לא המצאנו כלום / טור
ביקורת סביב הזימונים לנבחרת יש בכל העולם, אלישע לוי הזמין את השחקנים שהוא חושב שהם הכי מתאימים. ישראל צריכה לנשוך ולשרוט את איטליה, אחרת ההפסד יהיה כואב
לא המצאנו כלום. בכל העולם, כל הזמן, מופיעות ביקורות על זימונים כאלה ואחרים לסגלי הנבחרות (ולעד הביקורות הנוקבות יותר יהיו על אלו שלא זומנו). אבל יש משהו מעט לא הוגן בסוג כזה של ביקורת, כי רק המאמן עצמו יודע באיזו שיטה וסגנון הוא מתכוון לשחק, ומתוך כך נגזרים גם הזימונים.
ולכן אעדיף התייחסות עקרונית לסוג המשחק שיכול להתפתח מול איטליה ולסוג השחקנים שיכולים להתאים כדי להתמודד איתו בהצלחה. הכדורגל של הנבחרת
האיטלקית – וראינו זאת היטב ביורו האחרון – מאופיין בפיזיות ובאגרסיביות לצד דינמיות, ארגון ויכולת טקטית ברמה הגבוהה ביותר. ומול כזו נבחרת אין לנו.
פריבילגיה לבוא רכים ומנומסים, עם שאיפה לשחק כדורגל טכני. במקרה כזה השחקנים הישראלים כמעט לא ייגעו בכדור, והערב עלול להיגמר בתוצאה כואבת במיוחד. הדרך היחידה לצמצם מעט את הפער מהיריבה, שנמצאת בטופ העולמי, היא להשיב באותו מטבע – לבנות בהגנה ובקישור הרכב של לוחמים שלא יחששו לשרוט ולתקל, אבל גם כאלה שהם קלי רגליים ודינמיים.
בחלק הקדמי צריך לבחור שחקנים שיתאימו למשחק של התקפות מתפרצות, כאשר תומר חמד וטל בן־חיים יכולים להתאים למשימה. חמד כחלוץ 9 שמשמש כקיר שקולט ושומר את הכדור, ובן־חיים - שניחן במהירות ברמה אירופאית - ינצל שטחים פתוחים כדי לנסות לעקוץ.
לטעמי, עמוד השדרה של הנבחרת צריך להיות מורכב מרמי גרשון, ניר ביטון, ערן זהבי, מואנס דאבור ותומר חמד. תמיד עדיף להתבסס על לגיונרים שמתמודדים דרך קבע עם קצב ואגרסיביות ברמה אירופית. לכן שמות כמו אלה שהזכרתי, לצד ביברס נאתכו, בירם כיאל וקני סייף, יקבלו מבחינתי קדימות על הבולטים בליגת העל, בה הרמה נמוכה יותר.
בשונה מהיורו, ביום שני נראה נבחרת איטליה שמתנהגת ומשחקת אחרת. בטורניר בצרפת היא התבססה על משחק הגנתי שבו היא משאירה ליריבה את השליטה בכדור, אבל הפעם
היא מתמודדת עם יריבה שהיא אנדרדוג מובהק והיא תצטרך להיות זו ששולטת בקצב ובהנעת הכדור.
זהו שינוי תפיסתי, אבל מובן שיש לה את הכלים לבצע אותו בצורה מעולה. אחד הבולטים שבהם עונה לשם מרקו וראטי. חזרתו להרכב של מי שהוא אחד מעושי המשחק הטובים באירופה מוסיפה לאיטליה ממד של הנעת כדור, חוכמה ואלגנטית. כמו בפ.ס.ז', הוא מנהל את המשחק מאחור ויודע לשנות קצב ולזגזג בין כדורים ארוכים וקצרים עד למהלומה הקטלנית שמפתיעה את ההגנה שממול. למעשה, הוא המחליף האולטימטיבי של פירלו. לכן ישראל חייבת לנסות להצר את צעדיו ככל האפשר, כשבכל פעם שהוא יקבל את הכדור הוא יראה מולו רוטוויילר עם חולצה של נבחרת ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
