מדליה ללוחם גולני שעלה על מוקש: "תמיד היה צלף, זה בדמו"
בזמן שדורון שזירי התקרב למדליה פראלימפית שמינית, התאספה משפחתו מול הטלוויזיה וצעקה אל המסך. לאחר הסיום המתח השתחרר. "בשבילו זה ארד, בשבילנו יהלום", סיפרה לאה, אמו של הלוחם שרגלו נקטעה ב-1987 סמוך למוצב הבופור
בבית משפחת שזירי במושב נוגה שבחבל לכיש התאספו אתמול (ב') במתח בני המשפחה של דורון: האם לאה, האב אברהם, האחות סיגל והאחיין רועי. על השולחן היו בקבוקי שתייה, פיצוחים ועוגות, אבל ההתרגשות לא אפשרה לאף אחד להכניס משהו לפה. במהלך תחרות הקליעה של דורון במשחקים הפראלימפיים בריו עמדה סיגל מול הטלוויזיה וצעקה: "קדימה דורון, תן להם בראש. אני לא מצליחה לתפקד".
הסוף היה טוב: דורון שזירי (49), קטוע רגל, זכה במדליית ארד בקליעה בשלושה מצבים למרחק 50 מטר - מדליה שנייה לישראל אחרי הארד של החותרת מורן סמואל.
ברזומה של שזירי היו עד היום שבע מדליות במשחקים הפראלימפיים: ארבע מהן מכסף (אטלנטה 1996 בשלושה מצבים ושכיבה, בייג'ינג 2008 בשלושה מצבים, ולונדון 2012 בשלושה מצבים), ושלוש מארד (סידני 2000 בירי בשכיבה, ואתונה 2004 במצב שכיבה ובשלושה מצבים).
האם לאה (74) צמה כל היום. למזלה המתח, ההתרגשות והתפילות השכיחו ממנה את הרעב. "לא יכולתי להכניס כלום לפה, רק מים", היא סיפרה אחרי הזכייה. "לא חשבתי על כלום, רק על דורון. הייתי איתו כל רגע".
שזירי, שהתאלמן לפני חמש שנים, הוא אב לבת 19 ובן 14. הוא נפצע באוגוסט 1987 בפעילות של עורב גולני, כשדרך על מוקש בפתיחת ציר סמוך לבופור. בעקבות זאת נקטעה רגלו מתחת לברך.
הדרך החדשה באזרחות הייתה רחוקה מהספורט, ובזמן השיקום בתל השומר הוא למד צילום ועבד כסייע של צלם אופנה. בהמשך החל לעבוד אצל יבואן כיסאות גלגלים, עד שהקים בעצמו בית מלאכה בפתח תקווה ליצור כיסאות גלגלים בהתאמה אישית לספורטאים.
במקביל החל להתחרות גם בקליעה דרך חברות בבית הלוחם בתל אביב, והגיע להישגים משמעותיים: בנוסף למדליות במשחקים הפראלימפיים הוא זכה גם בזהב באליפות העולם ב-2006 ופעמיים באליפות אירופה (2002 ו-2007).
"הוא תמיד היה צלף, עוד לפני שנפצע, זה היה בדמו", אמרה אמו לאה. "מאז הוא לא הפסיק לנצח ועכשיו הוא הביא לנו מדליה שמינית. עבור כולם זאת מדליית ארד אבל בשבילנו זה יהלום. דורון הוא היהלום שבכתר.
"זו סגירת מעגל. עברנו הרבה עם דורון. ראיתי אותו בטלוויזיה, הוא חייך וזה מילא אותי. אני רק רוצה לחבק אותו. עכשיו אני מרגישה שירדה לי אבן מהלב. כל היום הייתי מעופפת, לא נחתי, הייתי במועדון במושב ולא הצלחתי לחשוב על כלום. רק עכשיו אני מרגישה שאני חוזרת לעצמי".