לא רק בברזיל: בואו לחגוג בקרנבלים באירופה

בשיתוף החברה הגיאוגרפית

האסוציאציה המיידית למילה "קרנבל" היא ריו דה ז'ניירו שבברזיל: תהלוכות ענק המונות אלפי רקדנים, נערות חטובות בלבוש מינימלי, עגלות (Alegorias) שעליהן מייצגים מופלאים של פסלי ענק, עצים מלאכותיים, ושאר אלמנטים המהווים שיר הלל לאדם היוצר.

אבל הקרנבל מזמן כבר לא רק בברזיל, שכן את הקרנבלים חוגגים בכל אירופה.

טעם של מציאות אחרת

הקרנבל הוא תופעה עתיקת יומין. בכל העולם האירופי, היוו הקרנבלים הזדמנות נאותה לעריכת ירידים, ובהם דוכנים למשחקים ושעשועונים.

בצרפת, ועוד יותר בחבלים הקתוליים של גרמניה ואוסטריה, שם נערכו הקרנבלים בשיאו של החורף, היה הקרנבל חג שבו הותר הרסן המוסרי, חג של פריצות כמעט, כשבמהלכו הסירו אנשים את טבעות הנישואין ויצאו לחגוג.

כמו כן, הקרנבל מילא תפקיד מרכזי בהתפתחות התיאטרון העממי, שירי העם והמחולות. חגיגות קרנבליות רבות לפני עידן הנצרות, נחוגו בעיצומו של החורף, כאשר האדם חרד לנוכח הטבע הרדום, ונועדו בעיקרם לבשר חיים ופריון.

הקרנבלים נהגו להזכיר לתת לאדם טעם של מציאות אחרת, ולהזכיר כי השמש תשוב לחייך, והאדמה תשוב לתת את פרייה.

מאפיין בולט בקרנבל של פעם היה הפרת הכללים הרגילים של התנהגות חברתית ולעתים קרובות טשטוש חברתי ומעמדי, הבא לידי ביטוי בשימוש בתחפושות או במסכות. זהו מועד של היתר ופריקת עול לרגל המגבלות שכללי ההתנהגות היומיומית מטילים עליהם.

הקרנבל באיבראה(צילום: גילי חסקין)

אפילו השוויצרים המשעממים יצרו קרנבל

למעשה, הקרנבל הובא לדרום אמריקה, על ידי הפורטוגלים, הספרדים והצרפתים. זהו חג קתולי, ששורשיו נעוצים בראשית הנצרות. ראשיתו והתפתחותו של הקרנבל קשורים באופן הדוק כל כך ברומא, וונציה ופירנצה, עד כי הקרנבל של ריו דה ז'ניירו הוא איטלקי באופיו.

במקומות רבים באירופה, נהוג לחוג את הקרנבל, בפאר ובתהלוכות ססגוניות. הקרנבלים של קלן ומיינץ בגרמניה, ניס, דיז'ון, בורדו וליון שבצרפת, של קורק שבאירלנד ושל בריסל שבבלגיה, הם מוקד משיכה לתיירים.

השוויצרים, הנחשבים למרובעים ומשעממים יצרו קרנבל ססגוני להפליא בעיר באזל, הידוע בבובות הענק המוצגות בו, המסמלות רעיונות היסטוריים, תרבותיים ופוליטיים. הקרנבל שם מתחיל בארבע לפנות בוקר. אלפי אנשים מחופשים להפליא, מתארגנים בקבוצות וממתינים בעלטה הקפואה לצלצולם של פעמוני הקתדרלה.

קרנבל בטנריף(צילום: גילי חסקין)

עם משקפיים ירוקים כולם שווים בבלגיה

מדי שנה מתקיים קרנבל עולץ בעיר הבלגית המנומנמת בינץ' (Binch) עיר בלגית קטנה השוכנת באזור דובר הצרפתית של וולוניה שמדרום לבריסל.

תיירים רבים נוהרים מרחבי אירופה, כדי להשתתף בקרנבל שמתאפיין בריקודים ברחובות, גברים הלובשים שמלות מפוארות, נגינה בכלים מסורתיים ולעתים יידוי תפוזים על הקהל. זוהי מסורת שראשיתה במאה ה-13.

חבורות של ליצנים ומוקיונים בחליפות ססגוניות בדוגמאות גיאומטריות עזות צבע ובכובע תקופתי ירוק, ואיכרים, המהודרים מכולם, בתלבושות תקופתיות מרשימות בצבעי כחול-לבן, כסיות לבנות וכובעים לבנים עם עיטורי זהב, וסרטי משי.

הקרנבל מגיע לשיאו ביום ג' של השומן (Mardi Gras), שהוא היום האחרון לפני הצום. ביום זה מופיעה הדמות המיתית של הז'יל (Gille) - הדמות החשובה ביותר בקרנבל, שייתכן שמסמלת את המוסיקאים המדייוואליים של מחוז בורגונדי שבצרפת. הם תוחבים כמויות אדירות של חציר לחזיית הבגד, ליצירת מראה של דמות ענק גדל גוף עם חטוטרת לגבו.

הז'יל מתהדר בחפתים, קרסוליות וצווארונים צחורים, שכבות של מלמלה מסולסלת ותחרה עדינה, מכנסיים ומקטורן הנראים כבגדי אבירים, באדום, בצהוב ובשחור כצבעי הדגל הבלגי, שעליהם מוטבעים סמלי אריות, כתרים, כוכבים ושאר עיטורים.

להשלמת המראה תולים על כל אחד מהם פעמון כבד, חגורה עטורה בפעמונים במשקל כמה קילוגרמים, קבקבי עץ כבדים ומטאטא סמלי מזרדים, שנועדו להניס רוחות רעות.

פניהם עוטות מסכות שעווה אטומות מבע עם משקפיים ירוקים זעירים, עם שפם מסולסל ועם חתימת זקנקן. כעת אפילו הקרובים אליהם יתקשו לזהותם ולהבחין ביניהם, וזה חלק מהרעיון: ברגע זה כולם שווים, ללא הבדל מעמד או ממון.

קרנבל בטנריף(צילום: גילי חסקין)

טקס קבורת הסרדין

בספרד מתקיימים קרנבלים לא מעטים. הידועים שבהם מתרחשים בנווארה, בקאדיז ובעיקר בטנריף. בקרנבלים אלו מתקיימות תהלוכות של ליצנים, תלבושות הדורות, שחקנים מחופשים לשדים, בובות המייצגות דמויות מיתולוגיות, מדורות רחוב בהן שורפים בפומבי דמויות סמליות והרבה מוסיקה וזיקוקי דינור.

בקרנבל של טנריף, המושפע בשנים האחרונות מהקרנבל הגדול של ריו, עם בובות ענק הנישאות על גבי עגלות ועם רקדניות בלבוש מינימלי, לא מתביישים מגסויות ומנצלים את הקרנבל כאמצעי לשבירת טאבו ואנשים מציגים לראווה אברי מין דמיוניים, או מציגים סצנות מביכות בדרך כלל, כמו עשיית צרכים בשירותים.

את סיומו של הקרנבל של סנטה קרוז דה טנריף מציין "טקס קבורת הסרדין".

אלפי אנשים לבושי שחורים, חולפים בתהלוכת לוויה, כשבראשה נישאת בובה ענקית של סרדין. אחריה צועדים המקוננים ונשים המחופשות לאלמנות בוכיות.

למעשה מדובר בשריפת הבובה של הסרדין, המייצגת את סיום חגיגות הקרנבל ואת הפרידה מן הבשר. בתום ההלוויה ההזויה הזו, פוקדים רבים את הכנסיות, שם הם מבקשים מחילה על החטאים שביצעו במהלך הקרנבל.

קרנבל בויארג'ו(צילום: גילי חסקין)

המסכה חושפת יותר ממסתירה

בכל הקרנבלים כמעט, אז והיום, בולט מקומן של המסכות, שבמקומות רבים מבטאות את כוחה של האומנות המקומית. 

הקרנבל מאפשר לאדם הצצה לתוך מציאות חליפית לזו שבה הוא חי. האדם הלובש את המסכה משיג, בנוסף לזהותו שלו, גם את זהותה של הדמות אותה מייצגת המסכה.

פיטר ברוק הסביר שהמסכה מאפשרת לאדם להתגלות ומשחררת אותו מההגנות שלו. אוסקר ווילד ניסח זאת ברור יותר, כשטען שהמסכה חושפת יותר מאשר מסתירה.

קרנבל בוורונה(צילום: גילי חסקין)

עולם יצרי בלי חוקים ומסגרות

הפסיכולוג השוויצרי קרל גוסטב יונג חקר את תופעת הפאסנאכט (Pasnacht) הלוא הוא הקרנבל של עיר הולדתו באזל, וטען כי את קיום הקרנבלים בכל הזמנים, בכל התרבויות, אפשר להסביר בצורך של האדם לתת ביטוי לחלק האי רציונאלי, הכאוטי, שבנפשו.

דמותו של הליצן למשל, המופיע בכל הקרנבלים, מסמלת יותר מכל דמות אחרת את פריצת הגבולות, ואת המפגש שבין העולמות. 

מאז, הקרנבלים של אירופה עברו תהליך ממושך של עידון ומיתון. האלמנטים הבוטים שבהם רוככו ואי הסדר החברתי שבהם צומצם. הקרנבל הפך הקרנבל לאירוע יותר אמנותי ופחות פרוע, שבמרכזו מעבר של פלטפורמות מקושטות ועליהן שחקנים ונגנים. הריקוד, השתייה לשוכרה והריכוך היחסי של כללי ההתנהגות, הפכו למעודנים יותר.

קרנבל בוונציה(צילום: גילי חסקין)

16 יום של פסטיבל בוונציה

אחד הגורמים המפריד הפרדה משמעותית בין הקרנבלים של ימינו לקרנבלים של פעם, הוא הגורם הכלכלי. הקרנבלים, הם מנוף אדיר למשיכת תיירים ולעידוד העסקים. זאת הבינו יפה אנשי התיירות של ורונה, ויארג'ו או רוונה, הרווים נחת מאלפי האוטובוסים המגיעים אליהם מדי שנה מרחבי אירופה.

אבל יותר מכולם, הבינו זאת פרנסי העיר וונציה, כשנוכחו שבשיא עונת השפל בחורף של צפון איטליה, אפשר להגיע לתפוסת שיא בבתי המלון. להבדיל מקלן או באזל, לא נחנה וונציה בקרנבל עתיק יומין.

הם המציאו קרנבל משלהם לפני כארבעים שנה, אשר תופס מקום גדל והולך על מפת הקרנבלים של אירופה. הקרנבל החדש של ונציה, אינו מסתפק בארבעה ימי החגיגה המסורתית, אלא מותח את גבולות הקרנבל ל-16 ימים

מהרוח המקורית, המסחררת, של הקרנבל, לא נותר כיום הרבה. גם הקרנבלים של פוליה ושל סרדיניה, ערוכים אף הם לצורך הצילום הטלוויזיוני. באירופה הפכו גם שרידי קרנבלים עתיקים יחסית, לגרסה פוטוגנית וססגונית להפליא, אך מתקתקת וממוסחרת, שאין הרבה בינה לבין הרוח הכאוטית של פעם.

הכותב הינו מדריך בחברה הגיאוגרפית

רוצים גם אתם לטוס איתנו לקרנבלים נבחרים באירופה? לחצו כאן

בשיתוף החברה הגיאוגרפית