוכשר. אבל כמה הוא התקדם ב-14 החודשים בהם שהה באוסטריה ושבמהלכם שותף ב-28 משחקים וכבש שער אחד?

לפעמים נדמה שמספיק לטוס לאירופה וחזרה, וזה מספיק כדי להכפיל ולשלש את החוזה. לפני עשור בערך קבע יענקל'ה שחר "תג מחיר": אין שחקן ישראלי ששווה יותר מ-100 אלף דולר. מי שחושב שהוא שווה יותר - שינסה באירופה. הגיוני לגמרי. אבל כמו בכל שוק, גם בכדורגל המחירים נקבעים על פי היצע וביקוש. אצטדיונים של 30 אלף צופים הקפיצו את ההכנסות ממנויים וכרטיסים. הסכומים שיתקבלו ממכירת זכויות שידור הוכפלו גם הם. השאלה היא למה הגידול בהכנסות מצדיק העלאות שכר?

שווה מיליון וחצי שקל? רועי קהת(צילום: ראובן שוורץ)

אילו היה מדובר בקבוצות רווחיות, שיתחלקו השחקנים והבעלים ברווחים, אבל במדינה בה מספר הכישרונות מוגבל, ועשרים השחקנים המובילים שווקו לחו"ל, המחירים עולים בלי הצדקה. אולי אחת הסיבות היא עסקת ערן זהבי. לכאורה אין קשר בין המחיר ששילם קונצרן סיני עבור שחקן ישראלי יוצא דופן שהבקיע 35 שערים בעונה לבין מחירם של שחקנים שלא הבקיעו ולא יבקיעו 10 שערים בכל הקריירה. אין לי נוסחה לחשב שכר סביר של שחקן, אבל כשקבוצה מחתימה אותו על חוזה לא הגיוני היא חוטאת ונענשת פעמיים. פעם אחת כשהוא לא מסוגל להצדיק את הסכומים שמשולמים לו, ופעם שנייה כשאי אפשר להשתחרר מהחוזה היקר שלו. קיצוץ חד צדדי בחוזה ונידוי של סרבנים הם בלתי נסבלים. כישרון של שחקנים זה משאב חשוב.

מנהלת הליגה חייבת לטפל בתופעת השחקנים המנודים, שנענשים על עבירות הזויות ונשלחים להתייבש ביציע. הליגה לא יכולה להרשות לעצמה את הלוקסוס הזה.

אין משחק: הבלוף התורן של עיני וחסון

יו"ר ההתאחדות לכדורגל, עופר עיני, ומנכ"ל מנהלת ליגת העל, אורן חסון, הודיעו למועצת ההימורים שהליגות הבכירות מושבתות עד שייחתם איתם הסכם השיווק. ההסכם הזה ידע מורדות ומורדות, מאז שנחשף, גם במדור זה, שהסכומים שמשלמת מועצת ההימורים לקבוצות הכדורגל עבור שיווק ופרסום "ליגת ווינר" הם הזויים וחסרי בסיס כלכלי.

בתקופת היו"ר הקודם של מועצת ההימורים, צחי פישביין ז"ל, המועצה דרשה לקצץ בסכומי השיווק. אבי לוזון איים בהשבתה, והיום ברור שאחת הסיבות היא שקיצוץ הסכם השיווק מקטין דרמטית את האפשרות לקזז אי פעם בעתיד את המיליונים העודפים שהועברו בהוראת לוזון לקבוצות שונות. כרגע העניין בכלל לא על סדר היום. מדובר בסיכום בין הכדורגל למועצת ההימורים ומשרדי האוצר והספורט, שלא יוצא לפועל. החתימה מתעכבת, ובינתיים האוצר משנה את כללי המשחק. לכולם ברור מה משמעות הגזירות שיטיל האוצר על הכנסות הטוטו. במקום מס של 30 אחוז על פרסים מ-50 אלף שקל ומעלה, המס יעלה ל-35 אחוז על פרסים מגובה של 5,000 שקל. הכנסות הטוטו, שזינקו בשנים האחרונות לשמיים, צפויות לחטוף מכה קשה. המשמעות: הקטנה דרמטית בסכומים שמוזרמים לאיגודים ולקבוצות, לקרן המתקנים, וייתכן שגם לא יישאר מספיק כסף לעמוד בהסכם השיווק של הכדורגל.

רעידת אדמה? יותר כמו אתנחתא קומית. אורן חסון(צילום: עוז מועלם)

הכדורגל אמור לקבל בשנה הראשונה 80 מיליון שקל, ובשלוש השנים הבאות 73 מיליון. רק 29 מיליון מתוכם מיועדים לשיווק, סכום שניתן להסביר אותו כלכלית - מה שמסיר את איום הבג"צ שהגישה מנהלת ליגת העל בכדורסל נשים ובו דרישה להשוות את הסכם השיווק לגברים ולנשים. יתרת 50 המיליון מיועדים לאבטחה (30 מיליון שצריכים לעבור אישור של המועצה הלאומית לספורט, אבל המועצה לא דנה בעניין), ועוד 20 מיליון שיבואו ממשרדי הספורט והאוצר. הבעיה שהשרים כחלון ורגב נמצאים בעיצומו של מאבק, בו טוענת שרת הספורט, ובצדק, שכולם מתנגדים להימורים, אבל מאיפה יבואו מעתה ההקצבות לאיגודים, לקבוצות ולמימון הקמת מתקני ספורט? מישהו צריך לדאוג למקורות חלופיים.

איום ההשבתה של מנהלת הליגה הוא אתנחתא קומית. להשבית את הכדורגל בשבת שאין ליגות דומה לשביתת מורים ביולי-אוגוסט, או למחאת מצילים בחצות הלילה בחודשי החורף. אחר כך עיני עוד יגיד שהאוצר נכנע לאיומים ומבין רק כוח. מילא.

הפוך, דוקטור: ההתנהלות התמוהה של הרופא הבית"רי

מישהו מפיץ לאחרונה שמועות, לפיהן הרופא של בית"ר ירושלים מתכוון להגיש תביעת לשון הרע נגד הבורר, עו"ד חנוך קינן. קינן קבע בפסק הבוררות ש"עדויות ההגנה היו מאולצות, ואסתפק במילים האלה...". אני לא אסתפק במילים האלה ואוסיף שלמיטב זיכרוני, כאשר פורסם לראשונה שרופא בית"ר ירושלים אסר על אצילי לשחק, בזמן שהשחקן טען שהוא כשיר, זה נראה בעיניי תמוה.

רק בריאות. עומר אצילי(צילום: עוז מועלם)

שמעתי על רופאים שמזריקים לשחקנים חומרים בשביל שיעלו לשחק כשהם עדיין לא כשירים במאה אחוזים. זה פסול. ההיפך הוא תמוה - רופא אוסר על שחקן לשחק למרות שהוא טוען שהוא בריא, כדי לשמור על בריאותו? התהיות גדולות במיוחד כאשר באותו זמן בעל הקבוצה מתעמר בשחקן (זאת על פי התרשמות הבורר), וגם המאמן סלובודן דראפיץ' מתפתל בין דרישות הבעלים לבין הרצון לתת לשחקן הכי מוכשר שלו לשחק.

האם אצילי היה עומד לוועדת משמעת על איחור לבדיקת רופא, תוהה הבורר, גם אם היה חותם על החוזה שטביב הציע לו? איך אפשר להאשים שחקן שרוצה להתאמן ולשחק בהפרת הוראות האגודה שאוסרת עליו להתאמן ולשחק כשהוא כשיר? איזה עוון יש ברצון של שחקן לשחק?

ומאחר שפרשה חדשה בפתח - ניסיון של מיכאל אוחנה להשתחרר מאשדוד - והתראה לפני פנייה לבוררות כבר נשלחה למועדון, אני מציע לרדת מהניסיונות להטיל דופי ביושרם ובהגינותם של בוררים, ובמיוחד של הדיין קינן. את כביש הסרגל סימנו לפי האיש הזה, ואם עדיין יש למישהו ספקות, כדאי שתדעו שכאשר אצילי חזר לשחק והתקבל בהתלהבות ביציעים, עו"ד קינן הציע לו, אם ירצה, לחזור בו מהתביעה נגד בית"ר ירושלים, להישאר בקבוצה, וההליך יבוטל. אצילי שלל את האפשרות הזו על המקום.