תזרקי אותו / מליניאק ברביעי
לפעמים נדמה שהדבר הכי דחוף עבור פרשנים פה זה להעלות מאמנים על מטוס ולשלוח אותם הביתה. קצת צניעות לא תזיק
בהפסד של מכבי תל אביב 4:3 לזניט סנט פטרסבורג עוד ידובר רבות. מהפך כזה לא קורה בכל יום, וסיפור ההרחקה של אלי דסה בשני כרטיסים צהובים, בתוספת הבעיטה הבלתי ישירה שגרמה לשער השני של הרוסים, זו פרשה שעוד תילמד בבתי הספר לכדורגל.
אותי מטרידים שדרים, פרשנים ומומחים, שלא הפסיקו מרגע האירוע להעלות את המאמן שוטה ארבלדזה לטיסה הראשונה הביתה לגיאורגיה, והטילו את האשמה על הנהלת מכבי ת"א, שלא מצאה את הזמן להרצאה של איגוד השופטים על החידושים האחרונים בחוקה.
נכון שאפשר היה למצוא חילופים יותר מוצלחים מאלו של ארבלדזה ולא מתאים למועדון כמו מכבי ת"א שלא לעדכן את המאמן והשחקנים בחידושי החוקה, אבל הרצאה של איגוד השופטים, לו התקיימה, לא הייתה מונעת את השער השני. ומי שלא יודע בעצמו להסביר מהו החוק החדש, עדיף שילמד אותו בעצמו, לפני שהוא מטיף מוסר לאחרים. קצת צניעות.
לקח בערך 24 שעות אחרי המשחק, עד שמישהו היה מסוגל להסביר מדוע הרוסים זכו בבעיטה בלתי ישירה ממרחק חמישה מטרים משערו של ראיקוביץ'. מה שחשוב אצלנו זה לפטר את המאמן ואז יבוא מאמן חדש, וימשיכו להפסיד כי השחקנים הם אותם שחקנים. הסאגה לא הייתה מתפתחת בכלל אלמלא ביצע אלי דסה עבירה חסרת אחריות על שחקן רוסי 45 מטר מהשער אבל לעניין הזה בקושי שמעתי התייחסות.
פרשנים מפטרים בהבל פה את המאמן, שיהפוך בעצמו לפרשן וידרוש לפטר את המאמן הבא בתור. חד גדיא.
פיפ"א מציגה: עם חוקים, בלי היגיון
גם אם שחקני מכבי ת"א היו עוברים השתלמות ולומדים בעל פה את השינויים בחוקה, זה לא היה משנה את העובדה שהסעיף החדש הוא מטופש. כששחקן מבצע עבירה, ברוב המקרים השופט נותן יתרון והמשחק נמשך. לשחקן הפוגע אין יכולת לדעת אם השופט החליט להוציא לו כרטיס, כי השיפוט אינו אחיד. יש שופטים שמבליגים על עבירה גסה ויש שופטים שמחמירים במגע קל. השחקן לא יודע אם מותר או אסור לו להתערב במהלך המשחק לאחר העבירה.
ברעש שבאצטדיון, לשופט אין תמיד דרך להודיע או לסמן לשחקן שהוא החליט להוציא לו צהוב, כי הוא חייב לעקוב אחר הכדור שיכול להגיע בשניות למצב הבקעה. נראה לכם ששחקן יפסיק לשחק אחרי ביצוע עבירה מחשש שהוא יגרום לבעיטה בלתי ישירה?
המטומטמים בפיפ"א שהגו את החוק הזה הכניסו גם את השופטים לסד בלתי אפשרי. יש משחקים בהם נשלפים יותר מעשרה כרטיסים צהובים. שופט צריך לזכור בדקה ה־85 שהוא הוציא כרטיס צהוב בדקה הרביעית? אם הוא זוכר, למה הוא עוצר את המשחק ורושם? כי קשה לזכור.
כל חוק אמור להיות מופעל בכל המשחקים בכל הליגות וגם במשחקים בינלאומיים. האם כל שחקן מקזחסטן עילית או מונטנגרו תחתית מבין כאשר השופט צעק לו באנגלית שלא יתערב במשחק כי הוא הוציא לו צהוב? אם הבנת השפה הוא תנאי בל יעבור, אולי צריך לעשות מבחני שפה לפני המשחק.
בדקתי עשר פעמים את המקרה של אלי דסה. העבירה התבצעה בצד ימין ליד קו האמצע. השופט עמד חמישה מטרים משם. אבל לאחר ביצוע העבירה דסה קם ורץ בחזרה להגנה, בזמן שהכדור עף לצד שמאל. השופט עקב אחר מעוף הכדור, סימן להמשיך לשחק והפנה את הגב לדסה. הוא לא יכול היה להזהיר אותו שלא יתערב במשחק.
חוק ההיגיון מיועד, לפני הכל, לחברים של אבי לוזון בשווייץ, שכותבים את החוקה.
דלת אחורית, בסגנון באר־שבע
השער הראשון של הפועל באר־שבע בסן סירו היה ביצוע מושלם של רעיון מבריק. שני שחקנים של באר־שבע עמדו לפני הבעיטה מעבר להגנה ורצו קדימה, שזה בעצם לאחור, וחסמו שני שחקנים של אינטר שעמדו באזור קו ה־16. התוצאה: כשלוסיו מסר את מסירת הרוחב, היו בתיבת החמש שלושה שחקני באר־שבע חופשיים, מול שניים בלבד של אינטר, ומיגל ויטור הבקיע את השער.
חסימה של שחקן ללא כדור היא אל"ף־בי"ת בכדורסל. לחסימה בצד הרחוק מהכדור קוראים חסימה ב"דלת אחורית", והיא מצליחה כי תשומת הלב של ההגנה (והשופט) מופנית לכדור. בפעם הראשונה שבה ראיתי קבוצת כדורגל שמשתמשת באלמנט דומה זה היה במשחק של נבחרת ישראל עד גיל 21 של גיא לוזון באצטדיון טדי. נראה לי מוזר ששני שחקנים נמצאים במצב נבדל לפני בעיטה בלתי ישירה, וכשעקבתי אחריהם ראיתי את החסימות.
לא צריך להמציא את הגלגל במקומות בהם הוא כבר הומצא. אפשר לאמץ רעיונות מענפי ספורט אחרים, במיוחד אם אתה מאמן קבוצה פחות טובה מהיריבה וחייב להפתיע. למרות שיש כבר ארבעה שופטים במשחק, ולפעמים אפילו שישה, ייקח עוד הרבה זמן עד ששופטי הכדורגל ילמדו להבחין בפעולות שמתרחשות רחוק מהכדור.
את השיעור החשוב ביותר למד פרנק דה בור, המאמן של אינטר, למרות שאחרי הניצחון על יובנטוס, הוא אולי מרוצה ממה שנראה כמו ויתור על המשחק נגד באר־שבע.
דווקא במשחקים בהם האצטדיון כמעט ריק, נגד קבוצה ממדינה שמדורגת 98 בעולם, שם מונחים המוקשים.
על מיליונרים ושחקנים בשכר מינימום
כמה הערות על כסף: ברשימת המשכורות שפירסמה ההתאחדות לכדורגל מופיעים שישה שחקנים שמרוויחים שני מיליון שקל ומעלה. זה כמעט כמו שכר מנהלי הבנקים שהוגבל לאחרונה. 25 כדורגלנים מרוויחים בין מיליון לשני מיליון. שישה מרוויחים בין 900 אלף למיליון. וכן הלאה.
המספר המעניין ביותר: 144 שחקנים, כשליש משחקני הליגה, מרוויחים עד 50,000 שקל בעונה, שזה כ־4,000 שקל בחודש. על הסכום הזה אין בכלל מס. פחות משכר המינימום. חלקם בשירות סדיר שמשתכרים משכורת חייל, ולאחר סיום השירות, יפוצו מן הסתם.
התחשבנות המס של שחקנים זרים היא שונה. שחקנים ערבים לא משרתים בצבא. אם תקחו מחשבון, תעשו את המכפלות ותחברו את שכר כל השחקנים, תקבלו בחשבון גס כ־113 מיליון שקלים. בערך 27 מיליון יורו. כמו שחקן אחד באינטר.
הערה נוספת: אחרי ארבעה משחקי ליגה, מחקה מכבי נתניה את מינוס תשע הנקודות שנפסקו לחובתה בשל הליך הפירוק. ומה לגבי הנושים?
לפנייה לכתב/ת 
