קלישאה עם שיניים / על ניצחון מכבי חיפה
בכל שבוע אנחנו שומעים ממאמנים מילים כמו דרך ותהליך, אבל לא תמיד קל להאמין להם. גם במכבי חיפה הנוכחית מדקלמים את הציטוטים הדביקים, רק שהפעם יש נקודות אור לבנות עליהן. ומעל כולן - קמיל ואצק. אורי קופר מסכם את ה-1:2 על הפועל ב"ש, שאחרי סן-סירו נפלה מהרגליים בסמי עופר
הנאום הקבוע מגיע פעמים רבות בעונה, לפעמים אפילו מספר פעמים במחזור. המאמן מתייצב בעמדת הראיונות בתום משחק ואז, ניצח או הפסיד, הוא מדבר על דרך ועל רצון להתקדם משבוע לשבוע. לפעמים זה נשמע מוזר, סוג של תירוץ.
גם המאמן של מכבי חיפה, רנה מולנסטיין, חזר הערב (ב') על אותם דברים בסיום ה-1:2 על הפועל ב"ש. "זה תהליך, אפילו תהליך ארוך שלוקח זמן", הוא אמר, ולמרות שהמילים הן אותן מילים, רק בשפה שונה, במקרה הזה קשה היה שלא לכבד את הדרך. קשה היה שלא להאמין לו.
ההרגשה היא שאכן יש דרך חיובית במכבי חיפה. לקלישאה, כמו ההבדל בין איום אמיתי לסרק, יש הפעם שיניים. לא בגלל שמולנסטיין אומר את הדברים באנגלית שנשמעת טוב יותר וגם לא כי חיפה נתנה 90 דקות מבריקות ולא חפות מבעיות, אלא כיוון שאפשר לזהות דברים טובים שחסרו לה בשנים קודמות. זה לא יביא אליפות השנה, אבל חיפה היא קבוצה שזקוקה רק לאותו תהליך מדובר כרגע. זה יספיק.
גם וגם ואצק
השינוי המשמעותי הראשון שאפשר לבנות עליו בחיפה נקרא קמיל ואצק. כבר הרבה זמן שלא היה לקבוצה קשר שיכול לעשות גם וגם – גם הגנה וגם התקפה. הקשרים האחוריים, גם הטובים שבהם, היו מוגבלים יחסית בצד השני של המגרש. ואצק, במשחק מעולה, תרם בכל מקום. הוא הכניס כדורים על הקרקע (אחד נפלא לריאן), הרים לא רע לרחבה (כדור שלו הוביל לשער הניצחון), ניהל את המרכז במסירות קצרות וגם רדף אחרי שחקני באר-שבע לכל מקום.
שני תיקולים מוצלחים של ואצק על ג'ון אוגו הובילו ליציאה מהירה קדימה. לא קל לחלץ כדור מאוגו ועד עכשיו ואצק הוא השחקן שתיקל הכי הרבה בארבעת המשחקים הראשונים של חיפה. נטע לביא, ששיחק לצידו, היה לא רע בעצמו. שניהם, ללא קשר מרכזי נוסף, התמודדו עם מרכז הקישור הטוב בארץ.
בדקה ה-86 הקהל של חיפה היה בעיצומה של שירה מתמשכת ורועשת. מולנסטיין ניצל רגע של עצירה קלה במשחק, פנה ליציע שמאחורי השער ומחא כפיים - לא דבר שרואים כל יום אצל מאמן. בינתיים, את שני הניצחונות שלה חיפה השיגה בבית, מול הקהל הגדול. אם תצליח לשמור עליו, על הבית, היא כבר עושה עוד התקדמות.
מולנסטיין עצמו עשה חילופים נכונים. אחרי שפתח ללא גלינור פלט, במטרה להריץ את ניקיטה רוקאביצה בהתקפות מעבר ומתפרצות, המאמן הוסיף כלים התקפיים בזמן הנכון. היה נדמה שהבין פתאום שלפי התפתחות המשחק יש לו יותר סיכוי לנצח מאשר להפסיד. חיפה גם הפעילה סוף סוף לחץ במשחק שלה, כשגילי ורמוט הצטרף לרוקאביצה. הבעיה עם ההצבה של ורמוט במרכז היא שרועי קהת הולך לאיבוד. הוא לא שחקן כנף.
הדברים רחוקים מלהיות ורודים בחיפה. ההגנה עדיין בעייתית, בעיקר בצד ימין כשאיסמאיל ריאן, שהכניס כדורים טובים בהתקפה, פישל בעזרה מאחור. אוהד לויטה היה צריך לספק כמה הצלות לעניין. ועדיין, יותר משלוש הנקודות, לפחות רואים שיש יותר על מה לבנות להמשך. זה הדבר החשוב.
תשישות וג'ט לג
בבאר-שבע לא צריכים להתרגש מההפסד. לאבד נקודות בשני משחקים מתוך ארבעה זה לא דבר שאמור לקרות לאלופה, אבל במקרה הזה היה ברור לגמרי שיש כמה שחקנים שנפלו מהרגליים. אחרי הניצחון על סלטיק, באר-שבע לא ניצחה בליגה וכעת גם אחרי הניצחון על אינטר. מי שהדבר הכי הורגש אצלו הוא אובידיו הובאן.
בעיקר בגלל התשישות, יותר מאשר ג'ט-לג אירופאי, באר-שבע נפלה בסיום. המחצית הראשונה שלה הייתה לא רעה בכלל כשמי שהוביל אותה הוא מאור בוזגלו, שבמערך נטול חלוץ טבעי היה בדרך כלל השחקן שהכי קרוב ללויטה. אבל בוזגלו נעלם לגמרי במחצית השנייה וכל הקישור-התקפה יחד איתו. רק טוני וואקמה (שסידר דווקא לפלט את שער הניצחון) בטח עדיין מחזיק כדור ואף אחד לא חוטף לו.
באר-שבע קבוצה אדירה, וראינו את זה, שוב, בסן-סירו .היא לא תאבד הרבה נקודות במשחקים "רגילים" העונה. השאלה מה ימשיך לקרות לה, ולמכבי ת"א, אחרי החזרה מאירופה. אלה נקודות שישפיעו המון על זהות האליפות העונה.
לפנייה לכתב/ת 
