מאינטר לוסרמיל: סיפורו של מיקה אלטונן
הקשר הפיני, שכבש שער מול הנראזורי, הוחתם על-ידי הקבוצה האיטלקית ואחרי שלוש שנים הגיע לנגב על חשבונו של חיים רביבו. אם זה לא מספיק, אז אחרי הפרישה מכדורגל הוא עשה דוקטורט בסוציולוגיה
הפועל באר-שבע תתמודד מחר (ה', 21:45) נגד אינטר בסן סירו, במחזור הפתיחה של שלב הבתים בליגה האירופית. אין ספק ששחקני האלופה מרשים לעצמם לפנטז על כיבוש שער באצטדיון המפורסם וחגיגה עם כאלף מאוהדי הקבוצה, שימוקמו ברובם גבוה גבוה מאחורי אחד השערים.
המאמן ברק בכר, שבדרך כלל מעניק השראה לשחקניו באמצעות קטעי וידאו ערוכים, יוכל הפעם לחפור בארכיון כדי למצוא סרטון בו שחקן מקבוצה קטנה ואלמונית מליגה לא נחשבת באירופה, כובש שער נדיר ביופיו מול אינטר באצטדיונה הביתי - ובעקבותיו אף זוכה לחוזה חלומי במועדון הפאר האיטלקי. אותו שחקן שיחק מאוחר יותר באותה הפועל באר-שבע. אם זה נשמע הזוי, חכו שתקראו מה הוא עושה בחייו היום.
ב-21 לאוקטובר 1987 אירחה אינטר את המועדון הפיני TPS למשחק הראשון מתוך שניים במסגרת גביע אופ"א, בשלב בו נותרו במפעל 32 קבוצות. מול השחקנים הפינים האלמוניים, שבארץ ודאי היו זוכים לכינוי "דייגים", התייצבו במדי הפסים שחורים-כחולים המפורסמים סוללת הכוכבים של המאמן ג'ובאני טראפטוני: וולטר זנגה, דניאל פסראלה ואנזו שיפו. 15 אלף צופים בלבד הגיעו לאצטדיון שמכיל 80 אלף מקומות ורובם תפסו את הראש בדקה ה-11. זה קרה בסיומה של התקפה שהחלה בשחקן עם החולצה מספר עשר של הפינים, ששיחקו במדי פסים סטייל יובנטוס.
ההתקפה גם הסתיימה אצל אותו שחקן, שמשלושים מטרים שיחרר בעיטה אדירה היישר אל הרשת של וולטר זנגה ההמום. במשחק הרואי הצליחו שחקני TPS לשמור על שערם ולנצח 0:1. בכל אירופה דיברו באותו ערב על הניצחון הסנסציוני ובעיקר על השער של מספר עשר הפיני, ששמו הפך כבר למוכר: מיקה אלטונן. בגומלין בפינלנד כעבור שבועיים האיטלקים התאוששו, ניצחו 0:2 ועלו לשמינית הגמר. היה זה סוף פסוק מבחינת TPS, אך מבחינת אלטונן סיפור הסינדרלה נמשך.
זמן קצר מאוחר יותר אינטר רכשה אותו והוא הפך לשחקן הנראזורי מהמניין, הפיני הראשון בליגה האיטלקית הראשונה. לאחר תקופה קצרה שכללה רק אימונים באינטר, הבינו האיטלקים שההתלהבות מהכוכב הפיני הייתה מאוד שטחית, ועוד לפני שהוא שיחק משחק אחד בקבוצתו החדשה, הוא כבר הושאל לבלינצונה מהליגה השוויצרית. משם הוא חזר לאיטליה, לקבוצת בולוניה, בה הוא אפילו שיחק שלושה משחקים ועבר להרטה ברלין הגרמנית. לאחר 12 משחקים בבונדסליגה, הוא חזר הביתה ב-1993 ל-TPS.
ויקו חדד נזכר: "אחרי שמיקה נתן הצגה נגד הנבחרת, והרשים גם אותנו באימונים. החלטתי להחתים אותו. היו"ר דאז, רן פסח, בדיוק בא ואמר שהוא סיכם על הצטרפותו של חיים רביבו. היינו צריכים להחליט את מי להחתים. עשינו ישיבת הנהלה. אני ועוד מישהו הלכנו על אלטונן, פסח והמנכ"ל, יוסי אורה, רצו את רביבו. יוסי שוורץ הספונסר היה צריך להכריע. הוא אמר: 'אני חייב ללכת עם המאמן, נחתים את הפיני'. צירפנו אותו והוא היה טוב מאוד. לדעתי בכל המשחקים בהם הוא שותף ניצחנו. הבעיה הייתה שכל הזמן השוו אותו לחיים רביבו, שנתן עונה גדולה והפך לדבר הכי גדול בכדורגל הישראלי".
התחנה הבאה והאחרונה בקריירה שלו הייתה שוב בפינלנד, בקבוצת TPV, בשורותיה פרש בעקבות פציעה בקרסול בגיל 29. גם לאחר פרישתו המשיך אלטונן להפתיע, הפעם אפילו יותר. הוא בחר בקריירה אקדמית וכיום הוא מתהדר בתואר פרופסור לסוציולוגיה חברתית באוניברסיטת טורקו שבפינלנד.
בזמן ששחקני עבר ששיחקו עמו עברו לקריירת אימון, פרשנות ועסקים, אלטונן פרסם מחקרים, כתב ספרים, הרצה בכנסים יחד עם נשיא ארצות הברית לשעבר, ביל קלינטון ועסק בעבודות מחקר יחד עם עמיתים שזכו בפרס נובל. "כבר כשחקן הוא היה משהו מיוחד. הוא הגיע לבאר-שבע כשהיה לו כבר תואר ראשון ובזמן הפנוי שלו פה הוא קרא הרבה ספרים", אמר המאמן לשעבר חדד.
אז האם גם שחקני הפועל באר-שבע יוכלו להמם את סן-סירו ולזכות בחוזה בסרייה A? לא ממש לפי חדד: "היום כבר אי אין דבר כזה שקבוצות אירופאית יראו שחקן במשחק אחד נגדם ויקנו אותו. היום יש מערכת שלמה של סקאוטינג ואי אפשר בגלל משחק גדול אחד לעבור לקבוצה גדולה".
אולי מעבר לאינטר עוד רחוק, אבל כמו שמיקה אלטונן כבר הוכיח, יש מצב שבעתיד יוכל שחקן נוסף מהפועל באר-שבע לככב דווקא בעולם האקדמיה.
לפנייה לכתב/ת 
