מאליפות העולם לחיל הים: הספורטאים שוויתרו על קריירה לטובת קורס חובלים

את מחזור 133 של קורס החובלים אשר הסתיים לאחרונה סיימו כ-30 בוגרים. החל משבוע הבא יצטרפו החובלים החדשים לשורת הפיקוד הקרבי בכלי השייט השונים בזרוע הים; בכך יסיימו הם את אחת ההכשרות הארוכות והיוקרתיות ביותר בצה"ל.

עוד כתבות:

בדרך לגיבוש ליחידה מובחרת? כך תיכנס לכושר

רוצים להגיע לקרבי? האימונים שיגשימו את החלום

צפו: כך נראה מבחן הכושר הקרבי הכי קשה בצה"ל

קורס חובלים נפרש על פני שנתיים וחמישה חודשים. במהלך חודשים אלו נבחנים חוזקם הפיזי והמנטאלי של הצוערים ע"י אינספור אתגרים פיזיים, יבשתיים וימיים. בזמן זה מספיקים הם לעבור טירונות שדה וים, להתמקצע במגמות השונות, להכיר את מערך הביטחון השוטף של זרוע הים, להתנסות בפיקוד ואף להשלים תואר אקדמי.

בצדק נחשב קורס זה לאחד מהקורסים האינטנסיביים בצה"ל. למעשה, בסיסה של הכשרת החובל היא בהבאת הצוער למצבי קיצון וחישולו מבחינה פיזית ומנטאלית. אתגריו של החובל לעתיד הם רבים ועל כן עליו להתאמן בהתאם ולהכין עצמו למצבים השונים. בנוסף לכל אלו - ריצות, מסעות, ניווטים, שחיות, חתירה בכלי שיט ועוד הינם דבר שבשגרה - ועל כך גם אחוז הנשירה הגבוה.

בין המסיימים את הקורס האחרון ניתן למצוא 4 ספורטאים אשר העדיפו לוותר על עתיד מקצועי נוח ובחרו להקדיש כמעט 8 שנים מחייהם לטובת קריירה צבאית משמעותית, לעזוב הכל - ולהחליף את מדי הספורטאי והנבחרת במדי חיל הים הלבנים.

"הים ליווה אותי אז - והוא מלווה אותי גם היום" 

לסגן אימרי כץ היה חיבור טבעי לעולם הים בזכות עברו כגולש מקצועי בגלישת רוח. "בגיל 10 בערך הגעתי לגלישה דרך קייטנה", הוא מספר. "לאט לאט התחביב הפך יותר ויותר רציני. עם השנים שילבתי בין אימוני הגלישה לבין אימוני כושר וככה התחלתי להתקדם". אימרי התקדם בקטגוריות השונות, עם השנים עבר סדרה של מבחנים והתקבל לנבחרת ישראל. שם, יצג אותנו באליפות העולם ובאליפות אירופה בהן סיים במקומות ה-7 וה-6 בהתאמה.

אך לאימרי היו תוכניות אחרות לגבי עתידו. "בכיתה י"ב הייתי צריך לעבור לנבחרת הבוגרים. בשלב ההוא כבר החלטתי שאני לא ממשיך", הוא מספר על ההחלטה שהביאה אותו לסיים עם הפרק הזה בחייו. "החלטתי לעשות שירות משמעותי אז הגעתי למסקנה שחבל לי על השנה האחרונה", הוא מציין.

אימרי הגיע לקורס החובלים ללא ידע מוקדם על מה שמצפה לו אך להפתעתו הכיר במהלכו צוערים נוספים אשר באו אף הם מתחום הגלישה. על המעבר מהספורט האהוב עליו לקורס החובלים מציין הוא את המאפיינים הדומים לעולם אליו היה מורגל במשך רוב שנות חייו. "הים ליווה אותי אז והוא מלווה אותי גם היום" הוא מסביר. "יש לי את הרוח, את השמש, את הבריזה ואת הגלים, לא צריך יותר מזה".

כאשר הוא נשאל האם ניסיון העבר העניק לו יתרון כלשהו במהלך הקורס מציין אימרי את השלב הראשון – הימ"פ – המערב ימאות בסיסית והרבה קשיים פיזיים. " הרבה יגידו שזה השלב היותר קשה של הקורס, אבל הניסיון והחיבור שלי לים עזרו לי מאוד" הוא מספר. "היו המון קשיים מנטאליים, כל מיני נקודות קיצון שצריך להתמודד איתן ממש כמו בתחרויות שיט – אלה דברים מלחיצים וצריך לדעת להתמודד ולעשות את מה שאתה יודע על הצד הטוב ביותר".

גם בפן הפיזי הגלישה תרמה את שלה. "קיימים הרבה קשיים פיזיים בקורס. החיבור הקודם שלי לספורט נתן לי יתרון יחסי בזירה בה אני מרגיש בבית, מבחינתי - שימו אותי בים ותעשו מה שאתם רוצים".

לבסוף מציין אימרי את הדבר החשוב ביותר מבחינתו – חינוך דור העתיד של צה"ל. "בשבילי הפיקוד הוא העיקר", הוא מציין. "הקורס מעניק לך גם כלים אחרים, כלים פיקודיים וערכיים להמשיך עם הלוחמים ובאמת לתת להם כל מה שאתה יכול".

"הקשיים בתחרות מכינים אותך לקורס" אימרי כץ לפני הגיוס(דובר צה"ל)

"הקורס היה הדבר הכי מאתגר שעשיתי בחיים שלי"

היכולת לנהל שיתוף פעולה בקבוצה ולחתור לניצחון היא מעלה חשובה בארגז היכולות של החובל לעתיד. על כן, אין זה מפתיע כלל שסגן ערד כהן, בין הצוערים שסיימו את קורס החובלים האחרון, היה בעברו שחקן כדורגל מקצועי.

"מכיתה א עד י"ב שיחקתי כדורגל, מספר ערד. "הייתי במספר קבוצות בעיר ילדותי נס ציונה, תקופה בראשון לציון, וגם תקופה בהפועל תל אביב. שיחקתי במגוון תפקידים, בעיקר מגן שמאלי ובלם", הוא מספר.

כשהתחילו המיונים לשירות הצבאי ניצב ערד מול דילמה: האם לוותר על שירות משמעותי, או שמא לסיים עם פרק הכדורגלן בחייו. "בשביל להיות שחקן כדורגל בשירות הצבאי אתה בטח שלא יכול להיות לוחם ואפילו לא בתפקיד מטה", הוא מסביר. "העיסוק באימונים מחייב תפקיד מאוד משוחרר כמו אפסנאי על מנת לנצל את רוב היום לאימונים. החלטתי ללכת על הצבא בכל הכוח עם תפקיד משמעותי, גם בשבילי וגם בשביל סבא שלי, רענן כהן – שהיה איש צבא ושר במפלגת העבודה".

על אף שבגיל 17 התקבל לקבוצת הבוגרים, העדיף ערד להתחיל להתכונן לשירות הצבאי. משם הכל כבר התגלגל לקורס החובלים. "הקורס היה הדבר הכי מאתגר שעשיתי בחיים שלי", הוא מתוודה. "גם ענף הכדורגל אינטנסיבי, אך זו רמה מנטאלית אחרת לגמרי. על אף הקושי הפיזי, הרמה המנטלית היא הקשוחה מביניהם: להיות בנפרד מהמשפחה, לגלות איך אתה פועל בקבוצה, איך אתה מפקד על צוות ואיך אתה לעומת אחרים – כל התהליך הזה קשה ומאתגר".

במהלך הקורס התמודד ערד עם מגוון קשיים עליהם מספר כמבחן אמיתי לחברות הנרקמת במהלך הקורס בין הצוערים. "הקורס הוא שנתיים וחמישה חודשים, תקופה בה אתה מכיר כל חבר לבוריו ואתם חולקים את אותם קשיים: חלקם בפן המקצועי וחלקם אישיים יותר", הוא מספר. זו נקודת זכות גדולה שחברים מחזיקים אחד את השני כל הזמן הזה."

בעתיד רוצה לעסוק ערד בתחום הכלכלה או מנהל עסקים אך בינתיים הוא משאיר את האופציות פתוחות. "כרגע המטרה היא לעשות את התפקיד הכי טוב שאפשר ועם השאיפות הכי גבוהות. בשנים הבאות איסגר הרבה יותר".

ערד כהן. ויתר על החלום בספורט

חלק ממשהו גדול יותר

הספורט מעולם לא היה זר לסגן אוהב גבעתי אשר כבר מגיל קטן התנסה במגוון סוגי ספורט שונים. "העיסוק שלי בספורט החל בגיל מאוד קטן עם האהבה שלי לכדורגל", הוא מספר. "זה התחיל על הדשא בבית והמשיך משם לתפקיד מאמן כדורגל לילדים בהמשך. משם הפכתי את האהבה שלי לתחום הכושר למקצוע. יצאתי לקורס מאמנים בוינגייט ובגיל 16 כבר הייתי מדריך בחדר כושר", הוא מספר על דרכו המקצועית. בנוסף, הצטרף לקבוצת הרוגבי של מכבי חיפה ואף לנבחרת ישראל.

"התחלנו את הקבוצה ממש מאפס, רק שני אנשים: אני והמאמן, ולאט לאט גדלנו. באיזשהו שלב לקראת הסוף התחלנו לנצח ולזכות בתחרויות מקומיות", הוא מספר. "בשבילי להגיע לנבחרת אחרי שנתיים היה הישג של ממש לאור העובדה ששיחקו שם ספורטאים עם ותק וניסיון גדולים יותר".

על ההחלטה לבחור בחובלים על פני התמקדות בספורט מציין אוהב את המשמעות הרבה והמימוש העצמי המתלווים לתפקיד. "בסוף, כל מה שאספת במהלך השנים, כל הידע הזה – מתנקז למטרה מאוד חשובה. אתה מבין שאתה חלק ממשהו הרבה יותר גדול מאשר לנצח או להפסיד במשחק, שזה גם מאוד חשוב" הוא מוסיף.

אוהב מספר שאלמנטים כמו התמדה ויכולת לקום מנפילות הם דברים משותפים לקורס ולרוגבי גם יחד. "שני אלו הם דברים שאני לוקח איתי מהמקומות האלה בחיי, רגעים בהם אתה לומד להתמיד למרות שכואב וקשה ונראה שאין סיכוי, רגעים שאתה צריך את ההתעצמות הזו בתוך עצמך. אלה לא דברים פיזיים בהכרח, לאו דווק מי רץ יותר מהר או סוחב יותר משקל, אלה המשימות שנותנים לך ומסעות של ימים שלמים שבסוף אתה מול עצמך וצריך להמשיך".

לגבי העתיד, אוהב קורץ לתחום החינוך אך כרגע מעדיף להתרכז במציאות העכשווית של תפקידו הנוכחי. "לפני הצבא התעסקתי הרבה בהיפ הופ ולימדתי ילדים בבתי ספר. העניין מאוד קסם לי. אני שוקל לעסוק בתחום החינוך אחרי הצבא ולשלב את זה עם מוזיקת היפ הופ – אבל כרגע במהלך חמש השנים הקרובות, יש לי עוד הרבה מה לתת ולהתפתח בתחומים אחרים".

מימין לשמאל: אימרי כץ, ערד כהן, אוהב גבעתי, וסגן א'(דובר צה"ל)

קשיים פיזיים, אינטלקטואלים ומנטליים

לפני מספר שנים מועט היה סגן א' שחקן הוקי קרח. כיום, הוא בוגר קורס חובלים במגמת צוללות, אך המשיכה לאתגרים התחילה מוקדם הרבה יותר. "האהבה לספורט לא התחילה בהוקי קרח, אלא דווקא בג'ודו, אך לבסוף ההוקי היה יותר משמעותי", הוא מספר. את אהבתו לספורט הקפוא המשיך לטפח ואף הגיע להישגים. "עם השנים השתתפנו בתחרויות וגם זכינו באליפות הארץ בשנה אחת" הוא מוסיף.

לקראת הגיוס החליט סגן א' לנטוש את הספורט אשר ראה כתחביב והחל להתרכז בעתידו בצה"ל. "הצבא יותר קסם לי", הוא מספר, "חברים של המשפחה שהיו בכירים בחיל עניינו אותי לגבי התפקיד ומהרגע שהתחלתי את התהליך הכל המשיך כבר מעצמו".

על קשיים אשר אותם חווה במהלך הקורס מספר סגן א' על הקושי בריחוק מהבית ועל קשיים פיזיים, אינטלקטואלים ומנטליים כאחד. "הקורס קשה גם פיזית וגם אינטלקטואלית, יש המון ללמוד, להתאמן, מנסים לשבור אותך בכל מיני צורות ולכן בשלב הראשון אחוז הנשירה מאוד גבוה. בסופו של דבר נושרים יותר מ-50%".

כרגע, סגן א' מתכנן להתקדם בשרשרת הפיקוד לתפקיד אליו הוא מיועד, לגבי העתיד הרחוק יותר הוא עוד לא יודע: "יש עוד כמה שנים עד שאקבל את תפקיד קצין המחלקה לשמו התגייסתי, אחרי הצבא מאמין שאשמר לעצמי את התחביב הימי, כרגע אין לי הרבה זמן לתחביבים".

רוצים לקבל הצצה לאימון כושר בקורס חובלים? צפו: