שיתוף האל בביכורי השדה מלמד להיות שמחים בחלקנו. פרשת השבוע
פרשת השבוע עוסקת בהבאת ביכורי השדה אל הכהן, כשיתוף הקב"ה בתוצר האדם וחיבורו עם הרווחים הגשמיים והמנטליים של עם ישראל. התורה מלמדת ששיתוף בתוצרים יביא אותנו להבין שלא הכל מובן מאליו
תחילתה של פרשת כי תבוא עוסקת בפרשת הבאת הביכורים. וּבָאתָ אֶל הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִהְיֶה בַּיָּמִים הָהֵם וְאָמַרְתָּ אֵלָיו הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַָה' אֱלֹקֶיךָ כִּי בָאתִי אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵינוּ לָתֶת לָנוּ: וְלָקַח הַכֹּהֵן הַטֶּנֶא מִיָּדֶךָ וְהִנִּיחוֹ לִפְנֵי מִזְבַּח ה' אֱלֹקֶיךָ (דברים, פרק כ"ו, פסוק ג').
עוד במדור פרשת שבוע כלכלית
כך תתמודדו עם תחושת המחסור: פרשת שבוע
לאחר המדבר: אלוהים נותן שיעור כלכלי לעם
התורה מלמדת: צמצום הוצאות תורם לצמיחה
הביכורים הם הפירות הראשונים היוצאים מן השדה ומובאים על ידי בעליו לכהן. נוסח ביכורים אומר: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ. כלומר, כאשר אדם מביא את ראשית ביכוריו לכהן, עליו לשמוח על השייכות שלו לעם ולארץ, מתוך מקום של נתינת הפירות הראשונים ללא סייג, כיוון שיש בו קצת כאב אישי לוותר עליהם.
התבוננות שטחית על מנתחת את הנותן כ"מקריב" ביכורים, כמי שבא לתת משלו - לוותר על הפירות הראשונים בשביל האל השוכן במקדש. מתוך הבנה שלא הכל שלי והכל שייך לבורא העולם. התבוננות זו יש בה מימד אחד של אמת, אך נראה שמרחיקה את האדם מבוראו.
התבוננות עמוקה יותר (אותה שמעתי מפי הרב חברון שילה, ראש ישיבת אור עתניאל), מציירת תמונה אחרת לגמרי של מצוות הביכורים. אביו של לבן נותן לו כלים וחומרים ליצור בהם. הבן יושב עם עצמו, משחק בחומרים, מרכיב ומפרק, יוצר ובונה. כאשר יש לו תוצר מוכן, הוא ניגש לאביו "להשוויץ" על תוצריו הראשונים. שיתוף זה של הבן מהווה אמירה של שותפות עם האב על האפשרות לתת לו לבנות וליצור.
כך גם מצוות הביכורים. האדם מקבל את האדמה והחיים מהקב"ה. כאשר יש לו תוצר ראשון, הוא משתף את אביו (בורא העולם) בתוצרים על מנת שיהיה חלק מהרווחים הגשמיים והמנטליים.
בעולמנו הכלכלי, קיימת הפרדה מאד חזקה בין הורים לילדים בשותפות הפיננסית בבית. ישנה הנחה שאסור לדבר על כסף בבית, שזה מוקצה, שילדים לא צריכים להתעסק עם התחום, ולכן לא צריכים לדעת - מהם חובות, תקציב, גבולות ועוד.
נראה שקשה לפרוץ גדר זו, אך כדי ליצור דור חדש שמבין ערכו של כסף, ניהול תקציב, איך לא להיכנס לחובות וכיצד לרשום נכון כל הוצאה, ישנה חשיבות גדולה בשיתוף הילדים בתהליכים הכלכליים שיש להורים. תהליך זה שלא נלמד באף בית ספר או אוניברסיטה, נותן לילד כלים חשובים עד מאד להתנהל בעתיד בצורה אחראית וטובה. הרי, כאשר הורה מחליט לתת לילדו דמי כיס - האם הוא מלמד אותו סדרי עדיפויות? האם ילמד אותו שזה כל הכסף שיש לו באותו שבוע או חודש?
התורה מלמדת אותנו ששיתוף בתוצרים יביא אותנו לפסוק של שמחה: וְשָׂמַחְתָּ בְכָל הַטּוֹב אֲשֶׁר נָתַן לְךָ ה' אֱלֹקֶיךָ וּלְבֵיתֶךָ אַתָּה וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר אֲשֶׁר בְּקִרְבֶּךָ (דברים, (דברים, פרק כ"ו, פסוק י"א). כך נפתח אצלם את היכולת לשמוח במה שיש, להבין שלא הכל מובן מאליו ויש לשמוח בכל הטוב שאדם מקבל. הילדים יוכלו ללמוד מזו אחריות ולא פחות חשוב מכך - איך להיות שמחים בחלקם.
לפנייה לכתב/ת 
