המאיסו את העבודה על מבקשת מקלט - ויפצו

עובדת הרה בהוסטל בבני ברק טענה שמעסיקיה הטילו עליה מטלות לא סבירות והלינו את שכרה עד שעזבה. בית הדין קבע שהיא תפוצה בכ-32 אלף שקל

עו"ד נטלי צרף-רביבפורסם: 19.09.16 , 21:42

בית הדין לעבודה בתל אביב קבע לאחרונה שעמותות המפעילות הוסטל בבני ברק וקבלן כוח אדם ישלמו כ-32 אלף שקל למבקשת מקלט שהועסקה במקום בניקיון, אבל נאלצה לעזוב בשל היחס כלפיה.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

התובעת החלה לעבוד בהוסטל לפגועי נפש בעיר בפברואר 2011 דרך קבלן כוח אדם. בשלב מסוים הודיע לה הקבלן כי מנהלי ההוסטל – המופעל על ידי עמותות "מרפא לנפש" ו"מרכז צפריר" - לא מרוצים מתפקודה והוא רוצה להעביר אותה למקום אחר. מכיוון שבאותה תקופה היא הייתה בהריון, היא הגישה לבית הדין בקשה לצו מניעה. הצדדים הגיעו להסכם פשרה ובינואר 2013 נקבע כי התובעת תוחזר לעבודה וישולמו לה הפרשי שכר עבור התקופה שבה לא הועסקה.

תביעה

"ביג מאמא" תפצה עובד זר ב-70 אלף שקל

עו"ד נטלי צרף-רביב

אזרח אריתריאי טען שבמשך שנים לא קיבל שעות נוספות, הבראה והפרשות לפנסיה. נדחתה טענת המסעדה שלפיה הוא היה מועסק של חברת כוח אדם

"ביג מאמא" תפצה עובד זר ב-70 אלף שקל

התובעת שבה לעבודתה למחרת, אבל עזבה כמה שבועות לאחר מכן. בתביעה שהגישה ביוני 2013 נגד הקבלן והעמותות שמפעילות את ההוסטל היא טענה שהם פעלו במכוון כדי להמאיס עליה את העבודה. לדבריה היא הושארה לעמוד מחוץ להוסטל במזג אוויר סוער, הוטלו עליה מטלות לא סבירות ולא שולם לה מלוא שכרה.

על פי התביעה, בפברואר 2013 היא פוטרה סופית, ולכן דרשה לחייב את הנתבעים בפיצויי פיטורים ובפיצוי על בסיס חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

העמותות המפעילות את ההוסטל טענו מנגד שיש לדחות את התביעה נגדן שכן מי שהעסיק את התובעת היה הקבלן לבדו. מעבר הן הוסיפו שהיא לא תפקדה, נעלמה באמצע ימי עבודה, "מרחה" את הזמן וחיממה אוכל לא כשר במיקרוגל. עוד נטען כי היא לא פוטרה אלא התפטרה ללא הודעה מוקדמת, אף שהוצע להעביר אותה למקום אחר באותם תנאים, ולכן היא לא זכאית לפיצוי כלשהו.

"חיפשו" את התובעת

השופטת עידית איצקוביץ קבעה כי בזמנים בהם התובעת הועסקה באמצעות קבלן כוח האדם לא היה לו רישיון בתחום ולכן העסקתה הייתה לא חוקית. בנסיבות אלה נקבע כי כל הנתבעים הם "מעסיקים במשותף".

השופטת הוסיפה כי להתרשמותה, הנתבעים ביקשו בהתנהגותם לעקוף את פסק הדין שניתן בהליך הראשון כדי לגרום לתובעת לעזוב על ידי האשמות, הערות והכבדה על העבודה בנוסף לאי תשלום שכרה במועד. נסיבות אלה מזכות את התובעת בפיצויי פיטורים.

נקבע כי היא אמנם לא זכאית לפיצוי מכוח חוק עבודת נשים מכיוון שהתפטרה, אך היא כן זכאית לפיצוי מכוח חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. השופטת איצקוביץ הסבירה שהנתבעים "חיפשו" את התובעת במטרה לגרום לה לעזוב את העבודה בהוסטל לאחר שהבינו שאין אפשרות לפטרה.

מכיוון שההיריון עמד בבסיס הפגיעה בתנאי עבודתה, נפסק שהיא זכאית לפיצוי על אפליה ועוגמת נפש בסך 20 אלף שקל. כמו כן נקבע לה פיצוי גם בגין דמי הבראה ודמי חגים. בסך הכול חויבו הנתבעים לפצות את התובעת ב-32,417 שקל בתוספת הוצאות ושכר טרחת עו"ד של 5,000 שקל.