"החטאים": דקדוק כמעט אובססיבי בפרטים
המוזיקה, הארט וגם המשחק - כל אלה הופכים את החדש של אבי נשר לעוד עדות לפרפרציוניזם של הבמאי, שיצר סרט יחסית שלם, אחיד ברמתו ומהודק מבחינה הפקתית. ויש ברקע גם סיפור חיים מרגש
"אתה יכול לשנות ולתקן כל דבר בסרט חוץ מהמשחק" - כך אמר הבמאי הישראלי אבי נשר במהלך מפגש עם הקהל, אחרי הקרנת הבכורה של סרטו החדש "החטאים" בפסטיבל טורונטו. קצת מוזר לשמוע את זה מבמאי שהפקיד בעבר תפקידים ראשיים בידי סטנדאפיסטים (אדיר מילר ואורי חזקיה) וזמרת (אפרת גוש). דווקא נשר הקפדן והמהוקצע לקח סיכונים בתחום זה של יצירתו הקולנועית - זה שלדבריו בלתי ניתן לתקן. במקרה של "החטאים", הוא נמנע מהרפתקאות מיותרות בליהוק, והסתמך על שחקנים מקצועיים. החלטה נבונה, שמשדרגת את החוויה הקולנועית שהוא מגיש.
זוהי הפעם הרביעית שנשר בן ה-62, מהוותיקים והפוריים בקולנועני ישראל, מציג את סרטו באירוע היוקרתי בקנדה. ויש סיבה לכך: בניגוד לרוב היוצרים הישראלים שנוטים יותר לקולנוע האירופי, נשר היה מאז ומתמיד במאי עם גישה אמריקנית יותר, אפילו הוליוודית. הוא מחלוצי הקולנוע המסחרי, מהזן האיכותי יותר. כזה שמסוגל לעסוק בסוגיות כואבות ולחטט בפצעים, אבל בלי לדמם. בלי סצנות שתיקה ארוכות, או חזיונות זוועה או פריימים מלוכלכים. "החטאים" כמו קודמיו מהודק ביותר מבחינה הפקתית. תצוגת משחק מרשימה של ג'וי ריגר ונלי תגר בתפקידים הראשיים, מצטרפים לסרט שלם יותר, ואחיד ברמתו.
התסריט של "החטאים" נוצר בהשראת סיפורה המשפחתי של המלחינה אלה שריף (לשעבר מילך), שפנתה לנשר וביקשה ממנו לעבדו לקולנוע. העלילה מתרחשת בשנת 1977, ומלווה את ספי מילך (בת דמותה של אלה שריף, בגילומה של ריגר) ואחותה ננה (בת דמותה של שוש אביגיל, בגילומה של תגר). ספי הצעירה והיפה היא סטודנטית באקדמיה למוזיקה בירושלים, שרה סופרן במקהלה וחולמת להיות מלחינה. ננה המבריקה היא העיתונאית המובילה של המגזין השערורייתי "בול", אותו עורך בעלה ירמי (בגילומו של תום אבני). תקרית לא צפויה בגרמניה גוררת סדרה של סימני שאלה לגבי האב הרופא (דורון תבורי), ושולחת את האחיות לחפש תשובות. זאת על אף התנגדות האב והאם (יבגניה דודינה).
יש כבר מי שמכתיר את "החטאים" כסרטו הטוב ביותר של נשר. קשה לקבוע קביעה חד משמעית שכזאת, אבל אפשר להגיד שמדובר במעין סיכום ביניים של יצירתו, ולא קשה במיוחד גם להבחין במחוות לעצמו שהוא משלב בסרט. בין אם מדובר בליהוקה של גילת אנקורי לתפקיד מורה לריקודים ילידת פולין, או בסצנה שבה ניתן להבחין לרגע בהתרחשות ברקע: אלו הם צילומי "הלהקה" – סרטו הראשון של נשר מ-1977. הבמאי שיחזר את אתר הצילומים מלפני 39 שנים באתר הצילומים של סרטו החדש. זה לא בהכרח מפגן נרקיסיסטי של הבמאי – יותר הומור עצמי, וביטוי של דקדוק כמעט אובססיבי בפרטים – ברמת הארט, ברמת המוזיקה, והפעם גם ברמת המשחק.
