כשישראלים פוגשים הריונית
"אמנם העולם נחמד אלייך הרבה יותר כשאת סוחבת כרס הריונית וגלי חום, אבל מרוב כוונות טובות יוצא שכולם מגלים לי מה יהיה אחרי הלידה, וזה לא תמיד חיובי. בואו, תשמרו את הספויילרים לעצמכם". רעות גוויסר, בסוף חודש תשיעי, עונה לכל נותני העצות
אני רוצה לפתוח את הטור הזה בהתנצלות: אמא, סליחה שנולדתי בסוף אוגוסט, באייטיז, בתקופת טרום מזגנים, בשיא החוצפה גם נולדתי בשבוע 41. היום אני מבינה שהקארמה אכן לא שוכחת. אני בחודש תשיעי, תחילת ספטמבר, חם לי ואם יורשה לי להזכיר - באייטיז עוד לא סבלנו מהתחממות גלובאלית, אז יש מצב שחם לי אפילו יותר. בעיקרון אומרים שנשים בהריון הן זוהרות, לדעתי זה בגלל שאנחנו מזיעות בשפם. לאחרונה, אם המזגן כבוי לשתיים וחצי דקות ויותר אני מתחילה להזיע גם בגבות.
אומרים שהריון נמשך שמונה חודשים ועוד נצח. מבין כל קלישאות ההריון זאת כנראה הנכונה ביותר. חודש תשיעי הוא נצח. אני מפיקה אנרגיית חום שמספיקה לתפעול תחנת כוח בינונית וחוץ מזה מחכה. הכל כבר נבדק, הכל כבר נרכש, הכל כבר סודר, נשאר לי רק לשבת על הספה, לנשנש משהו ותוך כדי לתהות אם הכאבים שאני מרגישה עכשיו הם צירים או שזה שוב איזו תופעה לא מוסברת של הריון.
אולי יעניין אותך גם:
- הסיכונים האמיתיים של לידות בית
- לידה בחופש הגדול - מה לעזאזל חשבתי לעצמי?
ספויילרים על החיים
למרות הקיטורים אני אוהבת להיות בהריון. הציפייה וההכנות מרגשות אותי ואנשים הופכים להיות הרבה יותר נחמדים כשאני והכרס נכנסות לחדר. במהלך ההריון שמעתי כל כך הרבה תובנות על הריון, לידה, הורות וילדים. חלקן מעניינות, חלקן מלחיצות, נאמרות בטון משועשע, ספק מתנשא של "חכי חכי מה מחכה לך". לדעתי חוק הספויילרים צריך להיות תקף גם פה, אם לא ביקשתי לדעת אל תספרו לי בהתנדבות. בכלל יש לי הרגשה שהבת שלי שומעת את כל הסיפורים האלה ומעדיפה להישאר בבטן.
"איך שאת מגיעה לחדר לידה ישר אפידורל" - אחד המשפטים הראשונים שנשים אומרות לי, ואם אני מספרת שאני דווקא שואפת לנסות למשוך כמה שאפשר בלי זריקת הפלא אני מקבלת מבט שיפוטי או צחוק מרחם. "אין לך מושג כמה זה כואב", ולא שאני מזלזלת בכאב, זה באמת נשמע לי כמו חתיכת כאבי תופת להוציא מהגוף שלך גוף נוסף, אבל בואו לא נתמקד בפרטים הגרפים, תנו לי לגלות בעצמי כמה זה כואב עד שאני אתחנן לראות מרדים.
"תפרו אותי שלוש פעמים/הייתי מונשמת שבוע/צלעתי חודשיים" - סיפורי האימה מחדר הלידה הם ז'אנר המתקדמים של הסעיף הראשון, אלה שלא רק מזהירות אלא גם מביאות קבלות בדמות סיפורי זוועה ותיאורים גרפיים. אז רגע לפני שאני קובעת תור לקיסרי אלקטיבי מהפאניקה, שחררו אותי, או לפחות תנו לי יד ותעזרו לי לקום מהספה. משם אני כבר אתגלגל בעצמי.
"זהו, נגמרו החיים אוטוטו אה?!" - זה משפט שדווקא אופייני לגברים, שתמיד יגידו אותו בצחוק ולעולם לא תדעי אם הם מתכוונים אליו ברצינות. "זהו, אין חיים, לא תשנו יותר לעולם, אין חברים, לא יהיה לכם כסף יותר בחיים, נגמרו המשחקים, תיהנו כל עוד אפשר לפני". לפני שמה? שאנחנו הולכים לרצות עונש מאסר עולם באלקטרז?
לכתבות וטורים נוספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
"אתם צריכים לקבע את השולחן הזה לרצפה" - מכירים את אלה שבאים לבקר בבית ואז עוברים על כל מפגעי הבטיחות של הבית, ומזכירים לכם שאמנם עומדת להיוולד לכם תינוקת בקרוב, אבל הבקבוקי בירה שזרוקים במפרסת כנראה ישלחו אותה למיון? ואגב, לא, אני לא חושבת שהכלב שלנו יתקוף אותה.
"הנקתי עד גיל שנתיים/הוא ישן איתנו כפיות עד כיתה ג'" - היום כל הורות מלווה באג'נדה, באיזה תיאוריה פסיכולוגית מתוחכמת שמוכיחה אינספור פסיכוזות ושלל הפרעות לכל מי שלא גידל את הילדים שלו לפיה. וככל שהיא יותר קשה לביצוע ההשפעות שלה יותר חיוביות. להניק עד מוות, להרדים באוהל טיפי, לשאת אותה במנשא יפני ארוג לפחות 18 שעות ביממה, לא להיפרד ממנה לעולם, לא לחסן/כן לחסן. לכל אחד יש דעה מוצקה על האופן שבו תגדלי את התינוקת שלך. אני אגב, בחרתי את האג'נדה שלי להורות. קוראים לה להקשיב ללב, והלב שלי אומר - שבא לי ארטיק עכשיו.
הריון על פי המאיירת Line Severinsen. צפו:
