לא להיכנע לדחיינות: כך תגישו עבודות בזמן

לפני הרבה שנים התבקשתי לכתוב עבודה בקורס בטכניון. המרצה היה הגון ונתן את העבודה כבר בתחילת הסמסטר. הוא הדגיש שמדובר בעבודה גדולה וכדאי שנתחיל לעבוד עליה כבר מעכשיו. אירועי היום יום, דפי התרגול השבועיים, בחינות אמצע הסמסטר והחיים עצמם דחו את מועד תחילת כתיבת העבודה, ברור שלא אני דחיתי את העבודה, פשוט לא הייתה לי ברירה.

לטורים נוספים של רן שמשוני

האזעקה בראשי החלה לפעול כשבוע לפני מועד ההגשה. נכנסתי ללחץ ועברתי ימים קשים של ריצות בין חברים, לילות ללא שינה, תחושה של חוסר אונים ותסכול. באופן לא מפתיע לא עמדתי במועד ההגשה, וכיוון שעבודה זו הייתה מרבית הציון בקורס, נדרשתי לקחת את הקורס פעם נוספת.

האמת שאני ממש לא לבד ורבים מאתנו סובלים מ"דחיינות". אנחנו דוחים מטלות באוניברסיטה, מועדי התכוננות לבחינות ובכלל משימות שלא נעים לנו לבצע. יש הרבה הסברים פסיכולוגיים לדחיינות כמו מנגנוני הגנה, הדחקה והכחשה, אך תהה הסיבה אשר תהה, ברור שהדחייה לא פותרת אותנו מביצוע המטלה.

כולנו מכירים את המשפט: "אי הידיעה איננה פותרת מעונש", ובמקרה הזה, העונש הוא תמיד אותו הדבר, לבצע את המטלה שדחינו בצרוף "קנס" בדמות ציון נמוך יותר, לחץ גדול יותר, ועוד מגוון קנסות מקוריים. 

(צילום: shutterstock)

איך מתמודדים עם הדחיינות? בכדי לסייע קצת להתמודד עם הדחיינות, הנה כמה כללים שכדאי לשמור עליהם:

כלל ה"דד-ליין": נקבע לכל משימה זמן סיום. חשוב להקפיד שהזמן שאנחנו קובעים יהיה לפני מועד ההגשה בפועל כדי שיהיה לנו זמן לתיקונים והתמודדות עם אירועים לא מתוכננים.

כלל הדילוג: לחלקנו יש נטייה לדלג בין משימות שונות, אבל התוצאה במקרים רבים היא בהתאם לפתגם "תפסת מרובה - לא תפסת". מוטב לנסות לסיים משימות שהתחלנו בהן, כדי שנוכל לפנות את כל האנרגיות למשימות הבאות. חשוב לציין שאין זה אומר שלא ניתן לעבוד במקביל על שתי מטלות או עבודות גדולות או יותר, אך מצב שבו אנו יושבים שעה על איסוף מאמרים לעבודה אחת, קופצים לתחילת כתיבה של עבודה שניה ואז חוזרים לעבודה הראשונה, הוא בסופו של דבר בריחה משתי העבודות גם יחד.

כלל ההעדפות אישיות: עלינו להשתדל לא לדחות משימות קשות או כאלו שאיננו אוהבים. הנטייה הטבעית של כולנו היא להשקיע במה שאנו אוהבים, לעשות את העבודה במבוא לפסיכולוגיה כיוון שאנו אוהבים את המרצה, למרות שללא ספק עדיף היה שנתחיל בעבודה הגדולה בקורס יסודות פיזיולוגיים של התנהגות, שם אנו פחות מחבבים את המרצה ופחות מבינים את החומר.

ככלל, כדאי בכל יום להתחיל במטלות שאנו פחות מתחברים אליהן ורק בהמשך לעבור למטלות שכיף לנו איתן, כך יש יותר סיכוי שאכן נגיע למטלות המאתגרות יותר.

כלל השלוש: אם דחית שלוש פעמים מטלה כלשהי, כנראה שכבר לא תבצע אותה לעולם. לכן, כדאי להתייצב באומץ מול השורה ביומן ולהבטיח לעצמנו שאין לנו אישור להזיז מטלה יותר מפעמיים. אם שינינו מועד של מטלה פעמיים אנו חייבים לבצע אותה במועד השלישי שנקבע.

כלל הרישום: חובה לרשום את מועדי כל המטלות שאנו נדרשים לבצע, וכמובן את כל המועדים שאנו מיעדים לביצוע מטלות אלו. כמות המועדים שתקבע צריכה להיות תואמת להיקף המטלה והרישום יתבצע ביומן, בטלפון, במחשב או בכל מדיה אחרת, ולא בראש. יש לקבוע שעות מדויקות לכל מטלה.

כלל המודעות העצמית: אין לקבוע מועדי כתיבה של עבודות בזמנים שאנו יודעים שהם לא מעשיים. אי אפשר לקבוע שעה אחת ביום רביעי אחר הצהריים לטובת כתיבת עבודה סימנריונית בפילוסופיה ולצפות לעמוד בזה.

בהצלחה!