"מקום שבו הם יכולים להיות חלק מחברה"

הקשר שלי עם הילדים המיוחדים התחיל בשלב מאוד מוקדם בחיי, בגיל 4, כשאחי הקטן איתי דוד נולד. אני זוכר איך שלאט לאט עם השנים הבנתי יותר את מצבו ואת קשייו ונרתמתי עם כל המשפחה לעזור לו עד כמה שאפשר בכל מה שעיכב את התפתחותו - בזחילה, בעמידה, בהליכה, בריצה, בקריאה, בכתיבה ובדיבור.

אבל אף פעם לא חשבתי על מציאות כזו מחוץ לתחום הביתי, על עזרה וליווי של ילדים מיוחדים שלא הכרתי ולא הייתי מחוייב אליהם. עד לפני 4 וחצי שנים, עד ליום שבו פגשתי לראשונה את עמותת "עת לעשות" הפועלת מול קהילה של כ- 500 ילדים עם צרכים מיוחדים (נכים, שיתוק מוחין, אוטיסטים, תסמונת דאון ותסמונות נוספות, חולי c.p וכו') באמצעות למעלה מאלף בני נוער המתנדבים בכל הארץ, ומעניקה להם מגוון של פעילויות לאורך השנה: חונכויות אישיות, מחנות, קייטנות, שבתות כיף, מסיבות חג, משחקיות וכד'.

חששתי שההיכרות שלי עם ילד מיוחד אחד לא תהווה הכנה מספיק טובה

כשבנות השירות של העמותה הגיעו אלינו לחטיבה ושלחו אותנו למבצע התרמות שכבתי בבתים בעיר, הן גם הודיעו שמי שירצה להדריך בעמותה, יוכל לעשות זאת רק מכיתה ט'. משם, אולי בניגוד למה שהיה מצופה ממני, הדרך להדרכה לא הייתה כל כך פשוטה. אולי מסביבי חשבו שזה מתבקש שאלך להתנדב בעמותה כזו - עמותה שמתאימה בדיוק בשבילי, אבל אני חששתי שההיכרות שלי עם ילד מיוחד אחד לא תהווה הכנה מספיק טובה להתמודדות עם ילדים אחרים מאותו העולם, מבתים שונים, עם קשיים שונים.

וצדקתי, זה באמת לא היה אותו הדבר. כל ילד שהכרתי, כל אחד שזכיתי ללוות, היה פשוט עולם שלם בפני עצמו. לקח לי זמן להבין למה נחשפתי. בהתחלה התרכזתי יותר מידי בצד הטכני של ההדרכה, לשמור, להשגיח ולטפל, אבל עם הזמן למדתי יותר ויותר להכיר את הילדים, להרגיש אותם, לחיות איתם, לאהוב אותם, לשמח אותם ולהיות האח הגדול שלהם.

כל כך הרבה אנשים שרק רוצים לעשות טוב לילדים המיוחדים

בעמותה יש נשמה גדולה, ענקית! כל כך הרבה אנשים שרק רוצים לעשות טוב לילדים המיוחדים, לעשות להם כיף ושמח... והאם הם מצליחים? תשאלו את אחי, אפשר לראות אותו פורח הרבה זמן אחרי כל פעילות של העמותה. בשביל הילדים האלה העמותה היא כמו בית נוסף, מקום שבו הם יכולים להיות עצמם ולא להתבייש בזה, מקום שבו הם יכולים להיות חלק, חלק מחברה.

העמותה היא כמו בית נוסף, מקום בו הם יכולים להיות עצמם ולא להתבייש בזה

וזה לא נגמר כאן, גם כמשפחה אנחנו נהנים מהפעילויות של העמותה. חוץ מהמנוחה (שאמנם מלווה בגעגועים) שהמשפחה זוכה לה כשהילד לא נמצא בבית, יש גם מידי שנה שבת עם כל משפחות העמותה, שבת מאוד מגבשת שתורמת ומחזקת המון את ההורים הגיבורים, ונותנת להם להרגיש שהם לא לבד במשימה שהם זכו לה, ושהם יכולים ללכת עם הילד שלהם ברחוב מבלי לחשוש, כי יותר ויותר אנשים מבינים אותם.

אני אישית חוויתי את השינוי הזה על בשרי עם השנים בעמותה. לפני שהגעתי לעמותת "עת לעשות" פחדתי מאיך שיגיבו למצב של אחי. כשביקרו אצלי חברים, כשהלכתי איתו בחוץ, כל הזמן העסיקה אותי המחשבה מה יחשבו ומה יגידו עליו. כל הזמן חשבתי שאולי הוא מפריע להתנהלות הנורמלית של החיים. אבל עם הזמן שחוויתי בעמותה בתור מתנדב, קיבלתי יותר ביטחון בכל מה שנוגע אליו.

ישנם אנשים טובים בכל פינה, שמחייכים אליו, מעריכים אותו ומבינים אותו

ראיתי שיש כאלה שפשוט אוהבים אותו ומקבלים אותו, וזה גרם לי להבין שלא הוא המוזר, אלא מי שלא מבין אותו. מאז אני לא מתבייש ללכת איתו חופשי לגמרי גם בחוץ, ובאמת אני רואה שישנם אנשים טובים בכל פינה, שמחייכים אליו, מעריכים אותו ומבינים אותו.

כל הזמן העסיקה אותי המחשבה מה יחשבו ומה יגידו עליו

• עמותת "עת לעשות" הפועלת מול קהילה של כ- 500 ילדים עם צרכים מיוחדים (נכים, שיתוק מוחין, אוטיסטים, תסמונת דאון ותסמונות נוספות, חולי c.p וכו') באמצעות למעלה מאלף בני נוער המתנדבים בכל רחבי הארץ, ומעניקה להם מגוון של פעילויות לאורך השנה: חונכויות אישיות, מחנות, קייטנות, שבתות כייף, מסיבות חג, משחקיות וכד'.
  

• אירוע הוקרה הראשון לעמותה, בסימן 10 שנים להקמתה, יתקיים ביום ראשון ה- 25.9 במרכז דוהל בת"א, כ"ב באלול תשע"ו. בתכנית האומנותית: התקווה 6, קובי אפללו ועמיר בניון. לרכישת כרטיסים: 6748*.