כשהסרטן נדחף לרצף החיים

אני לא מה"ממששות". אבל כנראה שגם זה יכול להתחיל יום אחד. אצלי זה התחיל בלילה אחד של חודש אוגוסט. אם חלקנו מתעוררים פתאום לצלילו של יתוש טורדני או כדי להדליק את המזגן, אני התעוררתי באותו לילה בתחושה שמשהו בגוף שלי לא בסדר.

בגיל 37, לא יכולתי להתעלם מהמקום של הסרטן בחיי. סבתי ואבי נפטרו ממנו, ידעתי שיש לי היסטוריה משפחתית ולמרות הגיל הצעיר, משהו ישב לי אי שם בתודעה, והרגשתי שאני צריכה לעבור את הבדיקות לגילוי מוקדם לסרטן השד.

ארבעה חודשים לפני אותו ליל אוגוסט, הייתי אצל כירורג שד בפעם הראשונה. הוא לא הבחין בגוש, אך לאחר בקשותיי הופניתי לממוגרפיה ואולטרה סאונד. המצחיק הוא שלמרות שביקשתי והתעקשתי בסוף לא הלכתי. כאמא לשתי בנות קטנות, הבדיקה הייתה פחות דחופה ברצף החיים. יש גן, ביה"ס, להכין ארוחות ערב, ללכת לעבודה – למה לי סרטן עכשיו? הבדיקה יכולה לחכות קצת, לכשאתפנה.

ואז גיליתי את הגוש שלי

התחושה של הגוש בשד באותו לילה הטרידה והעירה מקומות חבויים שתמיד קל יותר לא לגעת בהם, החלטתי שמה שלא יהיה, אני אהיה חזקה ואתמודד. קמתי בבוקר והייתי נחושה ללכת לבדיקת הממוגרפיה ולאולטרסאונד למרות שהמחשבה על סרטן לא באמת נכנסה לתודעה בשלב הזה. ואז גיליתי את הגוש שלי.

שבועיים לאחר הגילוי כבר הייתי בחדר ניתוח לכריתה חלקית, ניתוח שבמהלכו הוציאו את הגידול שהרגשתי, ואף גילו גידולים נוספים. בהמשך עברתי טיפולים כימותרפיים, ניתוח נוסף להוצאת שאר הגידולים, ולקינוח טיפולי הקרנות. עברתי שנה ארוכה, מתישה, ומורכבת. לאורך כל הטיפולים הפחד מהכאב, הפחד מהחולשה, הפחד מהלא ידוע והפחד מהקושי שלי ושל אהוביי הציפו אותי. עם כל זאת היה לי ברור שאסור לי לתת לפחד לנהל אותי.

אחד השלבים הקשים בהתמודדות היה לאחר הניתוח הראשון. במשך מספר שבועות לא היה ברור אם אצטרך להתחיל בתהליך של כימותרפיה ובכל אותה תקופה הייתי שרויה בחוסר וודאות. העתיד לא היה ברור, לא יכולתי לתכנן, לא ידעתי אם ומה להסביר לבנותיי, והפחד היה בשיאו.

בתוך כל הבלבול, היה מסר אחד ברור שעמד לנגד עיניי, הסרטן הוא משהו שנכנס לחיים שלך בהפתעה ומשנה אותם, זו עובדה קיימת, אבל האופן שבו הוא משנה אותם ,זו כבר בחירה שלי. המסר הזה ליווה אותי והפך להיות המוטו שלי. בסופו של דבר אכן הייתי צריכה ללכת לטיפולי הכימותרפיה הקשים, אבל בדרך קיבלתי כמה החלטות לגבי עצמי, ולגבי החיים שלי.

קודם כל, החלטתי שאני את המחלה הזו הולכת לנצח! כחלק מהדרך להגשמה בחרתי להמשיך לעבוד כל עוד אני יכולה, ואכן עבדתי במשך השנה הזאת. אני מטפלת באומנות במשרד החינוך, ודווקא באותה שנה הייתי אמורה להיות בשנת שבתון.

כשאת חולה, את לא מפסיקה להיות אמא ולחשוב כמו אמא

מהר מאד החלטתי שאת השבתון שלי לא אבזבז על בתי חולים. במקביל קיבלתי החלטה נוספת וחשובה במיוחד, בנותיי תלכנה להיבדק כבר בגיל 25 כי אין דבר כזה מוקדם מדי כשזה מגיע למשפחה.

סרטן השד הוא מחלה קשה, אבל גילוי מוקדם שלה מעלה את סיכויי ההחלמה ל-92%. הידיעה שבאמצעות הבדיקות אני יכולה לשמור עליהן, איכשהו, נתנה לי כוח להמשיך. כשאת חולה, את לא מפסיקה להיות אמא ולחשוב כמו אמא.

במהלך הטיפולים, דודתי אהובה עזרה לי עם הבנות, עם השמירה על השגרה והשפיות. דודתי, שהייתה כל כך קרובה אלי וראתה את הקושי שלי לאורך כל תקופת הטיפולים, ידעה שאנחנו חולקות את אותו מאגר גנטי אבל הפחד והחרדות מהמחלה מנעו ממנה ללכת להיבדק. 6 שנים אחרי שהתגלתה אצלי המחלה, היא התגלתה גם אצלה, במצב גרורתי מתקדם והיא נפטרה זמן קצר לאחר מכן, בגיל 55.

סרטן השד משנה מציאות, משנה פרספקטיבה

סיימתי את הטיפולים ביולי, שנה מורכבת הגיעה לסיומה. חודשים ספורים אחר כך, העיתונים התמלאו בכתבות על סרטן השד, זה היה חודש המודעות. במהלך תקופת המחלה לא רציתי לעשות מזה משהו נורא גדול, יש סרטן, טיפולים, נלחמים ונגמר. ופתאום, מהמקום האישי והאינטימי שלי, הבנתי שזה כן סיפור גדול, ושאני יכולה לעזור לאחרות שעוברות את מה שעברתי. הידע והחוויות שלי יכול לסייע לאחרות.

יותר מזה, ידעתי שההחלטה ללכת להיבדק תלויה בנו הנשים. התלבטתי אם אני רוצה לחזור ולהתנהל בתוך העולם הזה של סרטן, טיפולים ובדיקות. אחרי התלבטות ארוכה של כמעט שנתיים, התקשרתי לעמותת "אחת מתשע". במסגרת פרויקט "לצידך" של העמותה, והפכתי למלווה ותומכת באופן רשמי לנשים חולות המתמודדות עכשיו עם התמודדויות שחוויתי בעבר.

סרטן השד משנה מציאות, משנה פרספקטיבה. ההתמודדות עם סרטן השד היא מעין "חשב מסלול מחדש" שלוקח אותך בדרך מאד קשה ומורכבת למקום של בנייה וצמיחה, ליעד סופי טוב שמתגלה לאט לאט לאורך הדרך. הסרטן תמיד יהיה חלק מתעודת הזהות שלי. הוא מבחינתי גם הוכחה לכך שאפשר לנצח הכל, זה תלוי רק בי ובאופן בו אני בוחרת להתמודד עם מסע החיים שלי.

חודש המודעות לסרטן השד נערך בימים אלו במטרה להעלות את המודעות בקרב נשים צעירות לחשיבות הגילוי המוקדם ולבדיקה אצל כירורג שד, בדיקה שתכלול גם תשאול לגבי היסטוריה משפחתית ורפואית של האישה. כיום המודעות לאיתור וגילוי מוקדם של סרטן השד בקרב נשים מגיל 30 נמוכה, וזאת למרות ששיעורי ההחלמה בגילוי מוקדם של המחלה עומד על 92%. כמו כן, חודש המודעות לסרטן השד מהווה קריאה נוספת למשרד הבריאות והקהילה הרפואית להתוות מדיניות ברורה לגילוי מוקדם של המחלה עבור נשים בישראל.