הפחד הוא התקווה של טראמפ
הפיגוע בניו יורק ומטעני החבלה שלא התפוצצו בניו ג'רזי עשויים להיות הרוח במפרשי קמפיין ההפחדה של המועמד הרפובליקני לנשיאות
במשך דורות הייתה ארצות הברית מדינה בין שני אוקיינוסים; מוגנת, בטוחה שהטרור בעולם רחוק ממנה, שלה זה לא יקרה. היא הייתה שקועה בעצמה, לעתים מתנשאת, ממלאת בהתמדה את התפקיד שלקחה לעצמה: להיות זרקור לעולם. עד שכמה אנשים עם סכינים יפניות ריסקו מטוסים לתוך מבצר הכלכלה שלה בניו יורק והמבצר הביטחוני שלה בוושינגטון. מאז, כל רמז על פיגוע על אדמתה או ניסיון כזה מעיר את כל השדים השחורים של הפחד, האימה והלהט הבוער לנקמה.
זה בכלל לא משנה אם הצעיר האפגני הוא האיש שעומד מאחורי הפיגועים או לא. מצב שבו אמריקה מפחדת יכול להביא למצב שבו היא מתאחדת בבחירות סביב זה שמבטיח לה בשפה בוטה כי יסלק מהגרים, ימנע כניסת מוסלמים, ויקים חומת ענק על הגבול. כשתחושת הביטחון האישי מתפוגגת, כאשר מדינה שלמה עוקבת בחרדה אחרי מטענים מאולתרים, בלוני גז וחוטים שהיו יכולים לפוצץ ולהרוג, כפי שקרה במרתון בבוסטון כאשר מטענים מאולתרים הפכו אירוע ספורט למרחץ דמים והמבצעים היו מהגרים. כשזה קורה הציבור לא מחפש שפה שהיא פוליטיקלי קורקט, הוא מחפש דיבורים על יד חזקה ותגובה מהירה, כמו שטראמפ יודע.
בעתות של אי ודאות ודיבורים על תאי טרור רדומים שמתחילים להתעורר, חוזרת לתודעה תחושת הסיוט והבטן מתכווצת נוכח הדיווחים שיכולים להחזיר באחת את חלום הבלהה. להילרי קלינטון יש ניסיון רב משל טראמפ בלוחמה בטרור ובניהול מדיניות, אבל לו יש את אוצר המילים הנכון עבור ציבור מבוהל. רק הוא מסוגל לומר: ניכנס בהם, נשמיד אותם, נגרש אותם, ניקח להם את הוויזות. הבטחות מתלהמות שאין מאחוריהן אף לא תכנית אחת סדורה וגם שמץ של מושג איך עושים את זה.
לעת כזאת, הבוחרים באמצע המרוץ לא רוצים ביטויים ממרומי העולם ולא מסר מורכב. טראמפ ייתן לפחד לנצח כי זו שעתו הגדולה לנצח בבחירות - על גלי החרדה והשנאה. מול מסר של הפחדה וחרדה, כל מילות התבונה על המורכבות של המצב, כפי שאמרה קלינטון אתמול, אינן מחלחלות. היא הזכירה את הצורך לשתף פעולה עם חברות ההיי טק בעמק הסיליקון כדי לעקוב אחרי טרוריסטים פוטנציאלים ברשת, ועל הצורך לשתף פעולה עם מוסלמים כדי לקבל מהם מודיעין, ולא להביא לתחושה שמנהלים נגדם מלחמת דת.
טראמפ, לעומת זאת, דיבר בקצב של מכונת ירייה, מתוך הבטן ואל הקרביים של שומעיו. "אני אכנס בארגוני הטרור", הוא אמר. משפט שבעצם אין לו כל משמעות, אלא ניסיון להלהיט את הרוחות ולהסית את הציבור. כאשר הציבור זועם, כל מה שמעניין אותו מעבר לביטחון האישי זו הנקמה, וטראמפ מבטיח אותה חמה ולוהטת. דבריו מתגלגלים עכשיו במסלול הקמפיין כמו אש בשדה קוצים.
מדינה מבוהלת מחפשת בדרך כלל מנהיג חזק. אלו הזמנים שבהם התבונה לא יכולה לנצח כי הדם רותח. טראמפ לא יכול היה להרוויח הרבה מהמצב אלמלא בשבועות האחרונים עשה כבר זינוק, חיזק את כוחו, והילרי נותרה מולו אמנם כמועמדת מובילה, אבל במרוץ צמוד כשהיא נחשפת במלוא חולשתה.
טראמפ הגדיל את כוחו בקרב הצעירים, בקרב ההיספנים ואפילו בקרב השחורים. אחרי שהצהיר כי אובמה נולד בארצות הברית, השחורים כבר לא מתביישים להצביע עבורו. משלושה אחוז תמיכה שהיו לו אצלם, הוא הצליח לעלות לתמיכה דו ספרתית תוך כמה ימים. ברוב מדינות המפתח המרוץ צמוד. אמנם הסיכויים של קלינטון לנצח, על פי נייט סילבר, הגורו של הסוקרים, הם 60 אחוז, אולם רק לפני חודש הסיכויים שלה היו קרוב ל-90 אחוז.
אחרי שבמשך שבוע שלט הלכסיקון הרפואי על שיח הבחירות, עכשיו נלקחות המילים מעולם האימה והדם. כאשר אמריקה מחפשת עוד מוסלמי עם דם על הידיים, מה שיש לקלינטון יכול להיות פחות אטרקטיבי בעיני הבוחרים המתנדנדים. מעתה, במשך 50 הימים הבאים, טראמפ לא יפסיק לרקוד על הדם, כי הוא יודע היטב שזה מה שיכול להפוך אותו מצמוד להילרי למוביל.
לפנייה לכתב/ת 
