הספורטאית הפראלימפית השוקלת לשים קץ לחייה
ריו 2016 סומנה כמטרה האחרונה של מריקה ורוורט, שתייצג את בלגיה במשחקים הפראלימפיים. את ההלוויה אחרי המתת החסד היא כבר מדמיינת: "רוצה שכולם יחזיקו כוס שמפניה"
"כולם רואים אותי צוחקת עם מדליית הזהב שלי, אבל אף אחד לא רואה את הצד האפל של התמונה... אני סובלת מאוד, לפעמים ישנה רק עשר דקות בלילה – ועדיין ממשיכה כדי לזכות במדליית זהב".
במילים אלה תיארה מריקה ורוורט את ההתמודדות שלה עם המחלה הניוונית ששיתקה את רגליה וגורמת לה סבל נורא על בסיס יומיומי. המחלה לא מנעה ממנה להיות אלופת העולם שלוש פעמים ולזכות במדליית הזהב במשחקים הפראלימפיים בלונדון במירוץ בכיסא גלגלים ל-100 מטרים. ורוורט הוסיפה אז מדליית כסף בקטגוריית הנכות שלה במקצה ל-200 מטרים.
המחלה הנדירה שפגעה בה בעמוד השדרה הותירה אותה מרותקת לכיסא גלגלים בשנת 2000, בהיותה בת 21. היא החלה להתחרות בענפים פראלימפיים שונים - מכדורסל בכיסאות גלגלים
ועד טריאתלון, אלא שמצבה החמיר באופן שלא אפשר לה להתחרות עוד בענפים האלה, וב-2008 עברה לספרינטים בכיסא גלגלים. מלבד נדודי שינה, הכאבים העזים גורמים לכך שהיא מתעלפת לעתים קרובות.
החוקים בבלגיה בתחום המתות החסד מרחיקי לכת ויוצאי דופן. ההערכות הן שבכל יום חמישה אנשים בבלגיה מתים בסיוע רופאים. כל מה שהבלגית בת ה-37 צריכה הוא אישור בכתב משלושה רופאים. ל-"דיילי אקספרס" הבריטי היא סיפרה שהכינה רשימת משימות וחוויות לקראת המתת חסד – כולל טיסת פעלולים.
את המשחקים הפראלימפיים בריו סימנה כמטרה סופית. "ריו היא המשאלה האחרונה שלי", אמרה ורוורט בראיון לעיתון הצרפתי "לה פריזיאן". במשך ארבע שנים התקווה למדליה דרבנה אותה להמשיך להתאמן ולשרוד. את ההלוויה היא כבר מתכננת: בלי כנסייה, בלי עוגות. "אני רוצה שכולם יחזיקו כוס שמפניה ביד ויחשבו עלי", אמרה. אם תזכה במדליית זהב בריו כפי שהיא מקווה, מריקה ורוורט תוכל למצוא מנוחה – אחת לתמיד.
לפנייה לכתב/ת 
