ריקי מרטין: נתן שואו, ושכח את הלהיטים בבית
ריקי מרטין הגיע להופעה הראשונה שלו בישראל עם במה נוצצת, להקה גדולה, רקדנים מוכשרים ומסכי וידאו מצוינים. אבל בשביל הופעה שתשאיר רושם על מרבית הנוכחים בקהל צריך קצת יותר מזה - להיטים, למשל
"Livin' La Vida Loca", "Maria", "She Bangs", "Nobody wants to be Lonely", "Come To Me", "La Copa de la Vida", ואפשר להמשיך ולספור עוד ועוד. אין ספק ששנות ה-90 ותחילת שנות האלפיים היו שיא הקריירה של ריקי מרטין. מיליוני בנות צורחות בכל רחבי העולם ועוד הרבה יותר מיליוני סינגלים שנמכרו כמו סנגרייה ביום חם, הפכו את הכוכב הפורטוריקני לאחד השמות הגדולים בפופ הלטיני ולמלך הז'אנר - תואר אותו חלק אז ברוטציה עם אנריקה איגלסיאס.
לאורך השנים הוא ביצע מאות אם לא אלפי הופעות בכל רחבי העולם, ואין ספק שהוא מכיר היטב את הקהל שלו, וזה - אם אתם לא רשומים לחוג סלסה או בוגרי האקדמיה ללשון הספרדית של "קטנטנות" או "אנטונלה", לא קיבל את מנת הלהיטים המצופה מכוכב שאוחז בכל כך הרבה כאלה. הגרעין הקשה של המעריצות, קל היה להבחין בכך – דווקא היו מבסוטות משלל הלחשושים הלטיניים בשירים שאת רובם אף חובב פופ ממוצע לא מכיר. ועד שכן היה אחד כזה, "She Bangs", גם הוא בוצע בגרסת מחזמר מוזרה לחלוטין שהוציאה את העוקץ מהמקור המקפיץ.
ואפרופו הקפצות, אז דווקא כן היו כאלה, וגם למי שלא הכיר את השירים – ריקי סולח. עד כדי כך סולח, עד שבשלב מסוים הוא חילק את הקהל לשניים למטרת מה שהוא כינה "התחרות על שם ריקי מרטין", ואנחנו קראנו אתנחתת "א-גה-דו-דו-דו" בלי בריכה, או הפסקה פעילה ברמה של כיתה ד'2.
מאמץ צוות הבידור ניכר לא רק אצל הזמר עצמו, שכאמור שר ממש לא רע, אלא גם בקרב חברי הלהקה והרקדנים שהלהיבו את הקהל ביכולות ריקוד מרשימות, אקרובטיקה וכן בטריק מספר 1 בספר – רקדנים שריריים נטולי חולצות. ה"אנטונלות" וה"קטנטנות" בקהל היו בשיאן.
ועדיין, מרבית הקהל נותר קצת המום אל מול השירים הפחות מוכרים והיעדר הלהיטים המתבקשים, בדגש על הבלדות הגדולות של ריקי מרטין והדואטים המושקעים שיצר עם מדונה, כריסטינה אגילרה ואחרות, והגיעו למקומות הראשונים במצעדי הלהיטים בכל פינה בעולם.
ההשוואה למופע של אנריקה איגלסיאס באותו אולם בדיוק, לפני תשעה חודשים בדיוק, בלתי נמנעת. איגלסיאס אמנם המעיט בגימיקים ביחס למרטין, אבל הלהיב את הקהל הרבה יותר, השכיל לשלב שירים עדכניים ברפרטואר הוותיק שלו וסיפק מופע אנרגטי ומוצלח במיוחד. חבל מאוד שזה לא קרה אצל ריקי מרטין, כי באמת שהוא בא לעבוד - או כמו שהוא כינה את זה "להשאיר את הגרון באולם ולהזיע". אבל בשביל להרוג את הקהל מהתלהבות, צריך קצת יותר מתאורה מנצנצת ומסכים מצוינים.
