"אני לא חיה, אני צפה"
בגיל 30 ומשהו, אחרי שהצליחה בעולם המסעדנות, מצאה את עצמה יונית טיאר עם שני ילדים וחובות אדירים - מאז, 23 שנים היא חווה משבר אחר משבר, נאבקת להתקיים, אבל לא מאבדת תקווה וחושבת שהגיע הזמן לשינוי אמיתי, בעיקר בשביל האמהות החד-הוריות במדינה
בשיתוף ארגון לתת
בן אדם יכול לאבד הכל בחיים, אבל אם יש לו את התמיכה הנכונה, הוא יכול להרים את הראש ולהמשיך בחייו. יונית טיאר מעידה על עצמה שהיתה ילדת שמנת, היה לה כל מה שרצתה. היום, שנים קדימה ומשברים רבים, היא יודעת שגם התחלה טובה אינה מבטיחה בהכרח חיים שקטים עם ביטחון כלכלי, אבל מה שחשוב, היא אומרת, זו שתהיה לך תמיכה – וקשה למצוא אחת כזו.
היא היתה בתחילת שנות ה-30 לחייה כשהכירה מישהו בתחום המסעדנות ונכנסה איתו כשותפה למסעדה מצליחה. בהמשך פתחו השניים עוד עסקים עד שבבעלותם היו 5 מסעדות מצליחות.
אבל השותף שלה החל לשתות, הפך לאלכוהוליסט והכל קרס. "הבעיה היא שברגע שיש צרה במסעדה אחת, הבנק סוגר לך את הברז, הופך אותך למוגבל ואם היית בתהליך עם עוד צ'קים בחוץ למסעדות האחרות – הכל נופל כי אין מאיפה להביא את הכסף. מאותו הרגע ההידרדרות היא מהירה מאד."
טיאר החלה לאבד את כל רכושה, את הבית שלה, את הכסף שהלך לנושים ולחובות.
הנתונים "היבשים"
מה אתם יודעים על העוני בישראל
ynet
כמה עניים יש בישראל, על איזה טיפול רפואי הם מוותרים כשאין כסף וכמה ניצולי שואה נזקקים חיים בארץ? יש דברים שקשה לנו לקבל, אבל הם קיימים בינינו
"הילדים ביקשו לעבור לגור אצל אביהם בדרום, ידעתי ששם יהיה להם בית חם ואוהב שגם יוכל לספק את צרכיהם ונתתי את הסכמתי, בלי בתי משפט, שהם יעברו אליו. קשה לתאר את ההרגשה הזו שאת נותנת לילדים שלך ללכת ממך, הם העוגן שלי, הם הסיבה לחיות, ואני נותנת להם ללכת, כדי שיהיה להם טוב יותר. זה שבר אותי נפשית."
בשלב הזה לא היה באפשרותה לשכור דירה, היא אמנם לא הפסיקה לעבוד לרגע, ועבדה בכל מה שהיה אפשרי, אבל זה עדיין לא הספיק. לכן עברה לגור ברכב שלה, סובארו ישנה וכמעט מתפרקת, וכך העבירה את הזמן בין עבודה לעבודה, אוספת את הכסף שהיא חוסכת, מתקלחת יום אחד אצל חברה אחת ויום אחר אצל חברה שניה.
"לא פשוט למצוא את עצמך בלי כלום, בייחוד אם את אישה. אין משפחה תומכת שיכולה לעזור, אין לאן לפנות, ואנשים שוכחים שבמקום הזה הבנאדם גמור ואין לו את הכוחות לכלום, בטח לא לסחבת של הבירוקרטיה – זה כמו להילחם בטחנות רוח.
"גם מבחינה נפשית אתה גמור, איבדתי את הילדים שזה הדבר הכי חשוב לך, וגם מבחינה כלכלית אין לך את הכוח להקים את עצמך.
"למזלי אני חזקה ואף פעם לא הפסקתי לעבוד ולא הרמתי ידיים לגמרי, אבל אין גורם אחד שמרכז לתוכו הכל, אין שום גוף שיכול באמת לעזור. נכון, יש את הביטוח הלאומי ויש את העובדים הסוציאליים, אבל אין פתרונות בשטח, רק אוזן קשבת והצעות לא ישימות, ואז אתה מרים ידיים, ויש הרבה במצבי שהרימו ידיים ונכנעו.
הרגשתי שאני לבד בעולם ואין אף להגיע אליו ולהגיד אני לא מסוגלת יותר. יש המון מחשבנות אובדניות, אבל אומץ לעשות את זה – אין. גם לא יכולתי לעשות את זה לילדים שלי. מבחינתי באותה תקופה להפסיק את החיים זה היה הדבר הכי קל, אבל אני תמיד בוחרת בדרך הקשה יותר וזה אומר לבחור בחיים."
בשלב מסוים הצליחה טיאר לחסוך קצת כסף ושכרה קרוון באחד המושבים, אבל הכל נעשה בסתר משום שאם היו יודעים את כתובתה, מיד היו מגיעים מההוצאה לפועל ודורשים כסף. "אתה חי במחתרת, המשכורת חייבת להיות במזומן כי אין בנק להפקיד. אתה עובד בעבודות שאי אפשר להתקדם בהן כי אי אפשר לעבוד מסודר, לקבל פנסיה. עד היום, למשל, אני לא יכולה לעשות ביטוח משלים כי אין לי כרטיסי אשראי וצ'קים, אנשים לא מבינים כמה אתה לא יכול לחיות באמת כשזה קורה."
הילד הזה הוא ההישרדות שלי
אחרי תקופה לא קלה, הצליחה טיאר למצוא עבודה בפנימייה של ילדים שהוצאו מהבית בתוקף צו בית משפט, שם גם מצאה מקום מגורים, וגם רומן קצר שהסתיים בהיריון לא מתוכנן. כשגילו במקום העבודה שהיא בהיריון, היא פוטרה משום שטרם סיימה חצי שנת עבודה במקום.
את בת 38, בלי עבודה, בלי בית, בלי פרנסה ובהיריון – אנשים יגידו שזה לא מתקבל על הדעת להביא ילד לעולם.
"הילד הזה הציל אותי מבחינה נפשית, הוא נתן לי את הכוח והרצון להמשיך לחיות, גם הילדים בפנימייה, דרך אגב, בגלל הצורך שלהם באהבה והצורך שלי לתת אהבה - כי הכל נלקח ממני, אבל הצורך לתת אהבה לא נפגע. היתה אנרגיה של נתניה וקבלה.
"מצאתי את עצמי עם צרור בגדים, לבד ובהיריון ואני לא מסוגלת לעשות הפלה. היה לי
לכולם מגיעה ארוחת חג
הארוחה הבלתי מושגת
ynet
כיצד ממחישים רעב? בישראל חיות 200 אלף משפחות שאינן יודעות מהיכן תגיע הארוחה החמה הבאה, כדי להעלות את המודעות לנושא נבנה, במסגרת קמפיין "לתת בחגים", מיצג ענק בכיכר רבין. צפו בבנייתו
"אני יודעת שאנשים לא מבינים את זה, אבל זה קטע רגשי ונפשי – הם מסתכלים סכמטי ולא כל אחד יכול להבין את הצורך הנפשי בחום ובאהבה. העולם שלי נופל סביבי ויש לי משהו אחד של אהבה טהורה."
אז מה עושים?
הולכים לים, מסתכלים לשמיים ואומרים לאלוהים 'אתה עושה לי מבחנים? אני אעשה לך מבחן. אני אביא את הילד לעולם, אבל חסר לך שלא תדאג לי לפרנסה'. פותחים ידיים אל השמיים ואומרים מה שיהיה יהיה ונראה מה בא.
"ואז משום מקום חבר ילדות התקשר להגיד חג שמח ושמע את הטונים בדיבור שלי. סיפרתי לו מה שקרה והוא ישר אמר 'אל תזוזי אני בא לקחת אותך'. כך מצאתי את עצמי אצל משפחה מדהימה שטיפלה בי רגשית ועטפה אותי בחום ואהבה - כך שרדתי את שלושת חודשי ההיריון הראשונים.
"בשלב מסוים חברת ילדות אחרת התקשרה, סיפרה שיש לה ארבעה בנים והיא זקוקה לעזרה, וביקשה שאני אבוא לגור איתם. היא אמרה לי שבעלה יבנה לי צימר בחצר כדי שאוכל לגור לידם ולעזור - וכך היה. טיפלתי בילדים, עבדתי גם בגן ואת הכסף שחסכתי העברתי לבעלה שיקנה חומרי בנייה.
"את הבן שלי ילדתי בניתוח קיסרי, וכשיצאנו מבית החולים הצימר חיכה לנו – ככה התחלתי מחדש."
איך חיה אם חד-הורית שנמצאת בחובות?
"חד הורית עם חובות שאין לה אף אחד צריכה ללמוד לעשות קומבינות, זה קודם כל לרשום את הכתובת במקום אחר. ת.ד., למשל, זה דבר חשוב כי אין כתובת, חס וחלילה ידעו איפה את גרה. זה לדעת להתקמבן, לעשות חישובים של השקל הזה לתפוח וזה לחשמל והשקל ההוא למשהו אחר. זה לקפוץ מכל דפיקה בדלת כי את לא יודעת מי זה. פעם אחת באו לעצור אותי ולמזלי נפלתי על שוטר מדהים שהבין את מצבי, לשמחתי לא נתקלתי בשוטרים שעשו לי רע."
"בביטוח לאומי, למשל, רצו לשלוח אותי לקורס, אבל לא מקבלים קצבה בזמן הזה ואין לי מה לעשות את הילד כי אין כסף למטפלת, אבל אם אני לא אעשה את הקורס, לא יתנו לי קצבה בכל מקרה.
"זה מרגיש לפעמים כאילו מתעקשים להשאיר חלק מהאוכלוסייה חלשה ונוצר מעגל עוני שפשוט אין סיכוי לצאת ממנו. אני לא מכירה גוף שעושה ופועל למען אמהות חד-הוריות, בשביל לעזור להן, ואפילו בדברים הקטנים, הרי אם תעבדי, מה שתרוויחי ילך למטפלת, כי כמה כבר אם חד-הורית בלי מקצוע מוגדר יכולה להרוויח, הרי המטפלת מרוויחה יותר, אז ממה תחיי?
"אנחנו מקבלים נדבות, מקבלים אוכל מעמותות כי אין שום גורם ממשלתי שעוזר, אפילו לעובדת הסוציאלית אין מענה, היא פונה לעמותות ומבקשת עזרה בשבילך. ואני עושה כל מה שאפשר - סורגת, מבשלת, מטפלת בילדים כמה שאפשר – אני מסתדרת כי אני שורדת. אבל זה לא חיה, זה צפה."
איך מתמודדים עם ילד ששואל על המצב הכלכלי?
"אנחנו מנהלים המון שיחות על שכסף לא עושה את הבנאדם, קודם כל חשוב להיות בנאדם, וזה גם שיעור טוב לחיים, מבחינת פרופורציות, מותגים מחו"ל – אני חושבת שחברת השפע לא עושה טוב לילדים. הוא, למשל, רצה מחשב, אז הוא הלך לעבוד בחופשת הקיץ כדי לחסוך למחשב – זה חינוכי יותר בעיני מאשר ישר לתת כל מה שהילדים רוצים."
צריך לשנות את אופן החשיבה
טיאר מספרת שהבן שלה, היום בן 14, גם סובל מהפרעות קשב וריכוז ולצערה אין מי שיעזור. "בבית הספר הקודם שלו הוא סבל מחרמות והתעללות קשה – אחרי שלא נמצא שום מענה מבית הספר, החלטתי להוציא אותו והוא היה חצי שנה בבית.העזרה הגיעה ממדריכה שהיתה חלק מהעירייה, הסיפור נגע ללבה והיא נלחמה עבורו, הפכה עולמות והצליחה להכניס אותו לבית ספר אחר, שם המנהלת הפכה אותו לפרוקטאישי שלה, והיום – שנה שניה שהוא שם – הוא פשוט פורח, כי יש לו מישהו שמאמין בו, מישהו שעוזר לו, שזו רשת התמיכה שכולנו צריכים במצבים קשים.
"הבן שלי חזק ומחושל, הוא רואה את זה אצלי, והוא יודע להתמודד עם דברים. אבל
הכירו את אסתר רוסק
"מי שלא עבר רעב לא יכול להבין את זה"
ynet
היא עברה את זוועות השואה, איבדה את אביה לרעב המציק והכואב, ועכשיו היא חלק מהמעגל שמצריך ממנה לבקש תרומות של מזון
לסיום, היא חוזרת לאחור ומזכירה שהיא באה במקור ממשפחה בעלת נכסים. "היתה לי ילדות של צמר גפן עד גיל 18, אבל החיים יכולים לנחות עליך ברגע אחד ואז הכל מתהפך בשניות, פתאום מילדה מפונקת שיש לה הכל, אין לי כלום, גם לא משפחה. זה מפחיד – בכל גיל שזה קורה - והייתי שמחה שיהיה גוף ממשלתי אחד שיכול לעזור ולתת מענה.
כיום אין מענה לאנשים שנופלים מבחינה כלכלית, צריך גוף שייתן להם כלים להתמודד עם המשבר לא רק כלכלית אלא מעבר לזה, זה משבר נפשי קשה ופחדים שאי אפשר לצאת מהם, אי אפשר לתאר את הסיוט הזה אם אתה לא בתוך זה, בעיקר כשאתה מאבד את הילדים שלך. אני מאמינה שיש אמהות שנאלצות לשלוח את הילדים לפנימיות כי אין יכולת לעזור ולטפל בהם.
צריך לעשות חישוב מחדש ולנסות לראות איך משאירים משפחה ביחד. אין מחיר לחום של אמא, צריך מנגנון שילווה ויעזור לפתור את הבעיות האלו ויעזור לך להרים את עצמך, בלי לפרק את התא המשפחתי.
"עברו 23 שנים מאז שנפלתי לתהום הזו, רוב החיים אני במאבקים וזה לא נגמר, אבל חייבים להמשיך הלאה."
לתת בחגים: 200,000 משפחות זקוקות לנו כדי לעבור את תקופת החגים. תרמו ארוחה ויחד נגיע אל היעד. לתרומות התקשרו 6833* או היכנסו לאתר "לתת"
לתת (צילום ועריכה: לתת)
בשיתוף ארגון לתת
פורסם לראשונה 21/09/2016 10:37
לפנייה לכתב/ת 
נלחמת ושורדת - יונית טיאר
מומלצים
