מלמדים את הילדים לא לאכול סתם
הילדים לומדים מגיל צעיר לקחת חטיפים כשיוצאים מהבית, לאכול כשמשעמם ולקבל ממתק כפרס על התנהגות טובה. אז איפה פה הטעות שלנו ואיך אפשר לשנות את ההרגלים האלה?
ביליתי אחר הצהריים בבריכת הקטנים עם נכדתי בת השנה וחצי. והנה, הרגשתי שחזרתי במנהרת הזמן לפחות 30 שנה אחורה כאשר ביליתי בבריכה עם בני. היה נדמה לי (או שבעצם רציתי להאמין בכך) שדברים השתנו, שהיום ההורים מודעים יותר לחשיבות התזונה והרגלי אכילה נכונים. אז אולי יש מודעות גבוהה יותר, אבל בהתנהגות הממשית הרבה לא השתנה.
ההורים (בדיוק כמו בדורי) הגיעו מצוידים, ובמה? חטיפים, ממתקים ויש כאלו שהביאו פירות. הילדים השתובבו בבריכה וההורים ישבו בצידי הבריכה מתפעלים מההישגים של הקטנטנים. בכל פעם שהילד עבר ליד האימא או האבא הוא קיבל איזה חטיף, ממתק או חתיכת פרי. מסכן, כבר עברו חמש דקות מאז הפעם האחרונה שלא אכל כלום.
ומה הילד לומד? שאוכלים בהיסח הדעת, על הדרך, בלי באמת להיות מודעים לאכילה. הילד לומד שאין קשר בין הרגשת רעב ושובע לבין אכילה. אז פלא שבגיל מבוגר יותר אני שומעת מטופלים שאומרים שאין להם מושג מהי תחושת רעב אמיתית/פיזיולוגית. הגדילה לעשות אותה אימא שניסתה להרגיע את הילד שהשתולל בצורה מוגזמת ואמרה לו "בוא, אתן לך משהו טעים." גם הוא לומד שאוכל הוא פרס וגם עונש.
עוד בנושא:
- איזה מזונות הכי בריאים לילדים קטנים?
- 8 משפטים שאסור לומר לילדים עם עודף משקל
- הטריקים שגורמים לילדים לאכול ירקות
לא צריך לאכול כל כמה דקות
מעניין מה קורה להורים כאשר הילדים גדלים מעט. בגיל צעיר יותר, ההורים מקפידים להאכיל את התינוקות כל שעתיים-שלוש. אף הורה לא יעלה על דעתו להאכיל את התינוק כל כמה דקות. אז מדוע החל מגיל שנתיים כל הסכרים נפתחים ואפשר להאכיל אותם כל הזמן? ואולי פה מתחילה האכילה הרגשית שמלווה אותנו כל חיינו הבוגרים.
אולי פה אנחנו לומדים שכאשר משעמם - אוכלים, לא טוב לנו - אוכלים. וכך, מאבדים הילדים את הרגשת הרעב והשובע הפיזיולוגים שנולדו איתם, כל הורה מזהה את בכי הרעב של תינוקו, וברגע שהילד שבע, מאוד קשה עד בלתי אפשרי להמשיך להאכיל. וכך, אנחנו במו ידנו מחבלים במנגנון היפה הזה ומלמדים את הילדים שאוכלים על הדרך מכל מיני סיבות שונות ומשונות ולא מתוך רעב אמיתי.
אז לא להביא אוכל לבריכה או לכל פעילות אחרת? בהחלט אפשר להביא, אבל בואו נעשה הפסקת אוכל שבה הילד יושב ואוכל בצורה מסודרת ולא בהיסח הדעת. חשוב להגדיר את הפסקת האוכל. זו ארוחת ארבע או ארוחת ערב, אבל לא סתם אכילה. ובואו נאכל יחד עם הילדים בצורה מסודרת והעיקר גם מכבדת ומכובדת.
פירות הן בחירה מעולה לארוחת ארבע. אבטיח, קצת מילון חתוך וכו' אבל לא בכמויות מסחריות. וברגע שהילד איבד עניין, שחררו, הרי הגענו להשתובב וליהנות. להחזיר את הפירות לכלי האיחסון ולחזור לבריכה, לנדנדה ולעבודה. אפשר להביא קצת ירקות חתוכים. כריכים זו בחירה מעולה. כדאי ללמד כבר מגיל צעיר לאכול לחם מחיטה מלאה, וכך, הכריך משביע, מרגיע, טעים ואיכותי תזונתית.
מה לשים בכריך? גבינה, ביצה, חומוס, טחינה, כל מה שאתם וילדכם אוהבים. "ואם הילד לא ירצה לאכול?", שאלה אותי אחת האימהות. אם היא תתמיד ותאכל יחד עם הילדים, תוך זמן קצר, הילד יצטרף לארוחה בכיף. כדאי להתחיל עם ההרגל הזה כמה שיותר מוקדם, כדי להרגיל שאנחנו נותנים כבוד לאוכל.
חטיפים - אם נבדוק את הערכים התזונתיים של מרבית החטיפים נגלה שהם מכילים המון קמח לבן, שומנים, נתרן בכמויות מסחריות, צבעי מאכל שונים ומשונים והמון קלוריות ללא כל יתרון בריאותי. קלוריות ריקות. ברגע שהילד מתרגל לטעם המלוח של החטיפים יהיה קשה מאוד להרגיל אותו למזונות פחות מלוחים. עדיף לקנות את האריזות הקטנות יותר כדי שהילד יתרגל לאכול פחות חטיפים.
לכתבות וטורים נספים - היכנסו לפייסבוק הורים של ynet
שתייה - חשוב להזכיר לילדים לשתות. ואנא, זו ההזדמנות להדגיש מחדש את חשיבות השתייה ללא סוכר. לא חבל להרגיל את הילדים לשתייה ממותקת? הרי בכוס שתייה ממותקת יש לפחות חמש כפיות של סוכר נקי, מיותר לגמרי. ואגב, מחקרים הראו שבבתים ששותים מים, גם הילדים לומדים לשתות מים וליהנות מהם. אבל כאשר ההורים שותים רק משקאות ממותקים, איך אפשר לצפות מהילד שישתה רק מים? אז חברים, הורות זו אחריות. החלק החשוב ביותר הוא הדוגמא האישית, וזו ההזדמנות ללמוד לשתות מים, ואם רוצים, קראו להם מיץ עננים.
הפיתויים שעומדים כיום בפנינו הם רבים. ואם לנו קשה כל כך לעמוד בהם, חשבו על הילדים הקטנים שלנו. הרי המשמעות של דחיית סיפוק כל כך רחוקה ולא מובנת להם. וכך, כאשר ילד רואה מאכל טעים, משחק שקורץ לו, הוא רוצה את זה, ולא סתם רוצה – עכשיו ומיד.
גבולות ברורים
חלק מהתפקיד ההורי הוא לשים לילד גבולות ברורים ומוגדרים. כולנו זקוקים למסגרות ולגבולות וכך, בדיוק כמו שמלמדים ילדים שהולכים לישון בשעה מסוימת, שלא חוצים כביש לבד, חשוב ללמד גם גבולות של אכילה. וילדים, כמו ילדים, בודקים גבולות, בודקים את יכולת ההורים לעמוד בגבולות שקבעו.
דוגמה נהדרת לכך היא סיור קצר בסופר. הורים מותשים מנסים לעבור בשלום קנייה, כאשר הם מלווים בילד אחד או יותר. והסופר מלא בפיתויים. והנה, צלחנו את הקנייה והגענו בשלום עד לעמדת התשלום.
שם, ממש בישורת האחרונה הילד גילה אינספור ממתקים והמלחמה מתחילה. מוכר? את רצונו הוא מביע בקולי קולות ולא אחת לאחר ויכוחים ההורה המותש "נכנע" והילד מקבל את מבוקשו. ומה למד הילד? שזה רק עניין של זמן והתמדה, בסופו של דבר הוא יקבל את מבוקשו. אז מה עושים?
החלטות ריאליות - אולי כדאי להחליט יחד עם הילד מה הוא יכול לקבל וכמה. קשה לצפות מילד שיעבור את כל הסיור הזה בסופר בלי שום דבר. וגם במקרה הזה שתפו את הילד בבחירות. הדגישו את הדברים הבריאים יותר לעומת אלה הלא מומלצים. אבל חשוב לעמוד מאחורי ההחלטה וכמובן, נא לא להפוך את האוכל לזירת איגרוף, ולזירת מלחמה.
הכותבת היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה"ב, מרכזת סדנאות לתזונה וירידה במשקל ופרסמה שני ספרים בנושא.
אפשר גם לחגוג יום הולדת בצורה בריאה. צפו:
לפנייה לכתב/ת 
