"לא רוצה להיות עוד אובייקט תשוקה בסרטים"
היפהפיה הקנדית שרה גאדון רוצה לגלם דמויות נשיות מרתקות כמו כריסטינה מלכת שבדיה מהמאה ה-17, ולא חתיכות בסרטים הוליוודיים. בראיון היא מספרת כיצד ניסתה לשווא להכניס עומק לדמותה בסרט "דרקולה", ומנגד על החוויה המתגמלת בהופעתה בדרמה "התפכחות"
שרה גאדון שמככבת לצדו של לוגן לרמן ב"התפכחות", על פי ספרו של פיליפ רות' "זעם", היא קודם כל תלמידה שקדנית. בעבורה, הבמאי-תסריטאי של הסרט, ג'יימס שיימוס, שכתב והפיק כמה מסרטיו של אנג לי, הוא בראש ובראשונה מורה (והוא אמנם מלמד באוניברסיטת קולומביה). מבחינתה, העבודה על דמותה של אוליביה האטון, הצעירה המצולקת, תרתי משמע, שמסחררת את ראשו של מרקוס מסנר (לרמן), צעיר יהודי בקולג' באוהיו בשנות ה-50, הייתה כמו לקחת את אחד הקורסים שלו.
"הוא כל הזמן צייד אותי בחומרים: ביקש שאצפה בסרטים בכיכובה של תרזה רייט (שחקנית אמריקאית משנות ה-40 וה-50 הזכורה מהופעותיה בסרטיו של וויליאם וויילר 'שועלים קטנים' ו'גברת מיניבר' שזיכה אותה באוסקר) כי הוא רצה שאדבר כמוה, שלח מוזיקה שאשמע, פשוט תבע ממני להכין שיעורי בית", מספרת גאדון בראיון שנערך אחרי הקרנת הסרט בפסטיבל ברלין, "הוא גם חשב שרות' הושפע מסילביה פלאת' כשכתב את דמותה של אוליביה. אז קראתי את 'פעמון הזכוכית' והרבה משירתה ולראשונה גם את יומניה. הם מכניסים אותך היישר אל תוך הנפש של סטודנטית בקולג' בשנות ה-50 שאינה יכולה, למשל, לצאת בערבים אלא אם גבר מלווה אותה".
אבל בכך, כמסתבר, לא מסתכמת ההשראה. "ג'יימס ביקש שגם אכתוב, מילולית, כמו סילביה פלאת', ולכן ביליתי זמן רב בניסיונות להעתיק את כתב ידה", היא מספרת, "למעשה, המכתבים שאוליביה כותבת למרכוס אינם בכתב ידי אלא בכתב ידה של סילביה פלאת'".
גאדון הקנדית בת ה-29 עוררה תשומת לב בזכות הופעותיה בשלושה מסרטיו האחרונים של בן ארצה דיוויד קרוננברג ("קוסמופוליס", "שיטה מסוכנת" ו"מפות לכוכבים"), ושיחקה גם בסרט "Antiviral" שביים בנו, ברנדון. בתור מי שבילתה חלק נכבד מהקריירה שלה באתרי ההסרטה של משפחת קרוננברג מתבקש לתהות אצלה עד כמה הייתה לו השפעה עליה.
"דיוויד היה וימשיך להיות מנטור יצירתי בעבורי", היא מתלהבת. "פגשתי אותו בתקופה בה למדתי תיאוריה קולנועית וביקורת, ולא רציתי להגיע להוליווד ולהופיע בסרטים פטריארכליים. העדפתי לעשות דברים שיהיו במידה כזו או אחרת חתרניים. העבודה איתו גילתה לי את העולם של קולנוע עצמאי שחותר תחת השיטה. זה הבהיר לי עד כמה אני לא רוצה להיות עוד אובייקט של תשוקה בסרטים".
אבל אוליביה היא במידה רבה אובייקט כזה בעבור מרכוס.
"היא חותרת תחת האידיאולוגיה הזו, ולכן היא לא מתאימה למסגרת. היא לא עושה את מה שהיא עושה כי פיליפ רות' הוא סופר סקסיסטי, אלא משום שכאשר את אישה צעירה שמותנית לחשוב בצורה מסוימת, את פועלת על מנת לרצות אנשים-גברים אחרים. זה בדיוק מה שעניין אותי בסרט - לגלם את הדימוי הזה ובה בעת לבקר את התפיסה הזו שמעצבת אותו".
מה משך אותך בדמות שלה?
"אוליביה חכמה יותר מסביבתה ויותר ממה שאנשים חושבים. ג'יימס תמיד נהג לומר שאוליביה ומרקוס הם שני הפריקים היחידים בקולג' והם פשוט מוצאים זה את זה. המפגשים המיניים של אדם צעיר אפופים בדרך כלל בלבול, סקרנות ובושה, ולכן היו בדמותה דברים רבים שיכולתי להתחבר אליהם. בשנות ה-50 נשים שלא התאימו למסגרות או סירבו להיות נתונות תחת שליטה נשלחו לסנטוריום או עברו טיפולים בהלם חשמלי. זה מעניק אלמנט מעניין לסיפור ולדמות. אני לא חושבת שאוליביה באמת שכבה עם הרבה גברים בקמפוס. זו יותר רכילות שנובעת מהנטייה שלנו לתייג נשים צעירות שבוחנות את גבולות המיניות שלהן. לדעתי, מה שמעלה את דמותה של אוליביה בסרט ביחס לספר זה שהסרט נצמד יותר לפרספקטיבה שלה".
האם ניסית לחשוב מה קרה לה אחרי שהיא נעלמת מהסיפור?
"כן. אהבתי את הרעיון של הגעגוע למישהו ושל ההבנה ממרחק הזמן איזו משמעות הייתה לו בעבורך. נדמה לי שזה מה שג'יימס ביקש לומר על הסיבה שפיליפ רות' כתב את הספר בשלב הזה בחייו".
כאשר גאדון נשאלת כיצד היא מאזנת בין האינטגריטי הפמיניסטי שהיא מתגאה בו ובין והאפשרות להופיע בסרטים הוליוודיים גדולים, היא מבהירה שגם כאשר הופיעה ב"דרקולה: הסיפור שלא סופר" מ-2014, היא נאבקה להפוך את דמותה בסרט למשכנעת יותר, ואז מוסיפה שהבינה שאולי המאבק הקשה הזה פשוט לא לרוחה. לעומת זאת, היא מדברת בהתלהבות על כריסטינה מלכת שוודיה במאה ה-17, שלסרט על חייה, "The Girl King" בבימויו של מיקה קאוריסמקי, אחיו של הבמאי הפיני הנודע אקי קאוריסמקי, הצטלמה בפינלנד בשנה שעברה (גאדון מגלמת בו את החדרנית שלה): "היא הייתה דמות היסטורית-נשית יוצאת מהכלל. גאונה. היא אחת הנשים היחידות שקבורות בוותיקן".
לאחרונה נצפתה גאדון בסדרת הטלוויזיה "22.11.63" לפי ספרו של סטיבן קינג על מורה לאנגלית (ג'יימס פרנקו) שיוצא למסע בזמן על מנת למנוע את רציחתו של הנשיא קנדי. "סטיבן קינג הוא אחד הסופרים האמריקאים הגדולים של זמננו, ג'יי.ג'יי. אברמס (המפיק בפועל) הוא אחד הקולנוענים הגדולים של זמננו וג'יימס (פרנקו) הוא אחד האמנים הגדולים של זמננו", מתלהבת גאדון. "אמרתי מיד: 'תחתימו אותי. אני רוצה לעבוד עם האנשים האלה".
