דילן או מורקמי: המתמודדים הבולטים לפרס נובל בספרות
סלמן רושדי, בוב דילן או עמוס עוז? ואולי בכלל סופר שעד היום לא שמענו את שמו? כבכל שנה, בורסת ההימורים לקראת פרס הנובל בספרות נפתחת, וכולם מוזמנים לשים את הצ'יפים על השולחן. לא שזה משנה משהו לוועדה הבוחרת, שלרוב מוציאה החלטה לא צפויה. קבלו את המובילים ואת אלה שיכולים להפתיע בפרס השנה
בתחילת אוקטובר יופנו עיני העולם לשוודיה. המדינה הצפונית תעניק את הפרסים השנתיים שהשאיר אחריו אלפרד נובל, שאמורים להודות לאלה שמקדמים את האנושות בשלל תחומים. פרס הנובל בספרות תמיד היה מעט יוצא דופן בנוף המדעי והמחושב של כלכלה, רפואה, פיזיקה וכימיה. ולאורך השנים היו בו גם לא מעט הפתעות, כאשר יוצרים אלמוניים עבור רבים ברחבי העולם, הפכו לכוכבים ספרותיים בן לילה. בניגוד לכמעט כל חלוקת פרסים אחרת, כאן אין רשימה ומועמדים. הועדה מתכנסת, דנה ומחליטה על הזוכה - ישר ולעניין. מן הצד השני, יש כמה וכמה סופרים שיושבים במתח ליד הטלפון ביום ההכרזה.
ומה קורה בבוקר שאחרי? מלבד הכבוד וההכנות לטקס קבלת הפרס מידיו של מלך שבדיה, יש גם סיבובי הרצאות בכל העולם, ראיונות למאות כלי תקשורת ברחבי העולם, עלייה במכירת הספרים וכמובן ציפייה כמעט בלתי אפשרית לספר הבא.
מי שמוביל השנה את רשימות ההימורים, ולא בפעם הראשונה, הוא הסופר היפני חביב הישראלים, הארוקי מורקמי. מורקמי שוהה כבר שנים בראש הרשימות שמתיימרות לנבא את הנובל. הוא פופולארי, הוא פתח את הספרות היפנית לעולם והוא מתחזק פרסונה קצת מסתורית. רשימת המרכיבים הזו עושה אותו למועמד פופולרי מאוד בקרב הקהל הרחב, אך לא בטוח שבעיני הוועדה.
מועמד נוסף שנוכח דרך קבע ברשימות ושהמהמרים מאוד אוהבים להשתעשע ברעיון שיזכה, הוא הסופר היהודי-אמריקני פיליפ רות. מה לא נאמר עליו? הוא זעזע את הקהילה היהודית האמריקנית כשעירבב בעיסה בלתי אפשרית את הפנטזיות של נער יהודי טוב עם כבד העוף של אמו. לא נפרט כאן - אבל אם עוד לא קראתם את הרומן "מה מעיק על פורטנוי", כדאי לכם לעשות זאת עכשיו. חוץ מהפרובוקציות הוא גם נחשב לאחד מגדולי הכותבים של אמריקה של מחצית המאה ה-20, וזה בכלל מגדיל את הסיכויים שלו בעיני המנחשים. רות, שעוסק בהתבגרות באמריקה, ביהדות ובהתמודדות עם הזיקנה, הודיע ב-2012 על פרישה מכתיבה ולאחר מכן גם על רצונו שלא להתראיין יותר. אפשר להניח שזכייה בנובל תשנה כמה מהכללים הנוקשים שהציב לעצמו.
אם יש משהו שועדת פרס הנובל אוהבת יותר מכל, זה לבחור בסופרים שעד ההכרזה נשארים די עלומי שם עבור קהל הקוראים העולמי. יעידו על כך הזכיות בשנים האחרונות של פטריק מודיאנו הצרפתי, סבטלנה אלכסיביץ' הבלארוסית ומו יאן הסיני. לכן לא מפתיע למצוא במקומות ריאליים מאוד את הסופר ולוחם זכויות האדם הקנייתי, נאגוג'י ווא ת'יונגו, או את הסופר, המחזאי והמסאי הנורבגי יון פוסה, ששניים ממחזותיו תורגמו לעברית.
אבל מה עם הנשים, תשאלו בוודאי. האישה הראשונה שמופיעה ברשימה, במקום החמישי, היא האמריקנית ג'ויס קרול אוטס שרבים מספריה תורגמו לעברית (האחרון שבהם הוא "סקסי", שראה אור ב-2008 בהוצאת הקיבוץ המאוחד). גם דוריס קרבה האסטונית בת ה-58 היא מועמדת לא רשמית, אך במקום הרבה פחות ריאלי מאוטס. למרות הנציגויות האלה, טבלאות ההימורים מראות שליטה ברורה של המין הגברי. אבל זה לגמרי לא אומר כלום, כי ועדת הפרס הקפידה לבחור במשך השנים לא מעט נשים כותבות. דוריס לסינג, סלמה לגרלף, הרטה מולר, ויסלבה שימבורסקה ואליס מונרו, אם למנות כמה.
אז מי יזכה בכבוד הכי גדול של עולם הספרות? אם לא יהיו הפתעות של הרגע האחרון, ואם ללכת על פי הנטייה של הוועדה, כנראה שהזוכה יהיה או תהיה אדם חברתי מאוד, ממדינה לא מאוד מערבית, שיש בה קונפליקט פוליטי כלשהו. והוא יהיה כזה שלרובנו אין בבית עותק מהספרים שלו. אז בין אם אתם מחזיקים אצבעות למורקמי, אדוניס, עמוס עוז או דווקא בוב דילן, מה שחשוב בסופו של יום היא הספרות עצמה, שממשיכה ליצור עניין ותמשוך קוראים חדשים.
