ריח של שינוי מגמה: הבשורה מאליפות ארה"ב
ואוורינקה לא הרשים העונה, וגם לא ממש באליפות. בדיוק בגלל שגם בגיל 31 הוא עדיין בלתי ניתן לפיענוח, הוא מסוגל להסתכל לג'וקוביץ' בלבן של העיניים ולגרום לכיסא שלו לרעוד שוב. וגם: כך קרבר הוכיחה שהיא הדבר הכי רחוק מהבלחה. מסקנות ראשונות אחרי הגראנד-סלאם האחרון של העונה
למרות שאת חלל האוויר באצטדיון ארתור אש ענק מילא אתמול בלילה (א') ריח מתוק ומיוחד של סוף, עונת הטניס עדיין לא הסתיימה. היא אולי הגיעה לישורת האחרונה שלה, אבל בתפריט עדיין מחכות לנו כמה מנות אחרונות מזמינות כמו טורנירי המאסטרס בפריז ובשנגחאי וטורניר סוף השנה בלונדון, שלאור התזוזות וההתרחשויות האחרונות בצמרת צפוי להיות מלא באקשן.
אלא שהורדת המסך על אליפות ארה"ב מזמינה אותנו להתחיל בכל זאת בשלב ראשון של סיכומים, ונראה שהבשורה המרכזית שאפשר לקחת מהתחרות האחרונה היא שמשהו מתחיל לקרות שם למעלה. הפלאשינג מדו הנוכחי הוא הגראנד-סלאם הראשון מאז אליפות אוסטרליה ב-2014 שבו גם נובאק ג'וקוביץ' וגם סרינה וויליאמס לא מניפים גביע. בווימבלדון סרינה זכתה בתואר ה-22 שלה בזמן שהסרבי מעד במפתיע כבר בסיבוב השלישי, ברולאן גארוס ג'וקוביץ' עשה היסטוריה פרטית אחרי שסרינה חטפה נוקאאוט בגמר מול גרבינייה מוגורוסה.
יותר משנה אחרי ריקוד הניצחון המלכותי שלהם עם סיום טורניר ווימבלדון, הוכתרו שני אלופים לא-חדשים שאינם מסרביה ומארה"ב, שמסמלים שינוי מגמה. רק לקראת אמצע 2017 נדע אם לנתון הזה יש משמעות אמיתית מבחינת יחסי הכוחות בפסגה. עד אז צריך ליהנות מהרגע הזה ולנסות להבין מה הערך שלו בתוך ציר הזמן של הטניס העולמי. כדי לעשות את זה, כדאי לחזור בתור התחלה לאירועי הגמרים האחרונים.
הכי טוב - בזמן הכי חשוב
עמוק בתוך הקרב הבלתי נגמר מהלילה שבין ראשון לשני, ג'וקוביץ', באקט לא אופייני ואופייני לו מאוד גם יחד, הלך בעצבנות אל הספסל שלו שלא במסגרת הפסקה מקובלת בין משחקונים. הוא התיישב עליו כשהוא נאנק מכאבים, חלץ את נעליו, הוריד את הגרביים וסימן בפנים חמוצות על כף הרגל. כאב לו, לא היה ספק. זה נראה כואב, אין שאלה.
אבל ואוורינקה סער מבפנים, כי הוא מכיר את ג'וקוביץ' טוב מדי. הוא יודע שמדובר בספורטאי למופת, משחקני הטניס הגדולים בהיסטוריה כבר בגיל 29, ולצד זאת מומחה בהוצאת יריביו משיווי משקל ובהקרנת שפת גוף מסתורית ומבלבלת שנותנת תחושה שאין לו הרבה סיכוי - ושנייה אחר-כך גורמת לשחקן מולו לשלם על חוסר הוודאות בריבית. אנדי מארי הוא אולי הקורבן הבולט ביותר לספק תרגילים/ספק פציעות בתזמון רגיש של ג'וקוביץ' במעמדי גמר שונים בשנים האחרונות. אתם מוזמנים ליצור איתו קשר בעניין.
ואוורינקה היה באותו שלב בעיצומה של שעיטה חסרת מעצורים, אחרי שתי מערכות כמעט מושלמות של טניס מחשמל שבהן מנע מג'וקוביץ' לחזור למשחק פעם אחר פעם (הסרבי השיג רק שלוש שבירות מתוך 17 אפשרויות שהיו לו!). בכל רגע מפתח שיכול היה לשנות מומנטום הוא סיפק התעלות, כמעט כל הזדמנות שהייתה לו לווינר מהדהד הוא לקח. ג'וקוביץ' נראה כמשלים עם מצבו, ועדיין הרגיש לא בנוח עם הסיטואציה. "אני מתנצל", אמר לוואוורינקה, שקיפץ במקום כדי להישאר חם, ואולי בעיקר כדי לא לתת לעצבים וחוסר השקט להציף אותו ולהוציא אותו משיווי משקל. לא עכשיו.
כשהשניים חזרו למגרש ו-ואוורינקה הגיש כדי לבסס את היתרון, התחושה הייתה שהרכבת יצאה מהתחנה והמהפך בדרך. ג'וקוביץ' נע על המגרש בקלילות כאילו מפתיעה, הכאבים כמעט ולא ניכרו עליו והוא הגיע לשלוש נקודות שבירה. ואוורינקה כמעט התפקע מהלחץ, ג'וקוביץ' נאבק ונאבק וכמעט כפה מערכה חמישית, אבל אז הגיע ה-1:4. ואז ה-2:5. ואז ה-3:6.
לצד הטניס ההתקפי והמדויק, הסתערות מתוזמנת ואמיצה על כל הנקודות החשובות וכל שאר האלמנטים המקצועיים הלא מובנים מאליהם שעזרו לשווייצרי להשלים דאבל מדהים על הסרבי בגמרי גראנד-סלאם (אחרי הניצחון הבלתי נשכח בפריז ב-2015), נראה שההצלחה האמיתית של האלוף הטרי טמונה בדיוק ביכולת שלו להוציא מעצמו הרבה יותר מכל אחד אחר במצבים שבהם הרוב קורסים. אז נכון, הוא כבר ידע כמה כישלונות צורבים בקריירה, אבל בגיל 31 צבר את הניצחון ה-11 ברציפות שלו במעמדי גמר.
ג'וקוביץ' הוא השחקן הטוב בעולם בשנים האחרונות בדיוק מהסיבה הזו - בגלל העלאת הרמה במצבים קשים, כשכולם רוצים שיפסיד לרוג'ר פדרר או לגיבורים מקומיים אחרים. ואוורינקה יהיה אנדרדוג במשחק הבא מולו (המאזן ביניהם הוא עדיין 19:5) והעונה המוזרה שלו (הדחה בשמינית הגמר באוסטרליה, הדחה בשמינית הגמר בסינסינטי ותוצאות חלשות על הדשא) עומדת בסתירה עם הצגת היחיד האחרונה.
אבל הצהרת הכוונות המרשימה משלשום היא מרגשת, מאחר ואין הרבה שחקנים שמסוגלים להפיק מעצמם כל-כך הרבה דווקא על הבמות החשובות ביותר, בשיאו של קמפיין מפרך שבו התרוצץ לא מעט על המגרשים. דווקא מול נובאק ג'וקוביץ' בגמר גראנד-סלאם, דווקא אחרי שמיעט להבריק במהלך השבועיים החולפים, איבד חמש מערכות ומצא את עצמו בעמדת הדחה בסיבוב השלישי, ואוורינקה מיצב את עצמו יחד עם מארי כיריב המרכזי של המדורג ראשון בתקופה הקרובה. ואם לא פדרר וגאסקה שיגרמו לנו להתענג עוד ועוד על אותה חבטת גב יד מהפנטת, לפחות הוא.
הכי טובה בעולם – באופן רשמי
כשאנג'ליק קרבר איבדה את המערכה השנייה בגמר מול קרולינה פלישקובה, אפשר היה לדמיין את סרינה וויליאמס משחררת חיוך קטן ומנחם בחדר רחב ידיים בניו יורק, חמושה בקוקטייל טוב, מתענגת על המנוחה ומלקה את עצמה על כך ששוב לא עמדה בלחץ העיניים הבוחנות של ההמון בארתור אש.
אם קרבר הייתה מפסידה בין שבת לראשון היא הייתה עולה למקום הראשון בעולם עם כוכבית קטנה מבצבצת מעליה, מהסוג שהופיעה גם מעל שחקניות כמו קרולין ווזניאקי, אנה איבנוביץ' וילנה ינקוביץ' ברגע שבו אירגנו לעצמן ביקור קצר בפסגה. כמו קרבר, שלושתן עלו אליה בתקופה שבה ההגמוניה של סרינה התערערה. שתיים מהן (ווזניאקי וינקוביץ') עשו זאת מבלי לזכות באף גראנד-סלאם אחד להגנתן, כזה שהודף ביקורות בסגנון: "ניצלתן את היעדר התחרות, ניצלתן את המצב".
בדיוק מהסיבה הזו הגמר מול פלישקובה היה מכונן עבורה. לו הייתה מרשה לעצמה להתפרק במערכה השלישית, כשפיגרה 3:1 והמומנטום היה נגדה במהירות של מאה קמ"ש, הוכחת המקום הראשון שאותו השיגה בשבועיים האחרונים הייתה הופכת עבורה לעצם בגרון. היא הייתה עולה אליו בחוסר נוחות מסוימת, עם משהו שהוא פחות צביטה בלב על הפסד מעצבן ויותר קוף על הגב. כי היו עוד כמה שחקניות שזכו בגראנד-סלאם אחד ולא מינפו אותו לקריירה מופלאה, היו עוד כמה שעלו לגדולה בימים לא גדולים של השחקנית הגדולה בהיסטוריה. קרבר לא רצתה להיות כזו.
במילים אחרות, קרבר לא הייתה מעוניינת בהצטרפות בעייתית למועדון של ווזניאקי, איבנוביץ' ויאנקוביץ', ומעדיפה לבלות בדפי ההיסטוריה בחלק של ג'סטין הנין, קים קלייסטרס ו-ויקטוריה אזרנקה. בתרגום חופשי זה אומר להיצרב ככוח התנגדות אמיתי, לא כהבלחה; להביט בגאווה אחורה על מורשתה של אלילתה שטפי גראף, ולדעת שגם אם היא לא תהיה כמוה, היא כן יכולה לקרוא תיגר אמיתי על השחקנית שרוצה להיות גדולה ממנה (סרינה).
עכשיו היא במקום הראשון, ומבינה שהמטען הרגשי שמגיע יחד עם ציון הדרך הזה יעמיס עליה בתקופה הקרובה. השמחה העצומה ואנחת הרווחה על סימון ה"וי" יתחלפו עוד מעט בלחץ צפוי ומתבקש מהדרישה הציבורית ממנה להצדיק את הסטטוס החדש, לגבות אותו בתוצאות מוכחות ולהימנע מהדחות מוקדמות. בפעם הראשונה, קרבר הראתה שהיא נכונה לאתגר הזה. והיא עוד תידרש אליו מספיק פעמים במהלך העונה הבאה.
לפנייה לכתב/ת 
