יש להם חלום: שחקני היורוליג מגיעים ל-NBA
סרחיו רודריגס הוא אולי השחקן הנוצץ ביותר שהגיע לליגה הטובה בעולם אחרי תקופה באירופה, אבל הוא ממש לא היחיד. אברינס העדיף להמשיך להתפתח באוקהלומה, דילייני ויתר על הצעות מפתות כדי להגשים את החלום באטלנטה וקוזמינסקאס מצטרף לפרויקט המסקרן של הניקס
לעומת זאת, בצד השני הורגשה תנועה ערה בהרבה של שחקנים אירופיים ואמריקאים מובילים, שהגשימו חלומות ומצאו להם קבוצות NBA חדשות. לצד טירוף המשכורות שאיבד שליטה והחוזים המנופחים, הנהירה האירופית לאמריקה הייתה ללא ספק אחת המגמות המרעננות של הקיץ האחרון. רגע לפני שמתחילים לצלול לעומק אל תוך מתיחות הפנים שעשו הקבוצות השונות, כדאי להתמקד בה.
כמו ברוב המקרים האלה, כוכבי היורוליג עזבו חיים נוחים, עמדות הנהגה מקצועיות וקרדיט רחב מהמאמן לטובת פיחות צפוי במעמדם והפיכתם לעוד שחקנים בליגה שבה יש אטרקציות גדולות יותר. אבל זה היה שווה עבורם, כי הם ידעו שאולי לא תהיה להם הזדמנות נוספת בעתיד לקפוץ על העגלה שתיקח אותם לארה"ב.
סרחיו רודריגס, עליו כתבנו בפעם הקודמת במדור, הוא לא השחקן המעניין היחיד שהחליט לעשות 'קאט' לקריירה נוצצת ומתגמלת (וגם לא דריו שאריץ'). יחד איתו עלו עוד כמה שחקנים על מטוס לכיוון אחד. ובכל זאת, המקרה שלו מעט שונה.
הסיבה היא שרודריגס השאיר מאחוריו קילומטראז' של שש עונות בספרד לפני שהחליט לנסות שוב לחוות את אמריקה. הוא כבר מזמן לא במצב שבו נמצא כל אחד מהשמות המסקרנים האחרים שמגיעים ל-NBA בפעם הראשונה כיהלומים לא מלוטשים.
מינדאוגאס קוזמינסקאס
קוזמינסקאס כבר לא ילד. מדובר בבחור בן 26 שכבר הספיק להשתפשף ולצבור ניסיון בחמש קבוצות, אבל הוא, בניגוד לרודריגס, נמצא בנקודה הכי גבוהה בקריירה, בעיצומה של פריחה שבמובן מסוים (ואולי בגלל החזות הילדותית קצת) מדביקה לו תווית של כוח עולה.
אחרי תקופה נהדרת במלאגה, במהלכה הספיק לפגוש את מכבי ת"א ארבע פעמים בשנתיים (בפעמיים האחרונות קלע 23 ו-14 נקודות בהתאמה, בכ-20 דקות כל פעם), הוא מגיע לפרויקט ההיתוך הנפיץ כל-כך של הניקס וישחק על אותו מגרש עם כרמלו אנתוני, דרק רוז וקריסטאפס פורזינגיס. לאחרון הוא גם עשוי לתת גיבוי בעמדה מספר 4 וכנראה שואף להיות כמוהו.
קוזמינסקאס לא רק נמצא בגיל המתאים לפריצה, יש לו גם את החבילה השלמה – קליעה משלוש והתמצאות בצבע, אתלטיות וחכמה ומעל הכל, יכולת להתרגל במהירות לקצב המסחרר ולדינמיות של הכדורסל החדש ב-NBA. גם הסיטואציה שאליה הוא נכנס מבורכת מבחינתו: העזיבה של דרק וויליאמס הופכת אותו לחיוני יותר מבחינת ג'ף הורנסק, אבל היא גם גורמת ללא מעט לחץ עליו.
הצלחת הניסוי עם פורזינגיס היא זו שסללה לשחקנים מסוגו של קוזמינסקאס את הדרך לכאן, אבל יש הבדל מרכזי ביניהם. בעוד הלטבי נכנס לליגה מהדלת הראשית וברעש גדול (גם של שריקות הבוז המפורסמות מצד אוהדי הניקס בליל הדראפט), קוזמינסקאס נהנה מאלמוניות יחסית ויכול להפתיע לטובה. אם הוא יביא את מה שהביא למלאגה בהתקפה וישפר את ההגנה והזריזות, במיוחד על שחקנים נמוכים, חוויית ה-NBA שלו יכולה להיות מבטיחה ואפילו לצבור תאוצה בקילומטרים הראשונים.
אלכס אברינס
הילד הנצחי של ברצלונה וממשיך דרכו של ריקי רוביו, פרש כנפיים בקיץ לעבר אוקלהומה סיטי. במשך שנים גידלו אותו בקנאות בחממה של הפלאו בלאוגרנה, ואז ראו אותו מתעופף לעבר המועדון שאיבד את הדבר הכי גדול שאפשר לאבד (קווין דוראנט) והשקיע זמן בחיזוק הבסיס שלו. אברינס הוא דרך אחת לעשות את זה.
כמו היריבה המושבעת, גם ברצלונה עברה קיץ לא קל בכלל, אפילו מתיש. היא נפרדה מתומאס סטורנסקי שהשתקע בוושינגטון וקיבלה סירוב ממלקולם דילייני שעבר לאטלנטה.
אלא שהעזיבה של אברינס, למרות שהייתה באוויר אחרי שנבחר במקום ה-32 בדראפט 2013 על-ידי הת'אנדר, הייתה כנראה הכואבת מכולן במסגרת הסערה שעברה על בארסה בפגרה (ובאה לידי ביטוי גם בחילופי המאמנים ועזיבתו של צ'אבי פסקוואל). אברינס אמנם הכניס לקופת הארגון כשני מיליון אירו כתוצאה מההחלטה שלו, אבל בבארסה יודעים שמדובר בנכס אסטרטגי שגם בגיל 23 שווה הרבה יותר מזה.
אוקלהומה מבינה את זה טוב מאוד כמובן. בדיוק מהסיבה הזו היא לא ייחסה משמעות גדולה מדי למספרים הלא מדהימים של אברינס בארבע העונות האחרונות בברצלונה (אשתקד קלע 9.3 נקודות ולקח 2.2 ריבאונדים בממוצע, מספרים מעוררי חשד בהסתכלות יבשה), והעדיפה לייחס משקל גדול יותר לקליעה משלוש שעוד תשתפר (והעונה באה לידי ביטוי ב-41.7 אחוזים מחוץ לקשת) ולעובדה שיש לו עוד הרבה מה לחזק כמעט בכל אלמנט.
אברינס לא ישאב כנראה יותר ריבאונדים מההספק שלו בספרד אל מול המגדלים שמחכים לו ב-NBA, אך יידרש לקבלת החלטות מדויקת בכל רגע נתון ולסיוע שקט לאנדרה רוברסון בכל מה שקשור ליעילות פר דקות.
עם דומאנטס סאבוניס, ארסן איליאסובה, ויקטור אולדיפו, סטיבן אדאמס, אנס קאנטר וראסל ווסטבורק אחד מתודלק בהמון מוטיבציה להראות שהוא יכול בלי הנוכחות והצל הענק של קווין דוראנט, קיים סיכוי גדול שהקליטה של אברינס ב-OKC תהיה חלקה מהמצופה, ולפרקים אפילו מהנה לצפייה.
מלקולם דילייני
האמריקני היחיד בחבורה הזו ובמובן מסוים גם בעל הסיכויים הגדולים ביותר לייצר קריירת NBA משמעותית מהצ'אנס שקיבל. על-פי פרסומים שונים, דילייני כבר היה הקיץ בדרך לברצלונה ועל סף סיכום בדרושפאקה של דייויד בלאט, שכמעט השלימה את אחת מעסקאות השנה באירופה.
בסופו של דבר הוא מצא את עצמו מתברג בקבוצה מובילה שעברה ריענון רציני עם העזיבות של ג'ף טיג ואל הורפורד. לפחות על הנייר, נראה שמדובר בסיטואציה שבה לשני הצדדים יש כמות לא מבוטלת של דברים להרוויח.
דילייני, כוכב מוכח באירופה שעזר לקובאן להפוך להפתעת היורוליג בעונה שעברה (וסחף אותה לפיינל-פור) בעזרת משיכה כמעט אוטומטית לסל וייצור מאסיבי של נקודות קלות, מקבל הזדמנות נדירה להציג את הרפרטואר שהכניע הרבה קבוצות באירופה, גם מעבר לים.
עם כמות דקות מתאימה והטמעה נכונה ברוטציה בקו האחורי, הוא בהחלט מסוגל להראות שמה שעבד כאן, יעבוד גם שם. אטלנטה, מחוזקת בדווייט הווארד כשחקן הרכש הנוצץ, מקבלת שחקן בשיא פריחתו שבשל לעשות קפיצת מדרגה וגם מחליף מובחר לדניס שרודר וג'ארט ג'ק, ועוד בכסף קטן.
אל תתפלאו אם בעוד כמה חודשים השידוך הזה יהפוך לרומן הכי נכון של הקיץ, ואטלנטה תוכל להתהדר באחת הגניבות המוצלחות של הפגרה המטורפת הזו.
תומאש סטורנסקי
סטורנסקי לא נחשב לתותח בקליבר הגבוה ביותר ביורוליג, אבל העובדה שהוא עושה קצת מכל דבר ונחשב לאחד השחקנים המוערכים של השנתיים האחרונות בברצלונה (פתח ב-27 מתוך 29 משחקי יורוליג העונה), הגיעה הקיץ לאוזניהם של אנשי הוויזארדס. והם עשו מעשה.
אחרי שבחרו אותו במקום ה-32 בדראפט 2012 והעדיפו לתת לו להתחשל ביבשת הישנה, הם החליטו להעניק לו חוזה לשלוש שנים תמורת כתשעה מיליון דולר - ולהעמיק בעזרתו את הסגל.
הוא יהיה רק האופציה השלישית של המאמן סקוט ברוקס, אין שאלה בעניין הזה (לא כשמקדימים אותו ג'ון וול וטריי בורק). ממקום נמוך ברוטציה - על תקן אנדרדוג אפרורי שבא למטה - ינסה לעזור לוושינגטון לחזור לפלייאוף בדברים הקטנים, בפעולות איכותיות שיצטרך לעשות בדקות המועטות שיקבל. אם העונה של הוויזארדס תתקדם כמו שצריך, הוא יוכל להיות אחד הנהנים מכך, ועל הדרך לגרום לוושינגטון להרוויח מההימור המושכל עליו.