"המירוץ למיליון": פה זה לא "משחקי הכס"
כמו ג'ון סנואו לפניהם, גם המסע של ציון ואביב ב"המירוץ למיליון" קיבל החייאה אחת יותר מדי. עכשיו, אחרי שהצרפתים שוב עקפו בסיבוב, אנו נשארים עם שאריות מחוממות מרצפת חדר העריכה, ואי של שפיות נחושה בחסות טל ולי. בפרק הבא: וידוא הריגה לעונה
אתמול הגיעה אליי הבשורה ומאז אני לא מצליחה להירגע. אני לא יכולה להתחיל להסביר כמה קשה לי הפרידה הזאת. שעות ישבתי וחישבתי איפה טעיתי, אולי לא הייתי מעורבת מספיק? האם לא הרעתי לשניהם כשחיבקו ילדים עניים ביבשת? האם לא התפללתי עבורם כשהרשתות החברתיות טענו שהם כבר אמורים להיות מחוץ למשחק אבל חזרו ברגע האחרון? הם היו צוות מושלם אבל עכשיו ברור שמהרגע הראשון הם שיחקו בקבוצות נפרדות. כי אם ציון רוצה להיות ג'ירפה אבל אביב חושב שזאת דוגמא לא טובה לילדים, אז אין ברירה אלא לעצור את זה כאן. רק על דבר אחד קשה לי לסלוח - אחרי כל הדליפות והקלקלנים (זה יהיה במבחן, אגב), איך רק עכשיו גיליתי ששם החיבה של ציון הוא ציצי?
בפרקים הקודמים:
"המירוץ למיליון": שלום, ותודה על הפיצוחים
המירוץ למיליון: הדחה היא מותרות
אני אשקר אם אומר שהתאבלתי על לכתם בעתם של ציון ואביב מהמירוץ. כמו ג'ון סנואו לפניהם גם המסע שלהם בתוכנית קיבל החייאה אחת יותר מדי, כשכבר היו אמורים לפנות את הזירה לזוגות אחרים. לכן הם תעו כה וכה בנבכי המירוץ, צועקים פה ושם על מוניות ומנסים לגשר על הפרשי הגובה ביניהם עד שהפעם עזבו לתמיד. ברור, הם חמודים נורא, מצחיקים לפעמים ואביב כנראה יודע לשיר, אבל הם חסרו את הכריזמה חורכת המסך שאמורה לגרום לצופים להיות עצובים לכמה דקות כשאנשים שהם לא מכירים אישית ומעולם לא פגשו או יפגשו מופרשים מתוכנית טלוויזיה שמורכבת משאריות מחוממות מרצפת חדר העריכה. אבל ככה זה. כדורגל משחקים 90 דקות ובסוף הצרפתים עוקפים אותך בסיבוב.
מה גם שאחת הסיבות שהמירוץ מעניין כל כך היא שהוא פותח לנו את הראש ומביא לנו הביתה מגוון סוגים של מקומות אקזוטיים (שלא לומר יעדים לחופשה, שלא לומר קחו לעצמכם הפסקה, המירוץ יחכה!) ואנחנו זוכים לפגוש אוכלוסיות עם אורח חיים מרתק ורחוק משלנו. מסתבר שהאוסטרלים הם אנשים כל כך משוחררים ושונאי בירוקרטיה וסכמות, שבניין העירייה בעיר ג'ילונג ממוקם בנקודה נידחת, שלא לומר אניגמטית, ואפילו נהג המונית האישי של ציון ואביב (שהם סיפחו אליהם, בפעם הראשונה במירוץ, ליום שלם!) לא ידע איפה הוא ממוקם.
כל כך פלאי הוא הבניין, שהוא אפילו לא מצויין במפת ה-GPS של הנהג של ציון ואביב, מחשש שחלילה מישהו יגלה איפה הוא נמצא ויגיש טופס לתו חניה או יבקש רישום לטאבו. אבל צרפתים כנראה מורגלים בהלך הרוח הנאור הזה, והנהג שלהם ידע בדיוק איך להגיע ליעד ומשם בדוך לפרסומת הזהב.
מפה לשם מגיע שאפו גם ללי וטל. אני פחות בעניין של "הבנות נגד הבנים", וגם לא נראה לי שתקרת הזכוכית של המין הנשי אמורה להזדקק לניצחון של נשים בתוכנית ריאליטי שחוטה, אבל מבין הזוגות שנשארו נדמה שהיחסים שלהן הכי בריאים ואיכשהו בקרב הצפוף בין הסרדינים הצרפתים ובין רז ועמית שעוד לא החליטו מי מהם הוא השוער ומי הבעטן, ומי האיחוד ומי המאוחד, ובינתיים הם מרססים אחד את השני בקרב על הגבריות - טל ולי הן אי של שפיות נחושה וחברות אמיתית (עם מזרון ורצועות TRX. לא, ברצינות, מה דה פאק זה היה?), והאמת היא שמגיע להן להיות בגמר, בלי קשר לשאלה איזה מין הן מייצגות. סחתיין על הרון השחר הראשון, ובעולם אידיאלי ונטול ספוילרים הייתי אפילו מאחלת לכן בהצלחה.
בפרק הבא, שיהיה יש לקוות הפרק הראשון בו זוגות יפסיקו לסיים משימות ביחד למען השם, נוודא את הריגת העונה הנוכחית, נקדיש רגע לזוגות שאינם איתנו (סתם. נראה לכם? זה לא הישרדות פה. פה אוכלים ומשמינים ועושים פן), ומי יודע, אולי נזכה סוף סוף להצצה ראשונה ולמסר מרגש גם ממשפחות המתמודדים שעד עכשיו נותרו בצל האנונימיות. אני לא מבינה מה היה כל כך קשה לכם להגיע מדי פעם ולתמוך (פסנתר עצוב ברקע).
בקטנה:
אנחנו פינקי והמוח בגירסה הנשית - טל ברגע של עידוד ותמיכה. כל העצמה נשית צריכה רול מודל.
במלחמה כמו במלחמה, צריך לבוא עם זיפים - עמית מכין את עצמו לחצי הגמר. עכשיו אנחנו מבינים איפה טעינו כשהגענו לאו"ם עם תמונות של פצצות!
אני בקושי זוכר את השמות של הבנים שלי - עמית, במהלך משימת שחזור המירוץ. אולי זאת הסיבה שאיחרת לחתונה של אחד מהם.
והיא דפקה פן וזה היה הרגע הכי מרגש שלי במירוץ - רז על רייצ'ל. אבל אם בטל נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הרייצ'ל?
