אמא, אני רוצה "ממתקר": הצעות לחידושי מילים
באקדמיה ללשון העברית מתקבלות הצעות רבות, בעיקר מילדים, להכנסת מילים חדשות לשפה. מה זה "לצחשן"? מה משמעות "לגרבל"? וגם יש חלופה לגלידה. במזכירות המדעית של האקדמיה מביעים סיפוק: "אנשים אוהבים לשתף בחידושים שלהם"
"לְהַשְׂמִיךְ", "לגרבל", "יובלדת" ו"לגגל" - אלה הן כמה מההצעות המקוריות שהאקדמיה ללשון העברית מקבלת מהציבור הרחב (בעיקר מילדים) המבקש לחדש ולהציע מילים לשפה העברית.
אל האקדמיה מגיעות הצעות לחידושי מילים באופן כמעט יום-יומי, ולאו דווקא מאנשי לשון. רבים מציעים מילה עברית תמורת מילה לועזית רווחת או מבקשים להחליף מונח קיים בחידוש הנראה להם טוב או מתאים יותר. בני נוער הפונים לאקדמיה עושים זאת לעתים מתוך מחשבה מוטעית כי אם תתקבל המילה שלהם היא תזכה אותם בציון 100 בבחינת הבגרות בלשון. "זו כמובן שמועה בלבד", מבהירים במזכירות המדעית של האקדמיה, "הרי הבחינה הזאת שייכת למשרד החינוך ולא לנו".
קבוצת המחדשים הפורה ביותר היא ללא ספק הגיל הרך. ילדים המצויים בשלב רכישת השפה יוצרים לעתים קרובות חידושים מקוריים משלהם, וההורים או הסבים הגאים מבקשים לשתף את האקדמיה בהברקות החביבות. אחת מדרכי היצירה של המחדשים הצעירים היא גזירת פעלים משמות עצם, כמו לְהַשְׂמִיךְ (לכסות בשמיכה), לְקַסֵּם (לנקות בקיסם), לְהַזְלִיג או לְמַזְלֵג (לאכול במזלג). לעתים מתקשרות אל שם עצם אחד כמה פעולות, וכך קרה שהפועל לְשַׁרְוֵל מוצע שוב ושוב לאקדמיה – בשלוש משמעויות שונות: "להכניס יד לשרוול", "להפשיל שרוולים" או "לשלשל שרוולים".
חידושים אחרים של ילדים מנוסחים כשאלות המעידות על חוש לשוני מפותח, כגון "למה אומרים מחר ומחרתיים ולא אומרים אתמול ואתמוליים?" או "למה אומרים שלשום ולא אומרים רביעום וחמישום?". ויש גם חידושי ילדים שיסודם בהפכים: "לדבר בְּצַעַק" על פי "לדבר בלחש", "חזקזוק" על פי "חלשלוש".
לפעמים ילדים יוצרים מילה חדשה במקום מילה קיימת – אם מפני שעדיין לא למדו את המילה המשמשת ואם מפני שהם פשוט נהנים מעצם יכולתם ליצור בלשון. "יש לי נכד בן 6", סיפרה לאקדמיה סבתא מאשדוד, "שבמקום לבקש שאתן לו גלידה ביקש ממני ממתקר (ממתק קר)". פונה אחר כתב: "כשאחיין שלי היה קטן הוא היה אומר מגזריים במקום מספריים, וכשחושבים על כך זה באמת הגיוני. הרי אנחנו גוזרים במספריים הרבה יותר משאנו מספרים בהם. המילה מגזריים השתרשה במשפחה, וגם כמה חברים שלנו אימצו אותה".
מבוגרים המבקשים מן האקדמיה להחליף מונח קיים מציעים בדרך כלל מילה אחת במקום צירוף מילים: "שיזופית" במקום מיטת שיזוף, "כותבן" במקום מכשיר כתיבה, "קרחית" במקום קוביית קרח, "חיתולייה" במקום שידת החתלה, "מחפשה" במקום מנוע חיפוש, ואפילו "סבבא" במקום סבא רבא. מנגד יש המציעים צירופי מילים חדשים, כגון "רב-ים" (אוקיינוס), "ריבוי בעיסוק" (מולטיטסקינג), ו"מגן דביק" (מדבקה של מגן דוד).
רק אל תהיי חֲמוּצְפָּנִית
דרך יצירה האהובה על צעירים ומבוגרים כאחד היא זו הידועה בשם הֶלְחֵם – יצירת מילה חדשה על ידי חיבורן של שתי מילים או יותר. הנה טעימה משלל ההלחמים אשר הוצעו לאקדמיה בשנים האחרונות: לְצַחְשֵׁן (לצחצח שיניים), לְגַרְבֵּל (לגלגל גרביים זה בתוך זה), דגיגית (אקווריום, דג+גיגית), פַּסּוּס (זברה, פס+סוס), שְׁמַרְהָב (דוגיסיטר), קַצְרוֹךְ (אגלט, קצה השרוך), תְּלַתְפֶּסֶת (מדפסת להדפסה תלת-ממדית), חצימחוני (צמחוני שאוכל דגים), מֶתְהַלֵּךְ (זומבי) יוֹבֵלֶדֶת (יום הולדת 50 או 100), חֲמוּצְפָּנִית (חמוצת פנים). מילים שנוצרו בדרך של הֶלחם יוצרות לא פעם בעיות דקדוקיות. למשל: כיצד נטה ליחיד את ההצעה החיננית גַּרְבַּיִת ('גרבי בית')?
"ההצעות האלה משעשעות ולפעמים אפילו מבריקות, אך ספק אם יש בהן צורך של ממש", אמרה תמר קציר מההמזכירות המדעית. "בדרך כלל הלחמים מן הסוג הזה מקומם בלשון הדיבור או בשמות עסקים ומותגים, ולא בלשון הרשמית. אני עצמי משתמשת באחד ההלחמים הנחמדים שהוצעו לנו – נֶכְדּוֹד לנכד הדוד – כמובן מחוץ לשעות העבודה".
בראיון לאולפן ynet אמרה קציר כי "הציבור כולו אוהב מאוד את השפה, כולנו חיים כאן בעברית, השפה היא כל החיים שלנו, ואנשים גם אוהבים לשתף את האקדמיה ללשון העברית בחידושים שלהם. יש לנו מערכת פניות ייעודית לפניות בענייני לשון, אבל רבים מאנשים מנצלים את הבמה הזאת להציע לנו חידושים והרבה פעמים את חידושי הילדים והנכדים".
בכלל, מדגישים במזכירות המדעית של האקדמיה, כי "בעלי הבית" של השפה העברית הם דובריה. מילים רבות ומונחים רבים נוצרים מחוץ לאקדמיה – הן בלשון הדיבור הן בלשון הרשמית או המקצועית. כך נוצרו בלשון הדיבור הפועל לְגַגֵּל (לחפש בגוגל) והמילה שְׁנֶקֶל (מטבע של שני שקלים), ולאחרונה מתפשט השימוש במילה תַּתָּתָן (מי שחייב לומר את המילה האחרונה, שכן "תתתן" תהיה בהכרח המילה האחרונה במילון). תוכניות הבישול הולידו את הצִלְחוּת (עיצוב האוכל בצלחת), ובתחומים מקצועיים שונים נוצרו מילים כגון רִשְׁיוּן (מתן רישיון), תלמידאוּת (היות תלמיד), קַשִּׁיבוּת (mindfulness), ושֵׁירותיוּת (תודעת שירות).
לפנייה לכתב/ת 
