מהכור עד לנשיאות: דרכו של שמעון פרס
הוא קידם את הקמת הכור בדימונה, בלם את האינפלציה - וכל העת האמין בהגעה לשלום: הנשיא ורה"מ לשעבר מאושפז במצב קשה. אלו תחנות חייו
הקרב האחרון של אחד המדינאים והפוליטיקאים הבולטים בתולדות מדינת ישראל: הנשיא התשיעי וראש הממשלה לשעבר, שמעון פרס, מאושפז במצב קשה בבית החולים שיבא בתל השומר, והוא מורדם ומונשם. פרס לקה אמש (יום ג') באירוע מוחי לאחר שפונה לבית החולים, ובדיקות שנערכו לו הראו כי לא חל שיפור במצבו. הוא סובל מדימום מוחי משמעותי. לדברי מנהל בית החולים, פרופ' יצחק קרייס, "פרס נמצא ביחידה לטיפול נמרץ ואנחנו משגיחים עליו באופן רציף".
פרס היה בכל צומת מרכזי של ישראל מאז היווסדה והיה המזוהה ביותר עם תהליך השלום. לאורך השנים הוא כיהן כמעט בכל התפקידים הבכירים במוסדות השלטון וההנהגה - בנוסף לנשיא וראש ממשלה הוא כיהן גם כשר הביטחון, שר החוץ, שר האוצר ועוד.
פרס נולד ב-1923 בווישניבה שברוסיה הלבנה תחת השם שמעון פרסקי. אביו היה סוחר עצים ואמו ספרנית ומורה לרוסית, והמשפחה עלתה לארץ בשנת 1934. הוא התחנך בבתי הספר "בלפור" ו"גאולה" בתל-אביב ובבית הספר החקלאי בבן שמן. מאוחר יותר השתלם באוניברסיטאות ניו-יורק והרווארד. הוא נמנה עם מקימי קבוצת אלומות.
בשנים 1944-1941 כיהן פרס כמזכיר תנועת "הנוער העובד", ובמסגרת תפקיד זה התוודע לראשי היישוב והפך לבן טיפוחיו הפוליטי של דוד בן-גוריון. ב-1947 גויס לשורות "ההגנה", ועסק בניהול כוח האדם ורכישת נשק. ב-1948 מונה לראש שירותי חיל הים במשרד הביטחון, וב-1950 לתפקיד ראש משלחת משרד הביטחון לארצות הברית.
בשנת 1952 שב פרס לישראל, מונה לסמנכ"ל משרד הביטחון וכעבור שנה למנכ"ל המשרד. בתפקיד זה הוא קידם את הקמת הכור האטומי בדימונה, עסק בפיתוח התעשייה האווירית והידק את הקשרים עם צרפת. ב-1959 נבחר לראשונה לכנסת מטעם מפא"י ומונה לסגן שר הביטחון.
ב-1965 הוא פרש ממפא"י על מנת להצטרף למפלגתו החדשה של בן-גוריון, רפ"י (רשימת פועלי ישראל), מונה למזכ"ל המפלגה והיה חבר כנסת מטעמה. ב-1967 ניתק מפטרונו הפוליטי בן-גוריון והיה שותף פעיל באיחוד בין רפ"י למפא"י, שהביא בסופו של דבר להקמתה של מפלגת העבודה. בהמשך כיהן כשר הקליטה, שר התחבורה והתקשורת ושר ההסברה, וב-1974 החליף את משה דיין בתפקיד שר הביטחון בממשלתה של גולדה מאיר.
באותה שנה, בעקבות התפטרותה של מאיר, התמודד נגד יצחק רבין על תפקיד ראש הממשלה והפסיד בהפרש זעום. ב-1976 הוא היה שותף להחלטה לצאת ל"מבצע אנטבה" לשחרור חטופי מטוס אייר פראנס. ב-1977, עם התפטרותו של רבין בעקבות "פרשת הדולרים" של רעייתו, מונה פרס לממלא מקום ראש הממשלה ובמקביל נבחר ליו"ר מפלגת העבודה, תפקיד שבו החזיק עד 1992.
פרס עמד בראש מפלגת העבודה בהפסד בבחירות 1977 לליכוד בהנהגתו של מנחם בגין, שזכתה לראשונה בבחירות לכנסת. גם בבחירות לכנסת ב-1981 לא הצליח פרס, כראש רשימת המערך, בהתמודדות מול בגין. לאחר בחירות 1984 מונה פרס לראש הממשלה בממשלת האחדות הלאומית, תפקיד שאותו מילא שנתיים עד לרוטציה עם יצחק שמיר. במהלך כהונתו כראש הממשלה הוביל פרס את מהלך נסיגת צה"ל מלבנון וההיערכות ברצועת הביטחון. כמו כן הוא פעל ליישום התוכנית הכלכלית לייצוב המשק - שהביאה לסיום משבר האינפלציה.
ב-1987 ניהל פרס מגעים עם המלך חוסיין על העברת השליטה בגדה המערבית לירדן. אולם ראש הממשלה דאז, יצחק שמיר, דחה על הסף את הסיכומים שנודעו בשם "מסמך לונדון". ב-1988, בממשלת האחדות השנייה, שימש פרס ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר. ב-1990 הוביל את מהלך הצבעת האי-אמון בממשלת שמיר בתמיכת הסיעות הדתיות, אלא שהמהלך להקמת ממשלה חלופית, אשר זכה בכינוי "התרגיל המסריח", נכשל, ופרס נאלץ להתפטר מממשלת האחדות. בעקבות המהלך שבה מפלגת העבודה לספסלי האופוזיציה.
לקראת הבחירות ב-1992 בחרה מפלגת העבודה ביצחק רבין ליושב ראש המפלגה. לאחר הניצחון בבחירות מונה פרס לשר החוץ בממשלת רבין, ובתפקיד זה הוא פעל לניהול מגעים עם אנשי אש"ף להשגת הסכם אוסלו. כמו כן היה פרס שותף להשגת הסכם השלום עם ירדן. על הישגי השלום קיבל פרס נובל לשלום, ב-12 לדצמבר 1994, יחד עם יצחק רבין ויאסר ערפאת. למרות העימות הנצחי בין פרס לרבין הצליחו השניים להתגבר על משקעי העבר ולקיים במהלך כהונת ממשלת רבין שיתוף פעולה פורה.
לאחר רצח יצחק רבין ב-4 בנובמבר 1995 קיבל פרס את תפקיד ראש הממשלה, שר הביטחון ושר הכלכלה והתכנון. ב-1996 הלכה המדינה לבחירות, הפעם במתכונת של בחירה ישירה. פרס התייצב מול מועמד הליכוד, בנימין נתניהו, אך הפסיד בהפרש זעום.
ביוני 1997 בחר פרס לא להתמודד מול אהוד ברק בבחירות לתפקיד יו"ר מפלגת העבודה, והאחרון החליפו בתפקיד. באותה שנה ייסד את מרכז פרס לשלום שמטרתו לסייע בישום חזונו של "מזרח תיכון חדש". למרות יחסיהם המתוחים, דאג אהוד ברק לשריין את מקומו של פרס ברשימת "ישראל אחת" לכנסת ה-15. בממשלה שהקים ברק לאחר הבחירות לראשות הממשלה ב-1999, מונה פרס לתפקיד השר לשיתוף פעולה אזורי.
בשנת 2000 התמודד פרס על משרת נשיא המדינה, אך הפסיד בכנסת למשה קצב. במרס 2001 מונה לתפקיד שר החוץ בממשלת האחדות, שהוקמה בראשות אריאל שרון. ביוני 2003 נבחר פרס ליו"ר זמני של מפלגת העבודה לאחר פרישתו של עמרם מצנע וכיהן כיו"ר האופוזיציה. בינואר 2005, עם הצטרפותה של מפלגת העבודה לממשלת שרון, התמנה פרס לתפקיד המשנה לראש הממשלה.
בנובמבר 2005 הפסיד פרס לעמיר פרץ בבחירות לתפקיד יו"ר המפלגה. כמה שבועות לאחר מכן הודיע על פרישה מן המפלגה ומעבר למפלגת קדימה. בבחירות לכנסת ה-17, במרס 2006, מוקם במקום השני ברשימת קדימה ונבחר לכנסת זו. במאי 2006 מונה למשנה לראש הממשלה ולתפקיד השר לפיתוח הנגב והגליל בממשלה שהרכיב יו"ר קדימה, אהוד אולמרט.
שבע שנים לאחר שהפסיד בבחירות לתפקיד נשיא המדינה, בראשית יוני 2007 הודיע פרס על התמודדות נוספת לתפקיד נשיא המדינה, מול חברי הכנסת קולט אביטל וראובן ריבלין. במערכת בחירות זו נבחר פרס לתפקיד נשיאה התשיעי של מדינת ישראל. גם בתפקידו כנשיא המדינה המשיך פרס בפעילות למען קידום השלום. בשנת 2012 הוא קיבל את מדליית החירות מנשיא ארצות הברית, ברק אובמה. בשנת 2014 סיים את תפקידו כנשיא המדינה, שבו מכהן כיום ראובן ריבלין.
פרס היה נשוי במשך 66 שנה לסוניה פרס לבית גלמן, שהלכה לעולמה בשנת 2011. לזוג נולדו שלושה ילדים - חמי, יונתן וצביה. בישראל ובעולם כולו מתפללים לשיפור במצבו של הישראלי המפורסם בעולם, זה שאף פעם לא איבד את האמונה ואת האופטימיות.
לפנייה לכתב/ת 
