"אותי, הסרטן העלוב הזה לא יתיש"
בגיל 43 גל בלאו חלה בסרטן הודג'קין לימפומה. אחרי יומיים שבהם נתן לעצמו להיות בהלם מהבשורה שנחתה עליו, החליט להילחם במחלה. אחרי שחשב שניצח, המחלה חזרה שוב, אבל גם הפעם הוא אומר: החיים עם הודג'קין לימפומה הם קללה וברכה כאחד: הקללה היא אי הוודאות, והברכה - אתה נאלץ לעשות בדק בית עם החיים שלך
לפני פחות משנתיים, כשהייתי בן 43, לקחתי את הילדים למסעדת הסושי שהם כל כך אוהבים, ופשוט אמרתי להם: זה הסושי האחרון שלנו ביחד לתקופה הקרובה, כי אני נכנס לטיפולים כימותרפיים. ככה, בשעה וחצי שהיו לנו בשולחן המסעדה, הסברתי להם מה זה סרטן.
הכל התחיל באיזה רגע בו החולצה נעשתה הדוקה מדי, והרגשתי גוש בבית השחי. לא עלה בדעתי שזה סרטן, סרטן זה הרי משהו שקורה לאנשים אחרים. הדבר הזה יעבור מעצמו.
אבל זה לא עבר – ורק כשהגוש הפך מגודל של שזיף לגודל של תפוז, נכנעתי והואלתי בטובי ללכת להיבדק. מפה לשם הגיע היום ה"נפלא" בו הגעתי אל משרד ההמטואונקולוג באיכילוב, והוא הודיע לי: יש לי חדשות רעות וחדשות טובות: החדשות הרעות הן שיש לך סרטן; החדשות הטובות הן שזכית ב"פיס" – זה סרטן מסוג הודג'קין לימפומה.
שיעורי הישרדות גבוהים
סרטן מסוג הודג'קין לימפומה הוא גידול סרטני ייחודי המהווה כ-10% מכלל הממאירויות ההמטולוגיות, או במילים אחרות, זה סרטן דם נדיר במיוחד. הגידול מתפתח באחת מבלוטות הלימפה המוכרות בגוף (צוואר, קרום הריאה, המפשעה, הבטן, או כמו במקרה שלי, בית השחי). מדובר בסרטן קל יחסית לטיפול עם שיעורי הישרדות גבוהים בהשוואה ללימפומות שאינן מסוג הודג'קין.
ועדיין, מדובר בסרטן. נתתי לעצמי את היומיים הראשונים שלאחר הגילוי בשביל להיות בהלם –זה היה אבל אמיתי, כאילו אני כבר מת. ואז לקחתי צעד אחד אחורה והחלטתי: זו עוד הפרעה בחיים – כמו לקחת את האוטו למוסך, ואני אעבור את זה. סרטן זו מחלה שמתישה, אבל אותי הסרטן העלוב הזה לא יתיש. אני אנצח, בין אם ייקח חמש שנים או שנה.
אבל החזות הפרגמטית הזו לא לגמרי מייצגת את התלאות שעברתי בטיפולים: סרטן הוא כנראה המחלה היחידה בה התרופה יותר קשה מהמחלה. התחלתי בטיפולי כימותרפיה, שהיא כנראה החוויה הכי אלימה שהגוף יכול לחוות.
ואז, אחרי טיפולים מפרכים במשך כ-5 חודשים, נראה היה שהסרטן נוצח. מצחיק שדווקא אז, הגעתי לעמותת 'חליל האור'.
אחרי שלושה חודשים חזרתי לבדיקת PET-CT, בשביל לגלות שאני שוב חולה. בפעם השנייה, המשבר היה הרבה יותר גדול, כי כבר ידעתי מה מצפה לי. התחלתי בטיפול כימותרפי משולב מסוג ICE, אך הרופאים הבינו שכמה שהגוף שלי נחלש פיזית מהכימותרפיה, הסרטן לא הגיב טוב ולא נחלש אז החליפו לי את הטיפול והתחילו בטיפול בברנטוקסימאב (אדסטריס).
דווקא הטיפול האחרון היה שינוי לטובה: אם כימותרפיה הייתה כמו להידרס על ידי משאית, ו-ICE היה כמו להידרס על ידי מכבש שעושה גם וידוא הריגה, אז הברנטוקסימאב היה כמו להיתקל בילדון על תלת-אופן. הצלחת הטיפול הזה אפשרה לי היום להיות בתהליך שלקראת השתלת מח עצם עצמית – מה שיאפשר טיפול כימותרפי במינון גבוה יותר שהגוף יכול להחלים ממנו במהירות רבה יותר.
הסרטן מאלץ אותך לבדוק את החיים שאתה חי
החיים עם הודג'קין לימפומה הם קללה וברכה כאחד: הקללה היא אי הוודאות, חוסר היכולת לתכנן לעתיד. אני בעל מכבסה ברחוב מזא"ה בתל אביב, ומתאמץ בכל הכוח לשמור עליה בזמן שאחלים, למרות ההפסד הכלכלי.
הברכה היא שכשאתה חולה סרטן, המוות נעשה ממשי ומאלץ אותך לעשות בדק בית, לבחון אם החיים שאתה חי הם באמת החיים שאתה רוצה.
"בזכות" הסרטן ביקשתי עזרה בפעם הראשונה, וגיליתי כמה אהבה יש לסובבים אותי; היחסים עם הילדים שלי התחזקו, וגיליתי שהדברים הבנאליים של היומיום כבר לא מרגיזים אותי: מה זה להתעצבן בגלל הפקקים של איילון? זו פריבילגיה שלכם, האנשים הפשוטים שהולכים לחיות לנצח, לא שלי.
עמותת חליל האור, הפועלת למתן מידע ותמיכה לחולי הלוקמיה והלימפומה בישראל, תקיים כנס ארצי ראשון מסוגו לחולי הודג'קין לימפומה, מחלימים ובני משפחותיהם. הכנס יתקיים ביום חמישי, ה- 15.09.16, במוזיאון האדם והסביבה, רח' שרת 16, פ"ת
כך מתפתח תא סרטני:
לפנייה לכתב/ת 
