ראש השנה העצוב של הנכים העניים
אלי, עיוור בכיסא גלגלים, נאלץ לבחור בין תרופות לאוכל. א', בן לחולת סרטן, מוטרד מהפעם הבאה שבה ייאלץ להתגנב לאוטובוס. 150 אלף נכים נמצאים מתחת לקו העוני: "שולחן חג זה חלום בלתי מושג עבורנו"
אלי, נכה סיעודי המרותק למיטה, לא יודע מהיכן יביא את הכסף כדי להעמיד ארוחת חג לילדיו. א', נער בן 16 שאמו חולת סרטן ומוכרת כנכה בשיעור של 100%, אומר שאצלו בבית לא יחגגו את החג בשל המצוקה הכלכלית. עבור מאות אלפי נכים ובני משפחותיהם, שלא מצליחים לשרוד את ימי החול במהלך כל השנה, תקופת החגים רק מוסיפה על הקושי הכלכלי העצום – תוצאה של קצבאות נכות שנשחקו מאז תחילת האלף ושמספיקות למימון רק כמחצית מההוצאות הדרושות להבטיח מינימום של מחיה בכבוד.
זהו סיפורם של הנכים במדינת ישראל, שעל פי בדיקת ynet הם עניים ב-25% יותר משיעור העניים באוכלוסייה הכללית, ואינם יכולים לחגוג דבר, בטח שלא את החג. והממשלה? היא קיבלה בחודש שעבר החלטה להעלות את קצבותיהם במאה שקלים בממוצע. "כוסות רוח למת", מכנה זאת אלי.
כמה ימים לפני ראש השנה, א', בן לאם חד-הורית חולת סרטן המוכרת כנכה בשיעור של 100% על ידי המוסד לביטוח לאומי, עדיין לא יודע כיצד יחגגו את החג. לשאלה "מה תעשו בחגים" בראיון לאולפן ynet השיב א': "לא יודעים, לא יהיה חג, כמו בשנה שעברה שלא היה חג".
כמו מאות אלפי משפחות אחרות במדינת ישראל, שבהן מפרנס המשפחה הוא אדם עם מוגבלות, שאינו מסוגל לעבוד ומוכר כנכה על ידי המוסד לביטוח לאומי, הכנסת משפחתו של א' מסתכמת בקצבת הנכות של אמו. היא מקבלת את הקצבה מהמוסד שאמור לספק רשת ביטחון סוציאלית, בשמה של מדינת ישראל, לאלו שהמדינה קבעה כי אינם מסוגלים לעבוד ולפרנס את עצמם. במקרה של אמו של א' מדובר בקצבה המסתכמת ב-3,400 שקלים בלבד.
אבל הרשת הזו מלאה בחורים, כפי שמגלה עיון בנתוני העוני – מהגבוהים בעולם המערבי – וקצבאות נכות שעל פי מחקר של הביטוח הלאומי מ-2012 מכסות רק כ-50% מההוצאות לשם מינימום של מחיה בכבוד. גובה הקצבאות שמעבירה המדינה לאזרחיה המוחלשים ביותר דן את מאות אלפי האנשים החיים במשפחות הללו לחיים של עוני ומצוקה במהלך כל ימות השנה – וביתר שאת בימי החגים, הדורשים הוצאות מרובות יותר.
נשיא הקרן לידידות, הרב יחיאל אקשטיין: "ישראל שרויה במשבר חברתי עמוק עם היקפי עוני ופערים חברתיים בלתי נסבלים, וזאת בעיקר בגלל הקצבאות הזעומות הניתנות לחסרי הישע ושכר העבודה הנמוך שאינו מאפשר גם לעובדים להתקיים בכבוד. אנו מקבלים מדי יום מאות פניות לעזרה של אנשים בעלי נכויות, קשישים ומשפחות הנמצאות במצוקה בלתי נסבלת בגלל היעדר רשת ביטחון סוציאלי נאותה בישראל. המדינה חייבת לדאוג לכך שאוכלוסיות חסרות ישע כמו נכים וקשישים, יוכלו לחיות בכבוד ולספק לעצמן צרכים בסיסיים. העלאת קצבת הנכות בעשרות שקלים בודדים היא לעג לרש והפקרת החלשים ביותר בתוכנו".
2,341 שקלים בחודש
על פי דו"ח העוני והפערים החברתיים של המוסד לביטוח לאומי, בישראל כמיליון ושבע מאות אלף איש המוגדרים עניים. רבים מאותם עניים הם נכים ובני משפחותיהם. בדיקת ynet והמוסד לביטוח הלאומי מגלה כי 12.1% מהמשפחות העניות הן משפחות שיש בהן נכים המקבלים קצבאות נכות – רבע יותר משיעורן של משפחות הנכים באוכלוסייה הכללית. מדובר ב-54 אלף משפחות עניות שיש בהן נכים ובכ-200 אלף נפשות החיות בעוני. כלומר: 12.7% מהעניים במדינת ישראל מגיעים ממשפחות שבהן נכים. שיעור העוני של משפחות שבהן נכים הוא 24%. זאת לעומת שיעור המשפחות אשר מוגדרות עניות באוכלוסייה הכללית – העומד על 18.8%.
גובה קצבת הנכות החודשית הבסיסית בישראל הוא 2,341 שקלים. על פי נתוני המוסד לביטוח לאומי, לקצבה זו זכאים 232 אלף איש בישראל. מתוכם חיים בישראל 187 אלף נכים שאינם מסוגלים לעבוד כלל, ובסך הכול 154 אלף נכים שמתקיימים מקצבת הנכות בלבד ואינם מקבלים קצבה נוספת או סיוע אחר מהמדינה.
בנוסף, מאז תחילת האלף השכר הממוצע במשק טיפס מכ-6,200 שקל לכ-9,500 שקל, נכון לתחילת השנה. במקביל וכתוצאה מחקיקה שהעבירה הכנסת – גם היא לאחר מאבק ציבורי ארוך שנים – הועלה שכר המינימום שמשלמים הנכים הסיעודיים למטפליהם. לעומת זאת קצבאות הנכות לא הוגדלו מאז 2001 ואף נשחקו לאור העלייה ביוקר המחיה.
ומה התשובה של הממשלה לעניין הזה? בדצמבר 2015 הפילה ועדת השרים לחקיקה של הממשלה את הצעת החוק של ח"כ אילן גילאון (מרצ), שביקשה להשוות את קצבאות הנכות לשכר המינימום. כמה ימים לאחר מכן העלה ח"כ גילאון את ההצעה להצבעה במליאה בקריאה טרומית והקואליציה הפילה אותה על חודו של קול, זאת אף על פי שעל ההצעה היו חתומים 61 ח"כים. יכול להיות שהקול שדווקא היה חסר כדי שההצעה תעבור הוא קולו של שר העבודה והרווחה חיים כץ, שהתנגד במליאה להצעת החוק מתוקף היותו חבר בממשלה ובקואליציה.
מלשכתו של כץ טרם נמסרה תגובה.
בדיחה בטעם רע
אבל הסיפור לא מסתיים כאן. בחודש שעבר, לאחר שנים של מאבק ציבורי, פרסם המוסד לביטוח לאומי את המלצות הצוות המשותף למשרדי האוצר והרווחה לחלוקת 300 מיליון השקלים למקבלי קצבאות הנכות – תוספת התקציב לנושא שאישרה הממשלה בבסיס התקציב הקרוב.
על-פי ההמלצות תוגדל קצבת הנכות – פחות מ-2,400 שקל בחודש ומהנמוכות בעולם המערבי – לכ-190 אלף נכים בכ-100 שקל בממוצע בחודש. גובה התוספת נע בין 78 שקלים לכ-150 שקלים. בנוסף נקבע כי 40 אלף נכים נוספים יוכלו להגדיל את הכנסתם מעבודה, מבלי שקצבתם תיפגע. ההחלטה הגיעה למרות דרישה תקציבית בגובה של 1.9 מיליארד שקל שהציגו ארגוני הנכים.
לדברי פרופ' ג'וני גל, חוקר בכיר במרכז טאוב וחבר סגל בבית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטה העברית, "התוספת שניתנה היא טיפה בים לעומת ההוצאה הקיימת והצרכים של אנשים עם מוגבלות. מערכת הקצבאות לא מאפשרת להיחלץ מעוני". פרופ' גל, ששימש יו"ר ועדת המשנה לבחינת הקצבאות מטעם הוועדה למלחמה בעוני, הוסיף עוד כי "על הממשלה להגדיל את הקצבאות באופן משמעותי יותר, אם אנחנו רוצים להבטיח קיום סביר לאנשים עם מוגבלות קשה".
אלכס פרידמן, יו"ר עמותת "נכה לא חצי בן אדם", החולה בניוון שרירים, ניהל בשנים האחרונות מאבק להעלאת קצבאות הנכות. "מה שהממשלה זרקה בסוף זו בדיחה בטעם רע", הוא אמר בשיחה עם ynet. "תקופת החגים היא התקופה הכי קשה עבור ציבור הנכים. אם כל השנה רוב הנכים נאלצים לבחור בין אוכל לתרופות – אז שולחן חג זה פשוט חלום בלתי מושג. יש כאן מצב אבסורדי שחייב להשתנות ומהר".
"אני צריך להתגנב לאוטובוס"
ח"כ גילאון, יו"ר השדולה לזכויות אנשים עם מוגבלויות בכנסת, ומגיש הצעת החוק שטורפדה, הסביר כי הקצבאות הניתנות כיום דנות ציבור עצום של אנשים עם מוגבלויות לחיים בעוני. "לאדם הסביר, צנוע ככל שיהיה, אין מה לעשות עם אלפיים וארבע מאות שקלים בחודש, כי עוד לפני שהתחיל לחשוב מה לשלם קודם, הכסף כבר נגמר", אמר.
"התוספת המגוחכת שניתנה לאחרונה היא בגדר לעג לרש", הוא אומר, "כי היא לא משנה במאום את מצבם של מקבלי הקצבאות ולא מייצרת מוביליות כלכלית".
מי שמכיר היטב את הניסיון להתקיים עם סכומי הקצבה הזעומים הוא א' בן ה-16. "אין כסף בכלל, המקרר תמיד-תמיד ריק. כסף לאוטובוסים אין לי, אני צריך להתגנב לאוטובוס כל בוקר, זה כבר נהיה הרגל, כשאני קם בבוקר והולך לאוטובוס אין לי את ה-12 שקל בכיס לנסיעות, אז אני עולה מאחורה ומתגנב לאוטובוס", השיב כשתבקש לתאר את מציאות החיים שלו ושל משפחתו.
"אנחנו חיים מ-3,400 שקל בחודש, שני אחים ואימא. לא נראה לי שזה הגיוני, הוסיף. "אני נאלץ לעבוד בעבודה שהיא אריזה בסופר. זה לא נראה לי עבודה הגיונית, על טיפים, אני יכול להרוויח מאה שקל בעשר שעות, לא נראה לי שזה עוזר לי במשהו. אנחנו הלכנו ופנינו, אני אישית פניתי אלפיים פעם לעזרה ושלחנו מכתבים ועשינו את כל המאמצים ואף אחד אפילו לא קורא את המכתב. לא עושים אפילו מאמץ לקרוא את המכתב".
"המדינה סוגרת עלינו את הדלת"
הדברים הנחרצים האלו אינם זרים לאלי נחמני (48), עיוור ומושתל כליה המוגדר נכה סיעודי, המתנייד על כיסא גלגלים וסובל מסוכרת עם סיבוכים קשים ופגיעה נירולוגית. "כל יום הוא קושי כלכלי עצום, וכבר כמה שנים שקשה לי לעבור כמו בן-אדם את החגים. אני כבר לא יודע על מה לוותר: על החיים, האוכל או התרופות", הוא מעיד.
נחמני, תושב באר שבע נשוי ואב לילדה בת 14 עם צרכים מיוחדים ולבן העומד להתגייס בקרוב, אומר כי הוא מתבייש, "יש אנשים שעוזרים אבל מה שהמדינה נותנת זו בושה וחרפה, המדינה סוגרת עלינו את הדלת".
בעקבות מחלת הסוכרת שבה לקה הוא התעוור בגיל 38. עד אז הוא עבד במפעלי ים המלח. בני מהשפחה מתקיימים מקצבת הנכות של האב, שבתוספת שירותים מיוחדים וקצבת ניידות מגיעה לכ-10,000 שקל בחודש. לעומת זאת רק הוצאות על מטפל סיעודי עבור נחמני מגיעות ליותר מכ-5,000 שקל.
בדירת עמידר בת שני החדרים שבה מתגוררים בני המשפחה בצפיפות שוררים תנאים קשים. הילדים, מדווח נחמני, ישנים בסלון על מזרנים כי "אין מספיק מיטות". בדירה יש רטיבות בתקופת החורף וחסרים שירותים בסיסיים כמו מטבח וארונות. "הקצבה שהמדינה נותנת מביישת את המדינה ואת העם שלנו. הבן שלי עוד כמה חודשים עולה על מדים כדי לשרת את המדינה אבל למדינה לא אכפת מאיתנו".
לבני המשפחה הוצאות מרובות על תרופות וטיפולים, ולדברי אלי אלו מסתכמים ביותר מ-2,500 שקלים בחודש. "לא הכול בסל התרופות", הוא מסביר. "אני אוכל אוכל שהוא רעל ועוגיות, כי אין לי כסף לקנות אוכל מזין. פתחתי את המקרר אמרתי להם 'ככה אני יכול לחיות?' עובדת סוציאלית אמרה לי קח בחשבון שאנחנו לא עוזרים בירקות בבשר, רק בדברים יבשים".
"נחגוג בבית עם מה שאין", אמר על ערב החג. "אני הולך לישון וזולגים לי דמעות עד אינסוף כי אני לא יכול לעשות ארוחת חג מכובדת לילדים", הוא אומר בכאב. "אני מגיע למצב שאני אומר לא אקח תרופות החודש כי אין כסף. עדיף לי להיות מאושפז כי בבית חולים אני מקבל את האוכל המזין".
לסיוע לאלי נחמני ולבקשות לסיוע ניתן לפנות למוקד "הקרן לידידות" בטלפון 9779* בימים א'-ה' בשעות 15:00-09:00 ובכל שעה באמצעות דף הפייסבוק של הקרן.
לתרומה וסיוע לא' לחצו פה או טלפנו למוקד חסדי נעמי ב-03-6777-777
לפנייה לכתב/ת 
