מוצארט בדובאי: מדינות ערב קורצות לתרבות הקלאסית
בנסיכות חנכו בשבוע שעבר בית אופרה חדש ומפואר שבו הושקעו לא פחות מ-330 מיליון דולר. אף שעדיין מדובר בז'אנר שולי למדי במדינות ערב, ניכר שיש השקעה בתחום: "מוזיקה היא שפה אוניברסלית". עיתונאי מצרי: "האופרה במפרץ חלשה"
בנסיכות דובאי העשירה כמעט כל מיזם חדש הופך לאירוע לאומי. כך קרה בשבוע שעבר כאשר נחנך בית האופרה הראשון בנסיכות ובאיחוד האמירויות בכלל. שלוש שנים של עבודה ו-330 מיליון דולרים נדרשו להקמת המיזם הארכיטקטוני המרשים, שנבנה על-פי דגם בית האופרה בסידני באוסטרליה, ממש ליד המגדל המפורסם "בורג' חליפה".
מי שניצח על ההצגה הוא כמובן השליט הבלתי מעורער של דובאי, השייח מוחמד בן ראשד אל-מכתום, שמשמש גם סגנו של נשיא איחוד האמירויות. "מוזיקה היא שפה אוניברסלית. האמנות היא מסר אנושי והיצירה האנושית היא חוויה שמעניקה השראה. האופרה מחברת עבורנו את אותם דברים" - כך נכתב באחד מציוציו של השליט, שאף סייר במבנה המרשים טרם הפתיחה החגיגית כדי לוודא שהכול מתנהל כשורה. מי שעשה את טבילת האש הראשונה של האופרה בדובאי אל מול יותר מ-2,000 מושבים הוא זמר האופרה הספרדי המפורסם פלסידו דומינגו.
אך בית האופרה של דובאי, שבשבוע הראשון כבר הריץ 40 מופעים, לא נועד רק לאופרה מן הסתם, אלא גם להצגות ומופעים מסוגים שונים. זאת בייחוד מכיוון שבמדינות ערב אין ממש שפע של זמרי אופרה. מי שאמור, למשל, לככב בחודש אוקטובר על בימת האופרה הוא מי שנחשב לזמר השעה באיחוד האמירויות, חוסין אל-ג'סמי. הוא הצליח "לשגע" את העולם הערבי עם הלהיט "בשורה טובה", שנועד לעודד את מיליוני המצרים להצביע בבחירות לנשיאות ב-2014.
"אנחנו האופרה היחידה באזור"
אך עם כל הכבוד לאופרה של דובאי, שמנסה להראות שהיא חלוצת הקדמה באזור, מי שדווקא גנבה לה את הבכורה בתחום האמנותי היא מצרים. "אנחנו האופרה היחידה באזור. יש לנו זמרים מקצוענים ונגנים מהשורה הראשונה בכל רחבי העולם. לנו יש את אחד מבתי האופרה הוותיקים בעולם. לדובאי אין לדעתי זמר אחד מקומי. האופרה במפרץ חלשה", כך סיפר עיתונאי מצרי ששוחח עם ynet. הוא לא מתרגש, בלשון המעטה, מחגיגת התרבות באמירויות. דובר בית האופרה בקהיר אף הבהיר כי פרט לבית האופרה בקהיר יש למצרים שני בתי אופרה נוספים - באלכסנדריה ובדמנהור.
החדיו איסמאעיל חנך את בית האופרה הראשון בקהיר כבר ב-1869 לרגל פתיחת תעלת סואץ. ב-1971 בית האופרה נשרף וב-1988 הוא הוקם מחדש בסיוע יפני. מאז הפך המקום, שזוכה לכינוי "אדמת האופרה", לאחד מסמלי חיי התרבות והאמנות במצרים. שירת אופרה אין שם כל כך, אך המקום מושך את מיטב האמנים והזמרים מהאזור והעולם. גם נשיא מצרים עבד אל-פתאח א-סיסי מנצל את המקום הסמלי לשאת נאומים באירועים חגיגיים.
אחרי מצרים מגיעה סוריה, שפתחה את בית האופרה המפורסם בדמשק בשנת 2004, בשנותיו הראשונות של נשיא סוריה בשאר אל-אסד. גם בשנות המלחמה מאז 2011 פועל בית האופרה ללא הפרעות. בדומה לבית האופרה בקהיר, הוא לא משמש רק להופעות אמנותיות, אלא גם לאירועים לאומיים כמו יום הצבא וגם לנאומים חשובים של הנשיא.
בדובאי התגאו בכך שמדובר בבית האופרה החדיש והראשון באמירויות. אך מתברר שבמפרץ מי שהייתה החלוצה היא דווקא סולטנות עומאן, שידועה כמי שמנטרלת את עצמה מהמאבקים הפוליטיים באזור בשנים האחרונות ומי שמשמשת מתווכת בין הגורמים הנצים. ב-2011, אחרי שנים של עבודות, נפתח בבירה מסקט בית אופרה ראשון מסוגו ביוזמתו של הסולטאן, קאבוס, שנהנה מהז'אנר.
מדינת מפרץ נוספת שמתכננת לשדרג את חיי התרבות שלה היא כוויית, שממש בימים אלה משלימה את בנייתו של בית האופרה הראשון - "המרכז התרבותי ג'אבר" - בתקווה שהעבודות יסתיימו עד סוף השנה.
גם בלבנון, מסתבר, מתחזקים בית אופרה במשך עשרות שנים ובחודשיים האחרונים אף הושק במדינה מופע אופרה בשפה הערבית. מי שעוד התחדשה בחודש יולי בבית אופרה ראשון היא אלג'יריה הצפון אפריקנית. המדינה, שמגיעה פחות לכותרות בתקשורת הערבית, ולבטח בהקשר של פתיחת האופרה, עשתה פחות רעש וצלצולים מאשר הפתיחה באיחוד האמירויות. בניין האופרה נבנה הודות למימון מצד סין, אך מי שכיכב על המרקע בטקס הפתיחה הוא נשיא אלג'יריה הזקן, עבד אל-עזיז בוטפליקה, שאמנם לא נכח אבל היה שם ברוחו ותמונתו.
לפנייה לכתב/ת 
