הבחילה של אוחנה / פלג בחמישי

הבחילה

מה מגעיל את אוחנה

אלי אוחנה לא מכיר את הבעלים של מכבי חיפה בכדורסל, ג'ף רוזן. גם לא את נסיבות פיטוריו של מנהל הקבוצה עידו קוז'יקרו. אבל כשאוחנה שמע כי הודעת הפיטורים נמסרה לקוז'יקרו על ידי דובר המועדון, הוא פשוט רתח על הדרך. "בעלים פחדן, שלא יכול להתקשר אליו ולא רוצה להתעמת עם המציאות", פסק איש העקרונות. "העובדה שלא דיברו איתו ישירות, ודרך הדובר, גועל נפש!".

מילים כדורבנות. מכוער לפטר באמצעות דובר. זה אפילו מזכיר מקרה שאירע ממש לא מזמן גם בכדורגל. סלובודן דראפיץ', שלדעת רבים עשה עבודה טובה בבית"ר ירושלים, קיבל יום בהיר אחד טלפון מדובר המועדון שבישר לו על פיטוריו. "גם להיפרד יש דרך. רציתי שזה יהיה בפגישה מסודרת איתו, ולא בשיחת טלפון ממישהו מהמועדון", אמר דראפיץ' הפגוע, שהקפיד לא ללכלך על הבעלים שניפנף אותו.

בחילה סלקטיבית. אלי אוחנה(איור: אופיר בגון)

עד כמה מעשהו של אלי טביב הגעיל את אוחנה? בכלל לא. "החליט מה שהחליט הבעלים", אמר הוגה הדעות על פיטורי דראפיץ', והוסיף: "לא אתם, לא אני, ולא אף אחד יודע מה קורה בין המאמן לבין הבעלים. אתה יכול להיות מצוין, ועדיין להיות מפוטר".

ומה עם הדרך, לפטר באמצעות דובר? נס רפואי! במקרה של בית"ר, האיש הכל כך רגיש ליחסי אנוש, לא חטף בחילה. מזל שגם אתם, גם אני, וגם כל אחד יודע מה קורה בין אוחנה לטביב. בכלל, עם חברים כאלה, מי צריך דובר?

האופורטוניסט

ניגוד העניינים של אדלשטיין

"אני לא חושב שאפשר לאמן נבחרת וקבוצה במקביל... אני רואה מה עבר הקיץ על העוזר שלי בנבחרת, ליאור ליובין, שמאמן קבוצה קטנה כמו מכבי אשדוד. כל הזמן היו לו טלפונים, והוא דיבר עם סוכנים, וראה קלטות באמצע הלילה... אני לא רואה את עצמי חוזר לארץ ביום חמישי, ובשבת מתחיל אימונים בקבוצה זאת או אחרת".

את הציטוטים הנוקבים האלה ניפק לפני כשנתיים ארז אדלשטיין, ולפחות לגבי האחרון אין ספק שעמד בדיבורו. הוא לא חזר לארץ בחמישי והחל לאמן בקבוצה בשבת, אלא חזר עם הנבחרת בשבת והחל לאמן בקבוצה בראשון.

אכן, צריך "להפסיק לדבר". ארז אדלשטיין(צילום: ראובן שוורץ)

הפעם היה זה טורניר ידידות בטאלין, שבו גברה הנבחרת על אריות כדורסל כמו אלבניה (45:110!) ואסטוניה (69:76), ונוצחה (84:67) על ידי אוקראינה. בדיווחים שהפיצו, דאגו באיגוד הכדורסל להדגיש כי מדובר ב"סגל הצעיר" של ישראל. אז למה צירפו אליה את רוברט רות'בארט (30) ועמית שמחון (27)? לא חשוב, נחזור למאמן שמתזז בין העקרונות והאימונים.

לעבוד בקבוצה ובנבחרת במקביל זו חלטורה. מאמן לאומי חייב לבקר מדי שבוע באימונים ובמשחקים של כל הקבוצות. כמי שמטפח צעירים, נוכחותו חשובה גם במשחקי הליגה לנוער. הדבר כמובן בלתי אפשרי כשאתה מאמן קבוצה, אך הלו"ז הצפוף הוא הבעיה הפחות משמעותית. הרבה יותר מטריד ניגוד העניינים.

קחו למשל כישרון כמו איתי שגב. ברור לחלוטין שמאמן מכבי ת"א היה רוצה להריץ אותו כמה שיותר במשחקי הכנה, ולתרגל איתו דברים שיתאימו גם לקבוצה. ובואו נניח ששגב יסבול ממתיחה קלה, שאפשר לשחק איתה. האם מאמנו בנבחרת יעדיף לתת לו לנוח? וכיצד ינהג כשאותה דילמה תתעורר לגבי יריב מוכשר מהפועל ירושלים?

ביוני, מיד אחרי שהוחתם במכבי ת"א, אדלשטיין התראיין אצל גאולה אבן, שהתמקדה בדיוק במה שצריך: עמוד השדרה שלו. היא הזכירה ציטוטים שלו מן העבר כמו "לא אאמן את מכבי תל־אביב, אני אדום בנשמה", וגם: "אני בחיים לא אאמן במכבי, לא נהנים שם".

המאמן נע בחוסר נוחות והגיב: "הייתי לויאלי למערכות שעבדתי בהן". כלומר אל תתרגשו מדבריי, אני אומר מה שמעסיקיי רוצים לשמוע. לכן עכשיו, כשיש לו שניים כאלה בו־זמנית, צריך לקחת את דבריו בערבון מוגבל כפליים. לא סתם ארז האדום אמר באימון שקיים השבוע בצהוב: "אני מציע להפסיק לדבר ולהתחיל לעבוד". ואני מציע שיפסיק לדבר וגם יפסיק לעבוד. על כולם.

הטור המלא: היום ב"ידיעות אחרונות"