ויינברג: "הספורטאים הפראלימפים לא מקבלים מספיק כבוד"
ראיון עם הטניסאי הוותיק, שיישא את דגל ישראל בטקס הפתיחה של המשחקים הפראלימפים: "יש אפליה. צריך לזכור שספורט פראלימפי זה ספורט לכל דבר, מקווה לעמוד על הפודיום"
בשערי אצטדיון המראקנה ביום רביעי בחצות יכנס הטניסאי בכיסאות גלגלים, שרגא ויינברג, כשבידו דגל ישראל והוא מוביל מאחוריו את המשלחת בכחול לבן למשחקים הפראלימפים, המונה בסך הכול 33 ספורטאים ב-11 ענפי ספורט שונים.
ברזומה המרשים שלו, אפשר למצוא, בין היתר, את מדליית הכסף במשחקים בבייג'ינג 2008 בתחרות הזוגות שם שיתף פעולה עם בועז קרמר ובלונדון לפני ארבע שנים, סיים במקום השלישי ביחד עם נועם גרשוני שזכה בזהב. אבל עם כל הכבוד למדליות, שום דבר לא הכין אותו לאותה שיחת טלפון בתחילת יולי האחרון, שבה התבשר מראשי הוועד הפראלימפי כי הוא זה שזכה לשאת את דגל המדינה בטקס הפתיחה ב-7 בספטמבר.
"עברתי הרבה בקריירה, אבל זה היה משהו שתמיד מאוד רציתי", סיפר ויינברג (50) בראיון ל-ynet. "אתה מתכונן כל הזמן לתחרויות וארבע שנים למשחקים הפראלימפים, אבל בלשאת את הדגל יש סמליות כל כך גדולה וגאווה גדולה שאתה יודע שכל המשלחת וכל מדינת ישראל מאחוריך באותו רגע".
קיבלת אולי טיפים מהמתעמלת נטע ריבקין שעשתה זאת באולימפיאדה לפני חודש?
"לא קיבלתי ממנה. היינו צריכים להיפגש בקבלת פנים אצל ראש עיריית פתח תקווה, איציק ברוורמן, אך היא לא הגיעה, אבל אני בטוח שהיא גם התרגשה מהמעמד הזה, כי זה בכל זאת משהו מיוחד ופשוט צריך ליהנות מאותם רגעים".
זאת תהיה פעם רביעית שלך במשחקים, עדיין מתרגש?
"כרגע עדיין אין לי התרגשות, הייתי צריך לעבוד, ורק ביום ראשון אגיע לריו. אני בטוח שכאשר אגיע לנמל התעופה יתחילו לי הפרפרים בבטן כמו לפני כל משחקים, יש לי את הניסיון שלי עם 30 שנה בטניס, התכוננתי לרגע הזה ואני כבר ממתין שהוא יגיע".
הפעם היה קשה יותר להגיע לאולימפיאדה
"השגתי את הקריטריון רק בסוף מאי, שבוע בלבד לפני סגירת הקריטריון. אולי הייתי שאנן. למרות שהשתתפתי בלא מעט תחרויות, נעצרתי כל פעם בחצאי הגמר, בעוד היריבים שלי השיגו ניקוד גבוה יותר, כשרק 12 הראשונים בדירוג נכנסים למשחקים. יצא לי שעבדתי, התאמנתי ובכל זאת רדפתי אחרי הקריטריון, אבל הצלחתי בסופו של דבר להיכנס ואני שמח על כך, כי זה הספיק להגיע בפעם הרביעית".
"יש אפליה"
ויינברג נולד עם מחלה גנטית שפוגעת בעצמות הגוף בשם o.i, שגורמת לשברים רבים, מה שאילץ אותו לעבור ניתוחים בצעירותו, אבל לא מנע ממנו לנסות כמה סוגי ספורט כמו כדורסל וטניס שולחן. משנת 2000 הוא התרכז בטניס וכבר שנה מאוחר יותר הוא דורג במקום הראשון בעולם בטניס בדרגת נכות גבוהה (קוואד).
בין האימונים 4-5 פעמים בשבוע במרכז הספורט לנכים ספיבק שברמת גן, הוא עובד לפרנסתו כמנהל חשבונות בחברת סנו, כבר 30 שנה, ועדיין מצליח כל השנים האלה לשמור על מקום בעשירייה הראשונה בעולם בטניס, מה שהוביל אותו כאמור למשחקים הפראלימפיים בפעם הרביעית.
חסר לך לרזומה זהב במשחקים הפראלימפים, זה אפשרי הפעם?
"זה החלום שלי וברור שאני רוצה את הצבע החסר, אני לא יודע מה יקרה ואיך הכול יסתיים. שיחקתי כבר מול כל מי שיהיה שם ועדיין צריך להמתין להגרלה, אבל בטוח לא הולך להיות קל. אני מדורג כרגע תשיעי ביחידים ורביעי בזוגות כך שהכול אפשרי, אבל אני אסתפק בכל מדלייה שתגיע".
"אולימפיאדה זה אווירה אחרת, והגרלה טובה זה רק אקסטרה. ביום נתון הכול יכול להיות, כי כולם מתרגשים, כשבזוגות הרמה הרבה יותר צמודה, אבל אני גם ריאלי ויודע שארבעת המדורגים ראשונים מאוד חזקים".
ובכל זאת הפעם שוב אתה מחליף בן זוג, איך מתרגלים לעבוד יחד?
"לא אני מחליף, פשוט כולם מקבלים אותי. נכון שזה קשה ככה, כל אחד והאופי והטמפרמנט שלו. הפעם אשחק עם איתי ארנליב, יש לו את הפלוסים שלו ואני מנסה כל אולימפיאדה להתאים את עצמי לבן הזוג. אמנם התחלנו לעבוד מאוחר ביחד, רק בסוף מאי, אבל עשינו את המקסימום באימונים יחדיו ולמרות שאני משחק יחידים, בכל זאת בחרתי לא להזניח גם את הזוגות"
ראית את העצומה לשידורי המשחקים, מה אתה חושב על זה?
"לא רק שראיתי, אלא גם שיתפתי וחתמתי עליה. צריך לזכור שספורט פראלימפי זה ספורט לכל דבר. יש שינוי ושיפור אבל אף פעם זה לא מספיק לעומת מה שאני רואה בעולם. אני לא משווה לספורטאים האולימפיים, אבל אנחנו עושים את האקסטרה וצריך לתת לכולם לראות את העבודה הקשה שהשקענו בארבע השנים האחרונות, כדי לקחת גם אותנו ברצינות ולא לקחת אותנו כמובן מאליו".
אז אתה חושב שבאמת יש אפליה?
"ללא ספק יש".
מה הרגשת במדליות הארד של אורי ששון וירדן ג'רבי?
"בוודאי שהתרגשתי. אצל ג'רבי יותר, כי ככה זה במדלייה ראשונה ושמחתי על כל התוצאות הנהדרות שהשיגו.
עקבתי אחרי כל המשלחת".
נראה אותך גם בטוקיו 2020?
"זה עוד נורא מוקדם לדעת, נעבור את המשחקים בריו ואז נראה. צריך לזכור שבסבב יש אנשים הרבה יותר מבוגרים ממני, כשאנחנו לא עוסקים בענף שהוא דורש סיבולת כמו בשחייה ואתלטיקה, כך שהכול יכול להיות".
לפנייה לכתב/ת 
