מייג'ור לייזר: כל הילדים קופצים רוקדים
ההופעה של מייג'ור לייזר בישראל הייתה בעצם המסיבה הכי שווה של הקיץ. ובניגוד להופעה של סיה, הפעם הפלייבק ממש לא הפריע לקהל הצעיר. העיקר שאפשר לרקוד ולצלם סלפי
הנשיא לשעבר שמעון פרס נלחם על חייו בבית החולים שיבא בתל השומר ובלייב פארק בראשון לציון הקהל צמוד למכשירי הסמארטפון. לא, לא כדי לקרוא את הודעות הפוש של ynet, אלא כדי לצלם את עצמו, לבחור את התמונות הטובות ביותר וכמובן לנהל התכתבות ערה בוואטסאפ. ככה זה כשמדובר בהופעה של הרכב הפופ האלקטרוני מייג'ור לייזר והגיל הממוצע הוא סביב ה-20. הופעת קיץ מושלמת לדור הסלפי.
האמת היא שעצם הגעתם של מייג'ור לייזר לישראל (להופעה שהפיקה קבוצת בלוסטון) הוא הישג, אפילו על רקע עונת ההופעות המרשימה של קיץ 2016. יפה שלהקה כזאת, מהמובילות בתחומה בעולם, מגיעה אלינו כשהיא רותחת ובשיאה ולא רגע אחרי. כמו טיים אימפלה שהופיעו באותו המקום בדיוק לפני חודשיים, או להבדיל, כמו סיה שהביאה רבבות לפארק הירקון בחודש שעבר.
ערב ההופעות בראשון לציון נפתח במחרוזת ארוכה של מיטב להיטי המוזיקה השחורה הישראלית של התקופה הנוכחית, מפלד ("מותק את חמה כמו יולי אוגוסט") ועד אליעד ("מתוק כשמרלי"). אחריהם עלתה הזמרת אווה סימונס, מלווה בחבורת רקדניות בלבוש מינימלי (מה, אי אפשר גם לעשות פופ וגם ללבוש מכנסיים ארוכים? או לפחות מכנסיים?). הווידאו ארט והפירוטכניקה רמזו על מה שעתיד לבוא בהופעה המרכזית, והאמת שגם העמידו באור חיוור למדי את החבר'ה הישראלים.
המנה העיקרית הייתה כמובן מייג'ור לייזר, הלא הם שלישיית המפיקים המוזיקליים דיפלו, וולשי פייר וג'יליונר, שהוציאו בשנה שעברה את אלבומם השלישי ועתיר הלהיטים "Peace is the mission". כיוון שמדובר כאמור בהרכב פופ אלקטרוני, שכמעט לא משתמש בכלים אקוסטיים, נשאלת השאלה כיצד תתורגם המוזיקה שלהם מהאולפן אל הבמה בלי שתיווצר תחושה של פלייבק (ופלייבק, כמו שסיה למדה על בשרה, זה דבר שהקהל הישראלי ממש לא אוהב).
דיפלו, וולשי פייר וג'יליונר עלו על הבמה לבושים בחליפות לבנות כשלצדם, איך לא, רקדניות בלבוש מינימלי שרקדו ווענטזו מסביבן באופן מוגזם למדי וגם החליפו תלבושות בקצב שלא יבייש את מדונה. וולשי פייר, הפרונטמן של החבורה, חילק הוראות והקפיץ את הקהל (לכמה רגעים באמת חששתי לחיי), קרא לכולם להוריד חולצות (ניסיון יפה) ואפילו הכניס את עצמו לתוך כדור ענק שקוף ומתגלגל על הקהל. שני החברים שלו בעיקר עמדו ברקע ונראו נורא עסוקים עם המחשב. רגע אחד לא הסתכלתי וכולם מסביבי היו חמושים בסטיק-לייטים ענקיים. הכל כדי להלהיב.
וולשי פייר גם פיזר קצת סיסמאות על אחדות, שלום ואהבה, אבל לא נראה שמישהו ממש קנה את זה או בכלל הקשיב לו. הזוג שלידי, למשל, היה עסוק בעיקר בלצלם את עצמו ואת כל מה שמסביב עם מקל סלפי ענק. הם לא הגיעו כדי לספוג ערכים.
מיותר לציין שההרכב לא הגיע לישראל עם אמנים כמו ג'סטין ביבר או אלי גולדינג שמשתתפים בלהיטים שלהם. העניין הוא שהם אפילו לא מנסים לפצות על זה. אין כאן זמרים או זמרות מחליפים, אפילו לא רקדנית שתעשה ליפ-סינק. הכל בפלייבק, בדיוק כמו באלבום. והקהל? אין מה לעשות איתו, הוא רק רוצה לרקוד. ניסיתי להילחם בזה בהתחלה, אבל הרגליים פשוט התחילו לזוז מעצמן. ככה זה במופע של הלייזר הענק.
לפנייה לכתב/ת 
