מתקדמים ברוורס / מליניאק ברביעי
העסקאות בכדורגל שלנו ננעלות רגע לפני סגירת חלון ההעברות או חצי שעה אחרי. הישראבלוף הזה מתחיל ברכבת ומגיע עד הכנסת
חלון ההעברות שנסגר בשבוע שעבר עורר מהומה רבה על לא מאומה, כי ה"שוק" בישראל כולל שלוש קבוצות שרבות על שני שחקנים וחצי, שהסוכן שלהם לא מצא להם קבוצה באירופה. הייתה העברה אחת רצינית, של מיכאל אוחנה מאשדוד לבאר-שבע, והשאלה של שלומי אזולאי ממכבי ת"א לקריית-שמונה. זהו.
אם וכאשר החלון נסגר ב-19:00, ההעברה האחרונה תבוצע תמיד ב-18:59, אז אולי נדחה את סגירת החלון בשעתיים? שטויות. אם חלון ההעברות ייסגר ב-22.00, ההעברה תתבצע ב-21.59, ותמיד יהיה מישהו שיאשרו לו העברה כמה דקות אחרי הזמן.
דקה יותר, דקה פחות, מה זה משנה? משנה, כי ההבדל בין אלוף העולם לסגנו הוא סנטימטר או חלקיקי שנייה, ובשביל הסנטימטר הזה מתאמנים ארבע שנים. מי שעובד נכון, כולל איי פארו, מגיע לתוצאות. אצלנו, כנהוג במזרח התיכון, נותנים ארכה להעביר שחקנים, ובמשחק דורשים מהשופט להפעיל את "חוק ההיגיון".
תלמידים שלהורים שלהם יש כסף, מביאים פתק ממכון ומקבלים הנחות למופרעי קשב. ישראבלוף. לבגרות לומדים בלילה שלפני הבחינה, כי גם חברי כנסת מאשרים את תקציב המדינה במאות מיליארדים בלילה האחרון (בלי לדעת על מה מצביעים), ופועלי הרכבת לא עובדים בשבת למרות שהם כן עובדים. בקיצור, כולם עובדים על כולם.
חוק הטבע: חור שנוצר בסכר רק יתרחב. בשנה שעברה אישרו העברה של שלומי ארבייטמן באיחור של דקה, השנה אישרו השאלה של אזולאי באיחור של חצי שעה. אנחנו מתקדמים, רק ברוורס.
הסטרייק של גולדהאר: ככה עושים עסקים
מינהלת הליגה בכדורגל מזכירה את הגינה המלבלבת שתיכננו לשתול על גג החניון שקרס ברחוב הברזל. מבחוץ הכדורגל נראה יפה. המינהלת מביאה כסף גדול וחדש ממכירת זכויות שידור לטלוויזיה, ותקציב השיווק ייחתם. הבעיה שהכסף הזה אולי ירע את המצב, כי כשמכפילים את שכרו של שחקן מוגבל, רק בגלל שחבילת כסף נפלה על בעל הקבוצה, הוא נשאר אותו שחקן מוגבל, רק שמשקולת של עשרות ומאות אלפי יורו מכבידה על ראשו ורגליו.
מאיפה המציאו את סכומי ההעברה המטורפים שמתעופפים פה לאחרונה? למה שגיב יחזקאל, שאלי גוטמן החליט שהוא לא ראוי ללבוש את חולצת הפועל ת"א, שווה למכבי ת"א 800 אלף דולר? כי למכבי ת"א יש עודפים של מיליונים מההכנסות בצ'מפיונס ליג ומהמכירה של ערן זהבי. זה הכל. למיץ' גולדהאר יש מנהל מקצועי - ג'ורדי קרויף, שפעם היה מודל לניהול וגרם לשינוי חשיבה אצל בעלי ומנהלי קבוצות, אבל בשנתיים האחרונות מאכיל את גולדהאר לקרדה. שלומי אזולאי,
אורלנדו סה וגילי ורמוט עלו מיליונים ונמכרו או הושאלו בגרושים או בחינם.
קרויף הוא לא היחיד שעושה עסקאות נפל. בתחום הזה אין מתחרים לאמיר כבירי, שקנה את בן רייכרט במיליון יורו, ואחר כך נאלץ לחפש פתרונות איך לשלם משכורות לאנשי תחזוקה בוולפסון. אסור לשכוח שלמטבע יש גם צד שני: שחקנים שמוכרים את הקריירה תמורת כסף. ורמוט, עם כל הכבוד לחצי שעה מצוינת נגד בני-יהודה, הוא אמנם מהשחקנים המוכשרים בליגה, אבל הסכים להפוך מאייקון אדום למחליף צהוב וירוק, וכמעט עבר לקבוצה רביעית בשנתיים.
רן בן־שמעון, לפי מקורות זרים, רצה את ורמוט. הבעיה שבן־שמעון לא קובע בבית"ר, וטביב העדיף את ברק יצחקי ובסוף נשאר בלי כלום. גם אצל הלוזונים בן־שמעון לא קבע דבר, ולרוני לוי לא היה הרבה להגיד אצל יענקל'ה שחר. האמת, שום מאמן לא קובע כלום אצל אותם בעלי קבוצות ש"מבינים בכדורגל": אלי טביב, איזי שרצקי, ג'קי בן־זקן, יעקב שחר, אבי לוזון, מצטער אם שכחתי מישהו. הם מחתימים מאמן, מחליטים בעצמם, וכשזה לא מצליח מפטרים אותו.
ולמה יצחקי לא עבר לבית"ר ירושלים? לא ייתכן שהוא בדק את האופציה הירושלמית בלי ליידע, ו/או לקבל אור ירוק מקרויף. אין מצב שגולדהאר וקרויף לא ידעו, מה שנכתב בכל העיתונים והאתרים. גולדהאר פשוט ניצל הזדמנות לסגור חשבון עם טביב, שהתרברב על כך שהצליח להשחיל לו את אלי דסה ושלומי אזולאי במחירים מופקעים, ואולי גם להביך את קרויף שמביא לו עסקאות רעות למכביר.
גולדהאר הוריד את המים, ושטף את כולם בניאגרה למקומם הטבעי. בבאולינג קוראים לזה סטרייק.
בשבחי הכישלון: הלקח של ירושלים ומכבי ת"א
מועדון הכדורסל הפועל ירושלים נבנה בתנועה. הם לא תיכננו לתפוס את מכבי ת"א בשנתיים כל כך גרועות, אבל ניצלו את זה לקחת רק אליפות אחת, והפסידו במשחק אליפות בבית אחרי שסיימו את העונה הרגילה ביתרון של שלושה ניצחונות על מכבי.
יש מצב שהכישלונות בעונה האחרונה בישראל ובאירופה, ישחקו בסופו של דבר לטובת שתי הקבוצות. כי אם ירושלים הייתה מנצחת איכשהו את מכבי ראשל"צ, ומכבי ת"א לא הייתה מגיעה לשפל כזה, הן היו עושות תיקונים קוסמטיים ומשאירות את המאמנים ורוב הסגל. לפעמים אתה עושה בחוסר ברירה, את מה שלא היית עושה אילו נשארת באזור הנוחות.
הקו האדום הוא נטישת מנויים. אפשר ליפול עם שחקן, גם מאמן אפשר להחליף, ואפילו ירידה ליורוקאפ היא לא אסון. אבל כשאוהדים מאיימים שלא יקנו מינויים, זה ביס בבשר החי. בין אם מכבי ת"א תכריז שהמטרה שלה היא פיינל־פור אירופי ובין אם לא, עם הרכב כזה שום תוצאה פחות משלב הצלבה לא יכולה להספיק.
הקבוצות עדיין בבנייה, במיוחד ירושלים שהביאה מאמן זר. משחקי מבחן הם מעבדת ניסיונות, אסור למהר עם מסקנות, וחשוב לזכור מה שהעונה האחרונה לימדה אותנו: שיטת המשחקים מאפשרת לתקן מעידות. ירושלים עבדה כל העונה בשביל לארח את מכבי ת"א בסיבוב השלישי, בשביל לנצח אותה ולארח את הפיינל־פור, ואז לארח את משחק העונה ולקחת אליפות.
ירושלים אכן ניצחה את מכבי ת"א פעמיים וסיימה את העונה הרגילה במקום הראשון. היא אירחה את מכבי ת"א בסיבוב השלישי וניצחה, אירחה את הפיינל־פור בארנה, ובסוף הפסידה במשחק האליפות בבית לראשל"צ. את האליפות לקחה הקבוצה שסיימה את העונה הרגילה במקום השישי! ולא היה חסר הרבה שהפועל ת"א, שנראתה מצוין בסדרה נגד ירושלים, תיקח אליפות מהמקום השמיני.
אני לא ממליץ לקבוצה שרצה לאליפות לסיים את העונה הרגילה במקום השישי, אבל גם אין צורך להיכנס לפאניקה מהפסד במשחק הכנה, וגם לא מהפסד בעונה הרגילה. נא להרגיע.
לפנייה לכתב/ת 
