"הזאב האחרון": החיות באות לפני בני האדם
מאבק בעלי החיים בבני האדם על רקע הנופים המרהיבים של מונגוליה שבדרמה "הזאב האחרון" אמורים לשקף את מאבקי הכוחות הפוליטיים בסין. אז למה הרעיון שמופיע בספר החתרני "טוטם הזאב" מתמסמס על המסך הגדול? אולי כי יצרו אותו אירופים בברכת הממשל הסיני
"הזאב האחרון" ("Wolf Totem") אינו מצליח להיות עמוק ומשמעותי כפי שהוא מנסה או צריך להיות. זהו עיבוד ל"טוטם הזאב" (2004) של ג'יאנג רונג (שם העט של לו ג'יאמין) - ספר שמכר בסין כ-20 מליון עותקים ותורגם לעשר שפות. חרף מרכזיותו של הספר בתרבות הסינית העכשווית, זוהי קו-פרודוקציה סינית-צרפתית שבראשה עומד הבמאי הצרפתי ז'אן-ז'אק אנו ("שם הורד").
קשה לומר כי האישור שניתן לאנו לצלם את הסרט מובן מאליו. ב-1997 הוא נכנס לרשימה השחורה של השלטונות הסיניים לאחר שביים את "שבע שנים בטיבט". הסינים זעמו על האופן החיובי בו הוצג הדלאי לאמה ועל הביקורת כלפי כוחות הצבא הסיני. הבחירה באנו כבמאי יכולה, אם כן, להיות מובנת כביטוי להלך רוח חיובי במשטר הנוכחי ולשאיפה ליצור גשר תרבותי בין המזרח למערב.
מנגד, ניתן לטעון כי הבחירה בבמאי מערבי מאפשרת למסמס את הביקורת הפוליטית שהייתה בספר. לו ג'יאמין בילה שלוש שנים בכלא על חלקו בפעילויות המחאה של הסטודנטים בסוף שנות ה-80. ב"טוטם הזאב" הוא קשר בין הדיכוי הפוליטי-תרבותי של המונגולים (על ידי השלטון הקומוניסטי), והפגיעה בטבע. אך כשעל עיבוד הספר לתסריט מופקדים שני כותבים צרפתים (כולל אנו עצמו), סקוטי, ורק תסריטאי סיני אחד, ניתן לנחש מה תהיה המגמה התמטית.
זוהי הפקה בקנה מידה מרשים לקולנוע הסיני (38 מיליון דולר). ההשקעה במצלמות איימקס מאפשרת להעצים הן יופיו של הטבע השליו והן את הדרמה האלימה של התנגשות בין אדם וחיה. לבחירות אלו יש הגיון מבחינת כוח המשיכה של הסרט בשוק הבינלאומי, ובה בעת ברור כי הן נוחות למשטר הסיני
ביקורות נוספות בערוץ הקולנוע :
.
העלילה מתרחשת ב-1967, שנה לאחר תחילת "מהפיכת התרבות" של מאו. צ'ן שן (וויליאם פנג שאופנג) מבייג'ינג הוא אחד מ-17 מיליון הצעירים שנשלחו לפרובינציות הסיניות. יחד עם חברו יאנג קי (שוואן דו) הם מגיעים בתחילת הסרט לערבות מונגוליה ולשהות במחיצת שבט נוודים.
צ'ן ויאנג התנדבו כדי ללמד קריאה וכתיבה במנדרינית את ילדי שבט הנוודים, פעולה שהסרט לא מציג ולו פעם אחת. החינוך האמיתי יהיה של צ'ן הלומד מתוך התנסויותיו את מנהגיהם וערכיהם של בני המקום - בעיקר בכל הקשור לחוקי הטבע החלים גם על בני החברה השבטית. בני השבט עוסקים ברעיית צאן, ובהמשך מוטלת עליהם משימת הטיפול בסוסים המובחרים ביותר של הצבא הסיני. אך הערבה המונגולית מכילה גם שותפים-יריבים: הזאבים אשר צדים את הצאן והסוסים.
הזאבים מסכנים את בני האדם ורכושם אך הם גם חלק הכרחי מהמערכת האקולוגית. יש להם תפקיד הכרחי בצמצום מספרן של החיות אוכלות העשב, חיות שסכנתם עבור השבטים המונגולים חמורה אף יותר מזו של הטורפים. ביליג (באסן ז'אבו), מנהיג השבט, פוקח את עיניו של צ'ן למורכבותם של יחסים אלו. מנגד נמצא איש המפלגה הקומוניסטית באו שונגהי (ין זושנג) הפוקד על אנשי השבט לחסל את הזאבים עבור פרוותם ובשרם.
הציד האכזרי של הזאבים מוביל לפעולות תגמול מצד החיות. בסצנה המהווה את שיאו החזותי של הסרט, להקת הזאבים תוקפת בשעת לילה רוכבים על סוסיהם. בסצנה מרשימה נוספת מוצגת התוצאה של טקטיקת המתקפה של הזאבים המסיטים את הטרף לעבר אגם קפוא, ואת האופן המאוד ממשי שבו בני האדם והזאבים גונבים האחד את מזונו של השני. במהלך המאבק המתחולל בין בני אדם וזאבים צ'ן מחליט לפעול כנגד הציווי הממסדי - להציל גור זאבים ולגדל אותו בסתר.
הזאבים מומשלים מבחינת התנהגותם למונגולים. בני ההאן, הקבוצה האתנית הדומיננטית בסין, מושווים לצאן. ההנחיה השלטונית לחסל את הזאבים, המובילה לפגיעה באיזון האקולוגי בין השבטים המונגולים והזאבים, לא רק נובעת מיחסי הכוח בין המרכז השלטוני והמיעוטים בסין הקומוניסטית, אלא גם נושאת ממד אלגורי.
אנו מגיע ל"זאב האחרון" לאחר קריירה ארוכה וניסיון ייחודי בסרטים שמתרחשים בטבע, ושבמרכזם חיות. כך היה ב"הדוב" (1988) סרט שגיבורו הוא דוב גריזלי, וכך גם ב"שני אחים" (2004) שעסק בשני גורי טיגריס. הזאבים המוצגים גודלו ואולפו שנים לפני תחילת הצילומים. חרף השקעה וסבלנות זו יש לא מעט רגעים מאכזבים בהם ברור כי האינטראקציה בין בני האדם והזאבים מתבצעת באמצעות עריכה של שוטים נפרדים ולא באמצעות נוכחות באותו מרחב. קצת מאכזב לאור הניסיון המאוד ספציפי של אנו.
גם עבור הקהל המערבי, זה שאינו מתעניין בדקויות של הסיטואציה הפוליטית הסינית, יהיו לסרט חולשות ניכרות נוספות. הרקע שיש לאנו בעבודה עם בעלי חיים אינה תחליף לבעיות בבימוי בני אדם - ברמת המשחק, בסיטואציות דרמטיות לא מספיק מעניינות, בהבלחות סנטימנטליות, ובעלילת משנה רומנטית שאינה מפותחת או הכרחית. צילומים יפים של טבע ושתיים-שלוש סצנות מרשימות של בני אדם מול זאבים אינם פיצוי הולם לבעיות אלו.
"הזאב האחרון" (צרפת/סין) - במאי: ז'אן ז'אק אנו. שחקנים ראשיים: וויליאם פנג שאופנג, שוואן דו, באסן ז'בו. אורך הסרט: 121 דקות.
