"לא מצליחים לתכנן מה הילדים יאכלו כל יום"

בשיתוף תנובה

משפחת גרוסמן, פתח-תקווה

ההורים:

שרי (29), מנהלת מוצרים בחברת ביטוח, כרגע בחופשת לידה, אבי (30), יועץ ביטוח בתחום הפנסיות והתביעות, הילה (חמש וחצי) בגן חובה, יצחק (ארבע וחצי) בגן תת חובה, וחגי התינוק בן כחודשיים.

אורח חיים:

חרדי. הילדים מתחנכים במוסדות החינוך החרדי, ובני הזוג הכירו ונישאו לפני כשמונה שנים בשידוך, "כמו שנהוג אצלנו", לדברי שרי.

עוד משפחות ששיתפו ברצון לשינוי

"אין לנו סדר יום קבוע לגבי האכילה"

"אוכלים רק מתוק בארוחת הבוקר"

זיכרון ילדות:

"כילדה גדלתי בבית שבו הקפידו על תזונה בריאה", מספרת שרי. "לבית-הספר הייתי מקבלת כריך עם טונה, אבוקדו או גבינה, והייתי מסתכלת בערגה על ילדים שהגיעו עם ממרח שוקולד. אני זוכרת את עצמי מספרת ששכחתי את הכריך, כדי שישלחו אותי לשרת שהיה מכין כריכים עם שוקולד לילדים ששכחו להביא".

בישולים:

אבי הוא הבשלן בבית. "רק כשהתחתנו למדתי ממנו, בפעם הראשונה בחיי, מה ההבדל בין חזה עוף לבין כרעיים למשל", נזכרת שרי. "באתי מבית של שבע בנות ואח אחד. עיקר התזונה הייתה חסה וגזר. לא ידעתי מה זו שווארמה, מה זה המבורגר. לצערי, ככל שלמדתי ממנו להכיר את כל מאכלי הבשר, גם המשקל עלה בהתאם".

ארוחת בוקר:

שרי ואבי מתעוררים מדי בוקר ב-06:00, ולא מספיקים לאכול או לשתות. ב-06:45 הם מעירים את הילדים, שעד השעה 07:30 צריכים להיות כבר במוסדות החינוך. "בבוקר אנחנו ממהרים מאוד, אז אבי נותן לילדים ביסקוויט, עוגייה מלוחה, ולפעמים גם חצי כריך עם חומוס או גבינה".

ארוחת עשר:

"אנחנו נותנים להם לבחור בין כריך עם גבינה לבין כריך עם ממרח שוקולד", מתארת שרי. "ממה שהם מספרים לי, הם מעדיפים את הגבינה. ליד זה הם מקבלים בדרך כלל מלפפון".

ארוחת צהריים:

הילה ויצחק אוכלים בצהרון. "מפריע לי שלא בכל יום נותנים להם מנה בשרית, ולפעמים הם מקבלים במקומה שניצל תירס, שניצל סויה או אפילו פלאפל וצ'יפס", אומרת שרי.

"בגלל זה אני מקפידה יומיים בשבוע שיאכלו בארוחת הערב מנה בשרית, מהאוכל שהקפאנו בסוף השבוע". שרי ואבי משתדלים לקחת איתם בכל יום לעבודה מנה מהאוכל שהקפיאו בסוף השבוע - שניצל, קציצות או עוף, עם אורז או פתיתים. "אם לא בישלנו מראש אז אני אוכלת בעבודה, ולפעמים לא מתאפקת ובוחרת במטבח החלבי בפסטה עם שמנת. אבי יכול לחטוף איזו לאפה עם שווארמה".

משפחת גרוסמן. אוכלים ארוחת בוקר באוטו(צילום: יובל חן)

ארבע אחר הצהריים:

שרי אוספת את הילה ואת יצחק מהגנים. "כשאנחנו מגיעים הביתה אני מקפידה לתת להם פרי כלשהו לפי העונה", היא אומרת. "בשבילי זו נקודת המשבר. אני כל כך עייפה, ואולי כדי להתעורר אני בורחת לארון או למקרר וחוטאת במשהו מתוק".

חטיפים:

 אין בבית על בסיס קבוע. "לפעמים בשבתות אנחנו מרשים לילדים לבחור חטיף, ואם הם לא מסיימים אותו, הם יכולים להמשיך לאכול אותו במהלך השבוע".

ארוחת ערב: בדרך כלל אוכלים ביחד – חביתה, לחם, סלט וגבינות. פעם-פעמיים בשבוע אוכלים ארוחה בשרית.

שתייה:

בעיקרון השתייה בבית היא מים, אבל יש חריגים. "בשבתות יש שתייה מתוקה, מיצי פירות שאני מוהלת לילדים במים. אבי שותה בערב משקה דיאט מוגז שהוא אוהב".

בריאות:

"עברנו ללחם מקמח מלא, אנחנו מנסים להרגיל את הילדים לשתות רק מים, והפסקנו להכניס הביתה נקניקיות. גם אני, כדי להתגבר על הצורך למשהו מתוק אחר הצהריים, התחלתי לקנות מעין תערובת של שומשום וגרעיני דלעת".

ספורט:

 שרי ואבי משתדלים שאחד מהם ישגיח על הילדים בזמן שהשני יוצא להליכה. שרי לפעמים גם רצה. "גם הילדים זקוקים ליותר זמן של תנועה פיזית, אבל כשחוזרים אחר הצהריים הביתה בחום של יולי-אוגוסט, כבר קשה לקום ולצאת שוב מהמזגן".

הכי מפריע:

"הייתי שמחה לגוון יותר בתוספות בריאות לארוחות הצהריים", אומרת שרי. "אני גם מרגישה שעדיין סדר היום התזונתי שלנו לא מאורגן מספיק. הייתי רוצה שהוא יהיה מובנה יותר ומתוכנן. שלא יקרה מצב שבו יוצאים החוצה אחר הצהריים, ואז פתאום רעבים ואוכלים איזו פיצה".

זיכרונות וחוויות ההאכלה והאכילה בילדות שלנו, "מחליטים עבורנו", שלא מרצוננו איזה מן הורים נהיה בתחום הדאגה לבריאות והאכלת הילדים. לכן, כשאנחנו הופכים להורים, חשוב לדעת לזהות את מה שהטמיעו בנו הורינו אך אינו הדבר הנכון בעיננו לעשות, כדי להימנע מלהמשיך ולהטמיע בילדנו את אותם הזיכרונות.

בזיכרונות וחוויות הילדות של שרי "בנות אוכלות בעיקר חסה וגזר", ו"בבית שמקפידים בו על תזונה נכונה לא נותנים אף פעם כריך עם שוקולד לבי"ס", וצריך לשקר כדי להשיג אותו.

נראה ששרי הצליחה להיפרד לא מעט מההשפעה של חלק מחוויותיה כילדה, שהיו יכולים להטביע בה אופן מחשבה דיכוטומי דומה כבוגרת, והיא פיתחה גמישות מחשבתית הרבה יותר רכה ומאפשרת כלפי עצמה (למדה לאכול אחרת בזכות אבי) וכלפי הילדים (שבהחלט יכולים לאכול לפעמים כריך עם שוקולד וזה בסדר).

אני ממליצה לשרי להיפרד אף יותר מחווייתה כילדה, ולא לשאול את הילדים איזה כריך הם בוחרים: גבינה או שוקולד, כדי חלילה לא להעמיד אותם במצב שהם יצטרכו לשקר כדי לרצות אותה.

עלינו ללמוד לשחרר כהורים את הרצון לדעת מה הילדים אכלו כשאנחנו לא נמצאים לידם. גם אם נשאל, לא בטוח שנקבל את התשובה האמיתית וע"י השאלה רק נראה לילדים שיש כאן משהו שנורא חשוב לנו והם עלולים לרצות בעתיד להשתמש במידע הזה ככלי נגדנו במערכת היחסים איתנו. יש לקחת בחשבון שאיפה שלא היינו נוכחים, לא נדע מה היה. וזה בסדר. כדי להיות "הורים טובים דיינו", אנחנו לא חייבים לדעת הכל.

עוד קצת טיפים

המחשבה "לתת לילדים 'משהו' רק כדי שלא יצאו על בטן ריקה" היא נכונה, אבל זה לגמרי באחריותנו ההורית (במיוחד בגילאים כ"כ צעירים של הילדים) לדאוג שה'משהו' הזה יהיה בריא! אפשר להעיר את הילדים 10 דקות קודם (לא צריך יותר כדי לאכול בבוקר..) וגם "חוקי לגמרי" לתת להם לאכול את הכריך בנחת באוטו בדרך לבי"ס אם יש מספיק זמן לכך.

לא צריך לאכול כל יום מנה בשרית. ההנחיות התזונתיות הן לתת פעמיים בשבוע בקר, פעמיים בשבוע עוף, פעמיים דגים ופעם מנה צמחונית. היום הפיקוחים על מוסדות החינוך הולכים ומתהדקים ועל שרי לבדוק האם המסגרת של הילדים נמצאת בפיקוח המתאים ולדרוש שיעמדו בהמלצות.

עם זאת על שרי לזכור, שלא משנה מה שיגישו במסגרת, אנחנו כנראה לעולם לא נדע מה הילדים שלנו באמת אכלו כשלא היינו נוכחים, ולכן את "ההשלמות" שהרבה הורים עושים בערב מחששות דומים לאילו של שרי, לא ניתן לבסס על מידע אמיתי אלא רק על אינטואיציה הורית כללית שלנו, ולפעמים זה הרבה ואפילו מדויק.

לאבי ששותה את משקאות הדיאט שהוא אוהב "רק אחרי שהילדים הלכו לישון" אני רוצה להמליץ לא לעשות שום דבר, "מאחורי הגב" של הילדים. גם אם נדמה לנו שהם לא ראו כי ישנו, לילדים יש עיניים בגב", לפחות כמו לנו ההורים. והם "יודעים" לפעמים דברים ומרגישים גם את מה שהיה נדמה לנו שהם לא באמת ראו.. אם יש משהו שאנחנו מרגישים שצריך להסתיר אותו מהילדים, כנראה שאנחנו חושבים שהוא לא בריא, ואני ממליצה שפשוט נימנע מלעשות אותו גם עבור עצמנו. כך גם לגבי הילה שחותכת פירות לילדים אחה"צ אבל לעצמה לוקחת ממתקים.

חשוב לדעת:

כמשפחה חרדית, שרי ואבי צריכים להבין שככל שהמשפחה תגדל, כך ילך ויהיה קשה יותר ויותר לדאוג ב- 100 אחוז שכל אחד מהילדים יאכל בריא רוב היום. עליהם להבין שמשפט כמו: "עכשיו כהורים יש לנו אחריות לערכי התזונה שאנחנו מחנכים אליהם את הילדים שלנו", הוא משפט שמצביע על כיוון המחשבה המדויק הדרוש, אשר משאיר ללמוד כרגע רק איך לממש את המחשבה בפועל באופן מיטבי.

ביטויים כגון: "משתדלים", "קורה", "בדרך כלל", "לא בכל יום", "לפעמים", "אין על בסיס קבוע", "יש חריגים", "כמעט תמיד", "אחת לשבועיים", ובעיקר ביטוי כמו "בערך 70% מהזמן", מצביעים על כך שבהרבה תחומים, הם כבר מנהלים ברב הזמן הרגלים בריאים וחורגים מהם רק לפעמים. השאיפה להקטין את תדירות "הלפעמים" שדברים לא בריאים מתרחשים, תוביל את משפחת גרוסמן להיות בתהליך תמידי של השתפרות ועליהם להכיר בכך שזאת המהות האמיתית בניסיון לנהל בית שמקדם כל הזמן את בריאות בני המשפחה.

הכתבה מוגשת בשיתוף תנובה