דירה אחת, 7 אחים - והסכם שנועד לרמות בנק

אחים שירשו דירה בקריית שמונה סיכמו שאחד יקנה אותה מהם במיליון ש'. אולם הוא שילם הרבה פחות וטען: ההסכם היה פיקטיבי. מה קבע השופט?

עו"ד תמרה רפאלובפורסם: 22.09.16 , 07:08

בית משפט השלום בצפת הכריע לאחרונה בסכסוך סביב דירה בקריית שמונה שהורישה אישה לשבעת ילדיה: הם סיכמו שאחד האחים ירכוש אותה מכל היתר תמורת מיליון שקל, אולם בפועל שילמו הוא ואשתו הרבה פחות, בטענה שמדובר היה בחוזה פיקטיבי שנועד לקבל תנאי משכנתה טובים מהבנק. השופט דניאל קירס דחה את ההסבר, וקבע שעל האח הקונה לשלם לאחיו את ההפרש.

פסקי דין מעניינים נוספים - בערוץ משפט ב-ynet:

על פי חוזה המכר של דירת האם המנוחה סיכמו שבעת האחים על מחיר של מיליון שקל שישולם בשני מועדים שונים. בפועל, האח-הקונה ואשתו שילמו 420 אלף שקל בלבד – 70 אלף שקל לכל אח. בנוסף הוא העביר לכל אחד מהם, לטענתו מרצונו הטוב, 20 אלף שקל נוספים.

דיני משפחה

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

עו"ד שי גולדנברג

גבר ואמו חתמו על ירושות הדדיות שבמסגרתן הורישו זה לזה את רכושם. אחרי ששניהם מתו פרץ סכסוך בין בנותיו לבין דודותיהן. מה קבע ביהמ"ש?

מלחמה על הצוואה: אחיות המנוח נגד בנותיו

ב-2013 הגישו שלושה מהמוכרים - שתי אחיות ואח - תביעה שבה דרשו את שאר הכסף שעליו סוכם בחוזה. לטענתם, במעמד החתימה על ההסכם החתים אותם עורך דין על שורה ארוכה של מסמכים, בלי שהתאפשר להם לעיין בהם, כדי שהאח הקונה ואשתו יוכלו לקבל הלוואת משכנתה מבנק מזרחי טפחות.

האחים הוסיפו שחתמו על מסמך שלפיו הם מאשרים שקיבלו כ-96 אלף שקל כל אחד אף שזה לא היה נכון. אחד מהם טען כי סירב לחתום, ומאוחר יותר גילה שחתימתו זויפה.

מנגד טענו האח הקונה ואשתו שכל האחים הסכימו לרשום בחוזה תמורה של מיליון שקל אך ורק למראית עין, על מנת לאפשר להם לקבל משכנתה בהתאם, כלומר בשביל לרמות את הבנק. הם הוסיפו שבטיוטה שהופצה לכל האחים צוין שמדובר ברישום פיקטיבי. לתמיכה בטענותיהם הגישו בני הזוג תצהירים חתומים על ידי שלוש אחיות אחרות, שנערכו כשנה לאחר חתימת ההסכם, ובהם נכתב כי המחיר שסוכם הוא 490 אלף שקל.

איפה הטיוטה?

אולם השופט דניאל קירס סבר שהאח הקונה ואשתו לא הצליחו להוכיח שהתמורה בהסכם שבכתב הייתה למראית עין, וקבע שמדובר בהסכם תקף לכל דבר וענין. הוא ציין שהנתבעים לא הגישו העתק של אותה טיוטת הסכם, וזאת אף שלדבריו המסמך הופץ לכל אחד מששת אחיו ואחיותיו. בנוסף, האחיות התנערו לא אישרו שסוכם עמן לערוך רישום פיקטיבי. אחת אמרה שלא ידעה, השנייה שאינה זוכרת, והשלישית טענה שלא קראה את ההסכם.

"לא נעלמה מהרהוריי האפשרות שמא האחיות הנוספות פחדו לאשר בעדותן בבית המשפט הסכמתן לרישום פיקטיבי של התמורה שמא יסתבכו בפלילים", ציין השופט קירס, אולם הדגיש שבסופו של דבר גרסת הנתבעים לא הוכחה.

נימוק נוסף שהכריע את הכף היה עדותו של עורך הדין שהחתים את הצדדים על המסמכים (ולא ייצג אותם בהליך הנוכחי). תחילה הוא מסר שלא רק הנתבעים אלא גם המוכרים הסבירו לו שכבר קיבלו מקדמה של 580 אלף שקל, אלא שבשלב מאוחר יותר, כדברי השופט, "שינה אזימוט בהמשך עדותו ונסוג מטענה זו".

בסיכומו של דבר קיבל השופט קירס את התביעה וחייב את בני הזוג הנתבעים לשלם לתובעים כ-300 אלף שקל, כולל הוצאות משפט בסך 13,500 שקל.